לבוש מרדכי על זבחים עו

דאינו סובר כן דהה איהו פסק כאן דמליקה בלילה אינה כנבלה ולעיל בפ"ג פסק כר' יהודה אלא דסובר רבינו ז"נ דמתניתן אפילו כר' יהודה אתיא, ומ"ש מליקה מתרת את האיסור ר"ל כדפרשינן שבחייה לא היתה ראוי להקריב לגבוה והותרה במליקה זו

אכן לכאורה הא במעילה פריך על רבה דס"ל אם שחט קדשי קדשים בדרום אם עלו ירדו מהא דשינוי במליקה במקום אין מטמא בבית הבליעה ולפי דברי הכ"מ אין ראי' דאפשר אף שאין מטמא בבית הבליעה אעפי"כ אם עלו ירדו וצריך לומר דהתם קאי אליבא דר"ש ותליא רק אם פסולו בקודש שפיר מביא ראי' דאם שנה מליקתה במקום הוי פסולו בקדש וא"כ ממילא אם עלו לא ירדו לר"ש אבל ר' יהודה דמיעט הכתוב א"כ אף דלא הוי נבלה משום דפסולו בקודש אעפי"כ אם עלו ירדו מגזירת הכתיב דשלשה מיעוטין וחד לנשחטה בלילה אכן הא חזינן בגמ' לקמן בזבחים דף ס"ח אליבא דרב סבירא לי' אף דלר"י ילפינן מבמה לענין אם עלה לא תרד אעפי"כ לענין מטמא בבית הבליעה ס"ל דלא ילפינן זר מבמה ומטמא בבית הבליעה ולענין לילה אליבא דר"י יהי' הסברא להיפך דלענין דלא מטמא בבית הבליעה ילפינן לילה מאברים ופרדים שכשרים בלילה ולענין אם עלו ירדו לא ילפינן מאברים ופדרים ואם מלק בלילה תרד, ועוד יקשה להרמב"ם כיון דחזינן דלענין אם עלתה תרד לא ילפינן אף שילפינן שאין מטמא בבית הבליעה לר"י, אם כן אף דלענין מליקה זר ילפינן מבמה שלא תטמא בבית הבליעה מנא לן דילפינן לענין אם מלקה זר שלא תרד והרמב"ם הא פסק בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט"ו דאם מלקה זר לא תרד, ואף דבגמ' אמר חזקי' כן הא אם נימא דלענין אם מנקה בלילה אם עלתה תרד אף שאין מטמא בבית הבליעה, א"כ בזר ג"כ צריך להיות כן ובע"כ הא דחזקי' הוא אליבא דר"ש דסבירא לי' כל שפסולו בקודש לא תרד וכמו שכתבו התוס' בדף ס"ט בד"ה מליקת זר דקאי רק אליבא דר"ש אבל הרמב"ם הא פסק כר' יהודה ע"כ דחדא דינא הוא הדין דאין מטמא בבית הבליעה והדין דאם עלתה לא תרד וא"כ הרמב"ם דכתב דמליקת לילה אין מטמא בבית הבליעה אם עלתה לא תרד ויקשה מ"ש משחיטת לילה, ואפשר דהרמב"ם סובר כתירוץ השני בתוס' דף ס"ח ד"ה דמלק בשמאל או בלילה דמודה ר' יהודה בעוף דאם עלה לא ירד דהנך תלתא מיעוטי דלקמן בבהמה כתיבי, אכן התוס' בעצמם שם מקשו דע"כ חד מיניהו בעוף דנא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד, ומלבד זה קשה מאד לחלק בין בהמה לעוף דהרי גם עולת העוף דאם עלה לא ירד אף בפסולה מהאי קרא גופא ילפינן דזאת תורת וכו' היא העולה על מוקדה דכל הראוי לאישים וא"כ בהאי קרא לא כתיב כלל בהמה אלא מה שראוי מהקרבן לאישים

לכן נראה לי דהנה זה ודאי אף לר' יהודה עיקר דין דאם עלה לא ירד ג"כ תלוי בפסולו בקודש אלא לר' יהודה מיעט רחמנא תלתא מיעוטי דבפסולו בקודש אם אין עוד טעם שכן במקום אחר כשר אף בפסולו בקודש אם עלה ירד ולכן בעי ר' יהודה בכל דבר עוד טעם שכן כמו דאמר מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר באברים וכו' ובגמ' מעילה הוכיח דלא כרבה דהנה שחטו בדרום אם זה פסולו בקודש הי' כשר שהרי דרום כשר לקדשים קלים ע"כ דטעמא דרבה דאמר קדשי קדשים ששחטן בדרום אם עלו ירדו דהוא סבר דאם נעשה שינוי במקום בשעת שחיטה הוי כמאן דחנקינין דלא קדשה השחיטה והוו כלא הוו פסולו בקודש וא"כ מביא תיובתא דמדאיתא במליקה שמלק שלא במקומו אין מטמא בבית הבליעה ע"כ דהוי פסולו בקודש וא"כ גם קדשי קדשים ששחטן בדרום אם עלו לא ירדו שהרי יש בזה דין דשכן בקדשים קלים כשר בדרום וזה הוי תיובתא אף לדידן דסבירא לן כר' יהודה דבעינן להאי דין שפסולו בקודש עוד דין שכן כשר במקום אחר (והא דאמר שם אליבא דר' יהודה כולי עלמא לא פליגי דאם עלה ירד ביארנו במקום אחר (בב"ק במהדורא תנינא בסוגיא דמפגל) דכונת הגמ' לר' יהודה דסבירא לי' אליבא דר"א ור' יהושע דאף בחטאת ששחטו חוץ למקומו אין מקדש ודו"ק

) והנה הא דס"ל לר' יהודה דתלתא מיעוטי למעט שנשחטה בלילה ושנשפך דמה שיצא חוץ לקלעים שהקשה בתוס' בדף פ"ד ד"ה ומוציא מאי טעמא יצא דמה חוץ לקלעים תרד הא אפשר לומר שכן כשר בבמה ותירצו בתוס' דגבי דם המתיר בעינן דוקא שיהי' הכשר דכותה בפנים ואף שתירצו עוד תירוץ דגבי דם המתיר בעינן דוקא לימוד משלא בהכשרו התוס' בעצמם דחו זה שהקשו כמו דאמרינן לן בדם כשר מפני שלן באימורין כשר ובאימורין מפני שבשר כשר א"כ גם יוצא נילף מאימורין ואימורין מבמה, וע"כ דעיקר התירוץ מפני דבדם בעינן דוקא שיהי' הכשר דכותה בפנים וא"כ יקשה הא אמר בגמ' דמליקה בלילה משום הכי אין מטמא בבית הבליעה משום שיש הכשר באברים ופדרים א"כ גם נשחטה בלילה אמאי תרד לר' יהודה הא יש הכשר באברים ופדרים ולהרמב"ם אין לומר כמו שפירשו התוס' שם דאזל האי סוגיא אליבא דר"ש דהא הוא פסק כר' יהודה ואעפי"כ פסק דמליקת לילה אין מטמאה בבית הבליעה

ועכצ"ל דסבר הרמב"ם דהנה לקמן אמר ר' יצחק שמעתי שתים, אחת קמיצת זר ואחת מליקת זר אחת תרד ואחת לא תרד ולא ידענא איזה היא אמר חזקי' מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד מאי שנא מליקה דישנה בבמה קמיצה נמי ישנה בבמה וכי תימא אין מנחה בבמה אין עופת נמי בבמה דאמר רב ששת לדברי האומר יש מנחה בבמה יש עופות בבמה לדברי האומר אין מנחה אין עופות מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות אלא אימא אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה ע"כ, והנה לפי זה דבר שצריך קדושה אין לילף מדבר שאין צריך קדושה ולפי זה בפשוט ניחא דהנה בשחוטה הא בשעת שחיטה מתקדש הדם, וכדאמרינן בסוטה דף י"ד מידי דהוי אדם דם אע"ג דקדישתי' סכין בצואר בהמה הרי דהסכין מקדש הדם ואף דיש לפעמים סכין שהוא עץ וכדאיתא בחולין וסכין של עץ פירשו בתוס' דלא הוי כלי שרת צריך לומר כיון דעכ"פ כלי הוא הוא מקדש וכדאיתא בגמ' מנחות דף ע"ח סכין אלימא מכלי שרת דאף דלית לי' תוך מקדש, ועוד נראה לי דהא דאמרינן אין עושין כלי שרת מעץ לכאורה אף אם יצפהו במתכת ג"כ יהי' פסול דכיון דילפינן ממנורה בעינן שיה' כל הכלי ממתכת וראי' לדבר שהרי בר"ה דף כ"ד ובמנחות דף כ"ח ובע"ז דף מ"ג איתא ר' יוסי בר' יהודה אומר אף של עץ נא יעשה כדרך שעשו בית חשמנאי אמרו לו משם ראי' שפודים של ברזל היו וחפום בבעץ הרי דאף שחיפום בבעץ הוצרך לומר שפודין של ברזל היו ואינו היתה של עץ הי' פסול לרבנן אף שחיפום בבעץ שהוא מתכת וא"כ יקשה הא חזינן דשולחן והמזבח הי' עץ אלא שחיפום בזהב ורחמנא קריא עץ ואיתא בחגיגה דציפוים בטל לגביהו א"כ הא חזינן דהכשירה התורה כלי שרת של עץ דהרי השולחן תורת כלי עץ עליו וא"כ אפשר דהא דאמרינן דאין עושין כלי שרת של עץ הוא דוקא בהשתמשות בהתוך דומיא דמנורה אבל היכא דאין ההשתמשות בתוך כמו השולחן וסכין ומזבח בזה כשר אף של עץ וא"כ סכין אף של עץ עכ"פ זה מבואר בגמ' דסכין מקדש הדם ומפורש