לבוש מרדכי על זבחים עד

בפנים וכולה בחוץ חייב משום דאף שהשחיטה בפנים כיון דהבהמה בחוץ עבר משום שחוטי חוץ הוי אמינא דעיקר קפיד רחמנא שלא תהי השחיטה בחוץ אבל כיון דצוארה בפנים הרי השחיטה בפנים ולא איצטריך קרא היכא דצוארה בחוץ דחייב דהרי השחיטה בחוץ אבל כיון דמרבינן מקרא דאשר ישחט במחנה דאף אם היתה השחיטה בפנים כיון דהבהמה בחוץ ונפסלה משום שהיתה בחוץ ונשחטה שחיטה בעת שהיתה בחוץ הוי אמינא דעיקר קפיד קרא שלא תהי' הבהמה נשחט בחוץ אבל רובא ככולה ואם כל הבהמה בפנים אף שצוארה בחוץ ושחט בחוץ אבל הבהמה הא נשחטה בעת שהיתה בפנים, לזה הביא הרמב"ם קרא דאל פתח אהל מועד לא יביאנו ונראה לי דצריך לגרוס אל פתח אהל מועד לא הביאו דהאי קרא דלא יביאנו נאמר באיסור העלאה ודרשינן דעל השלם הוא מחויב לא על החסר אבל האי קרא דלא הביאו מיירי בשחיטה, וכמו דדרשינן קרא דבתרי' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם וגו' והביאום לה' ודרשינן בדף כו' דאם היא בפנים ורגלה בחוץ פסולה דכתיב והביאום לה' דבעינן שתהא כולה לפנים והיינו דדרשינן מדלא כתיב והביאו דבעינן שתהא כולה לפנים הכא נמי דדרשינן מדכתיב לא הביאו ולא כתיב לא הביא שכיון שנשחטה הבהמה בעת שלא הובאה כולה שנפסלה מקרא דוהביאום משו"ה חייב

והנה בתוס' הקשו דמאי קאמר לא לכתוב אל פתח אהל ומה דכתיב אל פתח אהל מועד למעוטי גגו הא בעינן קרא דאל פתח אהל מועד למעוטי רובע ונרבע וכו' ותירצו דטובא אל פתח אהל מועד כתיבי אכן הרמב"ם לא ס"ל האי תירוצא, דא"כ יקשה שארי אל פתח אהל מאי דרישית בהו, אלא ע"כ דטובי אל פתח אהל מועד דכתיבי הא כתיבי בהנך דמחויבין והביאום אל פתח אהל מועד וזרק הדם פתח אהל מועד ובעי למיכתב דצריכים להביא פתח אהל מועד ולזרוק בפתח אהל מועד, אבל הכא כיון דכתוב אשר ישחט מחוץ למחנה הרי כבר כתוב קרא שלא הביא פתח אהל מועד אלא ע"כ כתיב קרא דטעם האיסור בין אם שחט במחנה (היינו בהיתה כולה בחוץ וצוארה בפנים בין אם ישחט מחוץ למחנה אף אם היתה כולה בפנים) משום שלא הביא פתח אהל מועד כולה, נמצא דגלי קרא דאין החיוב של שחוטי חוץ מטעם שהשחיטה היתה בחוץ אלא משום שלא הביא כולה בשעת השחיטה לפתח אהל מועד א"כ ילפינן מן זה דאם שחט על גגו של היכל אין מחויב שהרי הביא אל פתח אהל מועד וכן אין מחויב ברובע ונרבע שהרי כיון שהאיסור משום שלא הביא אל פתח אהל מועד א"כ זהו דוקא אם הי' יכול לבא אל פתח אהל מועד אבל אלה שאין ראויים נבא אל פתח אהל מועד הרי אי אפשר לחייב משום שלא הביא

והנה הא דילפינן מקרא דאל פתח אהל מועד לא הביא אין הכונה שעשה זאת השחיטה שהוא היתה צריכה להיות בפתח אהל מועד דא"כ אם שחט קרבן שאי אפשר לשוחטו בפתח אהל מועד הי' פטור והרי הרמב"ם פסק דאם שחט שעיר המשתלח קודם ודוי דחייב והרי השעור אי אפשר לשוחטו שהרי שעיר המשתלח לאחר הגרלה הוא ע"כ דהפירוש כיון שעל ידי השחיטה בין אם שחט כולה בחוץ בין אם היתה מקצת בחוץ הרי על ידי זה פסל את השעיר מהביאו לפני ה' לוידו שזה הקרבתו וזה כפרתו כל ששחיטת החוץ פסלה מהקרבת הקרבן ע"ז חייבה התורה כרת משא"כ אם שחט אפינו קרבן גמור על גגו של היכל או בדרום אף שפסל הקרבן אבל אם פסולו לא ע"י שלא הביא לפתח אהל מועד פטור, חזינן מזה דעיקר חיוב דשחיטת חוץ הוא משום שפוסל מהקרבת הקרבן

והנה לקמן בזבחים דף קי"ט איתא דאמר ר' אלעזר עולת במת יחיד שהכניסה בפנים קלטוה מחיצות לכל דבר בעי ר' זירא עולת במת יחיד שהכניסה לפנים והוציאה לחוץ מהו מי אמרינן כיון דעילא קלטה לה מחיצתא או דילמא כיון דהדר הדר לאו היינו פלוגתיהו דרבה ורב יוסף דתנן קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן איבעא להו עלו מהו שירדו רבה אמר ירדו רב יוסף אמר לא ירדו כן הוא גירסת רש"י (כפי שכתוב בתוס') אכן בתוס' גרסי ואם עלו לא ירדו איבעא להו ירדו מהו שיעלו רבה אמר לא יעלו ורב יוסף אמר יעלו תיבעא לרבה תיבעא לרב יוסף עד כאן לא אמר רבה אלא במזבח דחזי לי' מקדש דלא חזי לא מקדש תיבעאי לרב יוסף עד כאן לא אמר רב יוסף התם אלא דחד מקום אבל הכא דתרי מקומות נינהו לא או דילמא ל"ש תיקו מילתא דפשיטא לרבה להאי גיסא ולרב יוסף להאי גיסא מיבעא לר' ינאי דבעי ר' ינאי אברי במת יחיד שעלו למזבח וירדו מהו היכא דלא משלה בהן האור לא תיבעא לך כי תיבעא לך היכא דמשלה בהן האור מהו תיקו ע"כ, והנה כבר הקשה השיטה מקובצת דהיכי אמר דלרב יוסף בודאי דיעלו הא אמר עד כאן לא אמר רב יוסף אלא בחד מקום אבל הכא דתרי מקומות נינהו לא, ועיין עוד בתוס' שהקשה לשיטת רש"י כיון דשאר פסולים אם ירדו לא ועלו מכש"כ שחיטת דרום, ולר"ש הא לא מיירי במשלה בהן האור

והנראה דהנה בתוס' מפרשי דלרש"י הגרסא בעי ר' זירא עולת במת יחיד שהכניסה לפנים ולרש"י אי אפשר כלל לפרש דר' זירא מיירי בעולה דהרי רש"י מפרש בד"ה מהוא ז"ל מי נהוג בהן דין קדשי במה גדולה לטעון בתרומת חזה ושוק וצריך להחזירה לפנים או לא עכ"ד רש"י וא"כ איך נוכל לומר דרש"י גרים בהאי איבעיא בעולה הא עולה אין בה דין חזה ושוק והנה רש"י לקמן בהא דמיבעיא לר' ינאי כתב רש"י דבמעילה הכי נמי גרים לה אבל לא בר' ינאי גרים לה, והנה במעילה הגרסא עולת במת יחיד שהכניסה עלו מהו שירדו מדבעאי לי' לחדא מכלל דאידך פשיטא לי' אי כרבה אי כרב יוסף חדא מגו חדא קא מיבעאי לי' עד כאן לא אמר רבה אם עלו ירדו מחיצה כתקנה פסלה שלא כתקנה לא פסלה או דילמא אפילו לרב יוסף דאמר אם עלתה תרד מחיצה כתקנה לא קלטה תיקו. הרי דשם דחי דאף בשאלת רב ינאי אין זה ענין לפלוגתא דרבה ורב יוסי והכא בזבחים אמר דמילתא דפשיטא לרבה להאי גיסא ולרב יוסף להאי גיסא מיבעא לר' ינאי ולא דחי כמו שדוחה במעילה דלא תליא זה בזה

לכן נראה לי דצריך לצרף שתי הסוגיות דזבחים ומעילה ואז יתורץ הכל בטוב ונאמר דרבה ורב יוסף פליגי בתרתי בקדשי קדשים ששחטם בדרום פליגי היכא דעלו למזבח דרבה סבר ירדו ורב יוסף סבר לא ירדו ופליגי היכא דעלו ומשלה בהן האור וירדו דרבה אמר לא ועלו ורב יוסף אמר יעלו והנה קרבן במת יחיד שהכניסה לפנים קלטוה מחיצות לכל דבר ונעשה דין לשוחטה בפנים ולזרוק דמה ולהקטיר אברי עולה בפנים ולתרום חזה ושוק משלמים והנה אם הוציאה לחוץ ושחטה בחוץ בודאי דאין לה הדין כמו בכל קרבן מקדש שאם שחטה בחוץ נפסלה דקדשי במה קטנה אין שחיטת חוץ פוסלתן דזה הדין דשחיטת חוץ פוסל מהקרבה הוא בקדשי מקדש שחיובה התורה כרת בשחיטת חוץ, אבל קדשי במה קטנה אף שקלטוה מחיצות אף מחיים כדאיתא בתוס' לקמן אעפי"כ אם שחטה בחוץ אין מחויב כרת כדאיתא בתוס' זבחים דף קי"ח ד"ה הקדישן בשעת היתר הבמות וכיון דאין כרת אין לנו ראי שפוסלת שחיטת החוץ, אבל עכ"פ כיון דדין הוא הקליטה ודין