לבוש מרדכי על זבחים עח

שחט סימן אחד אין השחיטה של סימן אחד הפוסל רק גורם שלא יהי' אפשר מליקה, משו"ה סבר רבא דאין חייבין וע"ז אמר לי' רבה בר שימי דאין כן הדבר אלא דהשחיטה בעצמה של סימן אחד בחוץ פוסל מטעם שעשה שחיטה שהיא במליקת חטאת העוף הכשר וממילא כיון שפוסל הרי הוא מחויב שהרי בעוף שחיטת סימן אחד הוי שחיטה

והנה לקמן בדף ס"ו רב חסדא ורבא ומפרשי תרויהו דפלוגתא דראב"ש בהבדיל בחטאת העוף אם הוי מעשה עולה בחטאת או מטעם דשהי' אין פוסל או מטעם דמיצוי חטאת העוף מעכב ולכאורה מאי תלי זה או שהי' אין מעכב בסימן שני בעולת העוף תפסל מצד עצמה דהבדיל בחטאת וכתיב לא יבדיל ע"כ דמאי דשינה בחטאת לא פסלה שהרי לא שנה הכתוב לעכב ורק הפסול כיון דכתיב חטאת הוא בחטאת העוף ועולה הוא בעונת העוף הוי עיכובא פסול, אם עשה מעשה חטאת בעולה ומעשה עולה בחטאת וכמו שביארנו למעלה דהלימוד גם בעולה מדכתיב עולה הוא, והא דבעולת העוף אם חישב שלא לשמה כשר משום דכתוב גבי חטאת אותה למעוטי הנך דהוא כתיב בהו בעת שאם לא עשה כשר, א"כ שפיר ניחא מה שהרמב"ם כתב דבכל הקרבנות אם שחט בחוץ מיעוט סימנין וכן בקדשי קדשים ששחט בדרום מיעוט סימנין פסול משום דחוץ ודרום פוסלין מצד עצמם, א"כ המיעוט אף שאין פוסל אם נימא אינה לשחיטה אלא לבסוף אעפי"כ חסר הכשר ולדין זה ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כמו שביארנו, אבל בעולת העוף אם מלק למטה אין המליקה למטה פוסלת דאינה מעכבת כלל אם מלק למטה ופוסל רק אם מלק סימן אחד דהוי מעשה חטאת בעולה, אבל במלק רק מיעוט סימנין למטה הא לא עשה מעשה חטאת וא"כ גם המיעוט הזה מכשיר, משו"ה דוקא אם מלק סימן שלם למטה פסול שהרי עשה מעשה חטאת בעולה

וראי' ברורה לדברי הרמב"ם דלכאורה קשה כיון דלרבא ע"כ בעכו"ם אף אם שחט מקצת הסימן פסול שהרי רבא אמר הטעם משום שנעשה מעשה טרפה בידי עכו"ם והרי גם מיעוט הושט הוי מעשה טרפה וא"כ אף אם שחט העכו"ם מקצת סימן הוא פוסל משום דעל המקצת הזה חסר שחיטת הכשר וא"כ למה לרבא לומר אם שחט סימן אחד וע"כ משום דבעי למימר בעולת העוף נמי היכא דמלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה נמי פסול ושמה דוקא סימן שלם פוסל משום דהוי מעשה חטאת משו"ה אמר גם בעכו"ם סימן אחד אבל אם נימא דאף בעולה אם מלק מיעוט סימן למטה פסול כמו מיעוט סימנין בחוץ א"כ למה אמר רבא כלל סימן אחד הו"ל לומר מיעוט סימנין ע"כ דבעולת העוף דוקא סימן שלם למטה פוסל ולא מיעוט. ודברי הרמב"ם מוכרחים

סימן י"ד

סוגיא דכל הזבחים שנתערבו

דף ע"א כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולו, והנה לקמן דף ע"ד איתא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפיל היינו דאיסורא איתבי' רבא לרב נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר' אומר אם קרב הראש של אחר דמהן יקרבו כל הראשים כולן והאמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא א"ל אנא תרתי קאמינא ע"כ, ובעמוד השני אמר ר"ל חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים המלח הותרו כולן דאמרינן הך דנפיל דאיסורא נפיל ע"כ, והנה הרמב"ם פסק בפ"ז מהלכות עכו"ם הלכה יוד כרב דאם נתערבה טבעת של עכו"ם במאה טבעות ונפלו שתים לים הגדול הותרו כולן ובפט"ו מהלכות תרומות פסק כר"ל דאם נתערבה חבית של תרומה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן והראב"ד השיג עליו בשני המקומות דהא רבא פריך מהא דאחד ברבוא ימותו כולן נימא דאיסורא מית ושני לי' רב נחמן רב דאמר כר"א נמצא דמתניתן דאמר אחת ימותו כולן דלא כר"א ולא אמרינן דאיסורא מית וא"כ הרמב"ם דהוא פסק דאחת ברבוא ימותו כולן וכן פסק בהא דאם קרב הראש של אחד מהן כחכמים דאפילו אם קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצאו כולן לבית השריפה הרי דלא סבירא נן דנימא דאיסורא מית וא"כ אמאי פסק כרב וכר"ל דאמרינן דאיסורא נפל וכבר דחקו בזה הרבה נושאי כלי הרמב"ם

והנראה לי דהנה התוס' הביאו בשם ר"ת דבטרפות אם נתערבה דרוסה בהרבה נכבשינהו דניידי ואז אמרינן כל דפריש וכן פסק המחבר ביו"ד סימן ט"ז גבי אותו ואת בנו שאם האם נתערב עם הבן נכבשינהו דניידי וא"כ קשה אמאי אחד ברבוא ימותו כולן ואסרינן לעשות נכבשינהו דניידי משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ועכצ"ל דמשום חומרא דקדשים על גבי המזבח החמירו וא"כ מאי הקשה רבא לרב נחמן מהא דאחד ברבוא ימותו כולן מאי קושיא הא התם משום חומרא דקדשים פסולין על גבי המזבח מחמירנן יותר מבשארי איסורים ועיין עוד בתוס' ד"ה אלא בדף ע"ג שכתבו ז"ל מדגזור משום קבוע הי' נראה דאי שקל חד מן הקבוע אסור מדאורייתא ולא אמרינן מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטל היכא דהו"ל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל א"א לומר כן מדאמר רב בסמוך טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן ומשמע דלדידי' דבמתניתן דנתערבו אחד בריבוא ומית חד מיניהו אמרינן דאיסורא מית והשאר מותרין ואמאי אדרבה נימא דהיתר נפל ומות אלא היינו טעמא דהקילו משום דאורייתא בטלי ברובא דכל מילי דאורייתא ברובא בטלי וכו' עכ"ד התוס' והנה דברי התוס' ניחא אם נאמר דלא כר"ת ואז אמרינן דבין בקדשים בין בשארי איסורין גזרינן שמא יקח מן הקבוע וכיון דלא מחלקינן שפיר פריך רבא אבל לר"ת דמחלק בין קדשים לשארי איסורים מאי קושי' מקדשים שימותו כולן לדין דאם נפל אחד מהן בטבעות אכן גם זה צריך טעמא מפני מה גזרו שמא יקח מן הקבוע, איפוא אשכחן דגזרו גזירה לגזירה בקדשים, ואדרבה לקמן בדף ע"ט קאמר בגוזרין גזירה במקדש קא מפלגי, היינו דרבנן לא גזרו גזירות להפסיד קדשים הרי דהסברה להיפך דבקדשים יותר יש סברה שלא לגזור, א"כ בהך גזירה לגזירה דבשאר איסורים לא גזרינן, אמאי החמירו בקדשים לגזור גזירה לגזירה

והנה הגמ' ביומא דף פ"ד איתא אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל לא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב היכי דמי אי נימא דאיכא תשעה ישראל וכותי אחד ביניהו רובא ישראל נינהו אי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל אלא דאיכא תשעה כותים וישראל אחד הא נמי פשיטא דהוי לי' קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ל"צ דפרוש לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש קמ"ל דלא הלכו בפיקוח נפש אחר הרוב, איני והאמר