לבוש מרדכי על זבחים עז

עוד בגמ' מנחות דף ט"ז דאין השחיטה המקדשת אך הסכין הוא המקדש דהרי איתא התם מתיב רב שימי בר אשי אחרים אומרים הקדים מונים לערלים כשר הקדים ערלים למולים כשר וקי"ל דבחצי מתיר פליגי א"ל מי סברת דם בצואר בהמה קדוש דם סכין מקדשא לי' והבא לקדש כבא להתיר דמי הרי דאילו הי' דם קדוש בצואר בהמה אז לא הי' באה השחיטה נקדש דעיקר דין דמקדש הוא היכא דצריך כלי אבל מה שהוא דין בעבודה אין העבודה מקדש לפי זה לא קשה כלל לר' יהודה אמאי פסול בנשחטה בלילה ולא אמרינן לילף מאברים ופדרים דהרי כל הקרב ביום קדש ביום ובלילה הוי הקדושה רק לפסול אבל לא קדושת הקרבה א"כ היכא דנשחטה בלילה, הלא לא נתקדש הדם ע"י הסכין קדושת הקרבה שלילה אין מקדש, ולא נוכל לומר שכן אברים ופדרים קרבין בלילה שהרי אברים ופדרים אין צריכין להתקדש משו"ה סבירא לי' לר' יהודה דאם נשחטה בלילה תרד דלא מצינו שלילה תקדש ע"י שחיטה להקרבה בדם המתיר בדבר שצריך להקריב ביום, וא"כ אם נשחטה בלילה חסר קדושה להדם וכיון שחסר קדושה, בזה אין שייך לומר שכן אבל מליקה הא לא בעי כלי וא"כ אין צריך כלל לקדש הדם וכיון דנא בעי קדושה רק הדין בהעבודה אף דעבודת מליקת לילה פסולה אבל כיון דמצינו הקרבת אברים ופדרים בלילה א"כ העבודה יש הכשר בלילה משו"ה אם עלתה לא תרד (ואין להקשות הא מצינו קדושה בלילה במנחת נסכים הקרבין בפני עצמן אכן בעינן שיהי' דוקא דוקא דומיא דקרבן כמו דאילו אין עופות בבמה, לא אמרינן שאם מלק זר. לא תרד משום דזבחים ישנם בבמה דבעינן דוקא שיהי' הכשר לקרבן זה ה"נ לענין בלילה אף דמנחת נסכים הבאה בפני עצמה קדשה בלילה אבל בקרבן אין קדושה בלילה לקרב) משו"ה הרמב"ם פסק דמליקת לילה לא תרד שהרי כשר באברים ופדרים אבל שחיטה בלילה אם עלתה תרד שהרי בלילה אין מקדשי דבקרבן זבח אין קדושה בלילה ואברים ופדרים לא צריכי לקדושה

ועפ"י מה שבארנו למעלה לחלק בין עושה פסול למאי דאין עושה פסול רק שחסר הכשר וגם לפי שביארנו דחיוב שחיטת חוץ הוא מפני שפוסל מהביא לפתח אהל מועד בזה יש לישב קושית תוס' על רש"י חולין דף כ"ט על הא לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים למאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב פירוש רש"י דקאי בעוף קדשים והקשו בתוס' ז"ל וקשה לפירושו דמ"ט דמאן דאמר דפטור כיון דבמליקה בחוץ לא מחייב אלא בשחיטה והרי עשה הכשר שחיטה בחוץ ורב יוסף נמי למה לי' למינקט שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף הוה לי' למימר משום דהכשר שחיטת העוף בסימן אחד, ועוד דנקט רב יוסף דאחד בחוץ ואחד בפנים נמי פסולה משמע הא שניהם בפנים כשרה ואי בעוף הא אין הכשרו אלא במליקה עכ"ד התוס', אכן לפי הנ"ל ניחא דהנה לקמן בדף מ' הא פירש רש"י וכן מוכח מדברי הגמ' דאם שחט סימן אחד בחוץ בעולת העוף לא מחייב משום דעולת העוף בעי שני סימנין וא"כ עכצ"ל דסברי התוס' וכן רש"י למסקנא דאף דעולת העוף מחויב בסימן אחד בחוץ משום שעשה מעשה הכשר חטאת העוף בחוץ היינו דוקא אם אחר כן גמר שחיטת הסימן השני בפנים דאגלאי מילתא דשחיטת הסימן האחד ג"כ הוי תחת מליקה שבפנים, והנה לכאורה צריך לומר דבפנים עשה מליקה שהרי בפנים שחיטה איננה כדין ובע"כ צריך לומר דמצטרף מליקת הסימן השני בפנים ששם זה שחיטתה עם הסימן הראשון שנשחט בחוץ דבחוץ הוי שחיטה וא"כ למ"ד אינה למליקה אלא לבסוף הרי הי' מליקה שהרי עיקר המליקה בסוף והנה אף דבודאי לא יהי' העולה כשרה שהרי כל זמן שלא היתה כל המליקה בפנים אף למ"ד אינה לשחיטה וכן למליקה אלא לבסוף ואף דהוי מליקת הסימן השני בפנים אף דהוי מליקה דהרי כל זמן שמפרכסת הרי היא כחי' לכל דברי ונעשה בה מליקה והרי זה ביארנו דלמסקנא גם הסימן השני הוא מדין מליקה לא מטעם הבדלה, וכן מוכח מהאי סוגיא דאין חייב על שחיטת סימן אחד בעולת העוף משום דעולת העוף בעי שני סימנין ואם נימא דמליקת הסימן השני הוא מדין הבדלה אבל המליקה היא בסימן אחד א"כ מאי שייך לפטור אם שחט סימן אחד בחוץ הרי בעינן השחיטה דומיא דמליקה ולא שארי הדינים כמו ההזאה והמיצוי ע"כ דמליקת הסימן השני הוא מדין מליקה כמו שביארנו למעלה וא"כ אם שחט סימן אחד בחוץ וסימן שני מלק בפנים עשה מליקה ואעפי"כ אף למ"ד אינה למליקה אלא לבסוף תפסול מטעם דבעינן שכל המליקה תכשיר העוף דלזה הכל מודים דלהכשיר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אעפי"כ הפסול רק משום שחסר הכשר ורב יוסף הא ס"ל אף היכא דחסר הכשר אם עלתה לא תרד א"כ אי אפשר לחייב על שחיטת הסימן אחד בחוץ דהרי החיוב הוא על השחיטה משום דפסלו מהביא אל פתח אהל מועד והרי בזה עוד לא פסל שהרי היכא דחסר הכשר אם עלתה לא תרד משו"ה הי' סבר רבא דאם שחט סימן אחד בחוץ ואחד בפנים כדינו היינו שמלקו למ"ד אינה לשחיטה וכן למליקה לבסוף א"כ הרי השחיטה שבחוץ לא פסלה מהבאת אל פתח אהל מועד שהרי אם עלתה לא תרד וכיון דלא פסלה משו"ה אין מחויב כדביארנו דהחיוב על השחיטה משום שפסל מהבאת אל פתח אהל מועד, וע"ז אמר לי' רבה בר שימי דלא כן הוא דאף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ג"כ השחיטה שבחוץ פוסל מההבאה אל פתח אהל מועד ואף אם עלתה תרד דכיון דהתורה עשתה לענין חיוב ופסול בחוץ השחיטה במקום המליקה א"כ כיון שעשה מעשה חטאת העוף בחוץ א"כ שחיטת הסימן בחוץ פוסל כיון דהוי מעשה חטאת העוף הוי שחיטה בחוץ שחיטה גמורה ופוסלת שאף אם תעלה תרד וא"כ בודאי דמחויב, שהרי הטעם שרבא סבר לפטור משום דאינה פוסלת ע"ז אמר דפוסלת וממילא מחויב, ומיושב מה דשני לי' מר לא אמר דאף סימן אחד פוסל (בעוף) דהא דרבא הי' סבר דאינו מחויב הוא משום דהי' סבור דאין פוסל בעולה סימן אחד כיון שאפשר לעשות עוד מליקה

אכן באשר זה עוד מילתא חדתא לומר דאם שחט סימן אחד בחוץ ואח"כ עשה מניקה בפנים שמצטרף לענין דאם עלתה לא תרד וגם יש עוד להתעקש דהא דמוכח שם ברש"י ובגמ' דאימתי מחויב על סימן אחד בחוץ אף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף בעולת העוף דוקא אם גמר בפנים ואף דלכאורה שחיטה בפנים לאו כלום הוא אפשר להתעקש דמיירי דוקא בגמר השחיטה בפנים אבל מליקה ושחיטה אין מצטרפין, ג"כ יש לפרש דסברת רבא הי' דאם שחט סימן אחד בחוץ וגמר השחיטה בפנים דאין מחייב על שחיטת חוץ אף דבעוף הוי שחיטה בסימן אחד הוא דכיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף א"כ אף מליקה אינה אלא לבסוף א"כ בעולת העוף דבעי שני סימנין א"כ פוסל השחיטה בחוץ שחיטה שהוא דומיא דמליקה היינו שני סימניו, אבל אם שחט רק סימן אחד חף שמעתה אי אפשר לעשות מליקה כיון שחסר הסימן הראשון, עכ"פ מה שתפסל אף לירד הוא משום דלא עשו לה מליקה, אבל הסימן האחד בעולת העוף לא פסל ושחיטת חוץ שמחייב הוא דוקא שחיטה שהיא בעצמה פוסלת אבל לא מה שגורם שאי אפשר שיהי' מליקה א"כ בעולת העוף אם