לבוש מרדכי על זבחים עב

נימא דשחיטת חולין בעזרה פוסל ואוסר אז דוקא סוף השחיטה אוסר למאן דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף, אבל להכשיר שהשחיטה תכשיר לאכילה כולו עלמא מודו דאימתי השחיטה מכשרת לאכילה דוקא אם כל השחיטה היא שחיטה המכשרת אבל אם מקצת השחיטה אינה מכשרת אם השחיטה היא מקצת שאם אין שחיטה טרפה כמו מקצת ושט פסול לכולי עלמא שהרי על המקצת הזה חסר הכשר שחיטה ולפי זה אמר רבא דלענין להכשיר לאכילה כולי עלמא מודים דבעינן דוקא שתהי' שחיטה להכשיר מתחלה ועד סוף. מעתה לא קשה על הרמב"ם שאמר בפ"ד מהלכות שחיטה הלכה י"ג דאם התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנין וגמר ישראל כו' פסול משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אין כלל כונת הרמב"ם לומר דהלכה כר"י וחנן דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דר' יוחנן אמר דינו לענין לפסול או לחייב אבל לענין להכשיר לאכילה על זה אמר רבא דהכל מודים דלזה ישנה לשחיטה מתחלה ועוד סוף דדוקא אם כל השחיטה שחיטה המכשרת אבל אם אין כל השחיטה מכשרת בין אם חסר מתחלת השחיטה בין אם חסר בסוף השחיטה פסולה, ולפי זה מה דפסק הרמב"ם דאם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים פסול לא פסק כלל כר' יוחנן דהרמב"ם סבירא לי' כיון דרב אשי דהוא בתרא סבירא לי' בחולין דף ל"ו גבי השוחט ונתז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ר' חייא אמר חולין וע"ז אמר ר' אושעא מאחר שרבי אמר הוכשר ור' חייא אמר תולין אנו על מי נסמוך על דברי ר' שמעון פירש רב אשי דר' חייא ספוקי מספקא לי' אי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכו כתב הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת אוכלין הלכה ג' דשוחט ונתז הדם על האוכלין ונתקנח בין סימן לסימן הרי זה ספק ותולין לא אוכלין ולא שורפין. א"כ פסק הלכה כרב אשי דהדבר ספק אי הלכה כר' יוחנן אי הלכה כריש לקיש משום דלוי סבא ומשו"ה לא הביא כלל אם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגומרן בפנים שיתחייב שהרי הדבר ספק לענין לחייב אכן כיון שהשחיטה מכשרת את הקרבן להקריב בודאי דבעינן שיהי' שחיטה המכשרת מתחלה ועד סוף ואם חסר מקצת שחיטה להכשיר הקרבן כמו דלענין להכשיר את החולין בעינן שתהי' שחיטה המכשרת מתחלה ועד סוף כן להכשיר הקרבן בעינן ג"כ דוקא שחיטת הכשר קרבן מתחלה ועד סוף ומכשיר את הקרבן הוא דוקא שחיטת פנים אבל לא שחיטת חוץ ואף דלענין לפסול אם נימא אינה לשחיטה אלא לבסוף לא תפסל עכ"פ לא תכשיר וכיון דבעינן להכשיר הקרבן בעינן שחיטת פנים, משו"ה הביא הרמב"ם דאם שחט מעוט סימנין בחוץ פסול, אבל לענין לחייב בזה לא הביא כלל הרמב"ם האי דינא משום דס"ל דהוי ספק אם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף או לא

, ולפי זה הא דאמר בגמ' שם חולין דף כ"ט מתיב ר' זירא כל העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים ופוסלין אותה במלאכה אירע פסול בשחיטתה בין קודם פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים בהזאתה קודם פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ואי אמרת ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לפלוג נמי בשחיטתה אירע בה פסול בשחיטה קודם פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים ואמר רבא נתקלקלה בשחיטה אמרת שאני התם דאגלאי מילתא דלאו שחיטה היא כלל ופירש ר"ת פסול מלאכה אחרת דומיא דהזאתה ג"כ הטעם כמו שביארנו אחרי דביארנו דאף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף אעפי"כ אם חסר מקצת שחיטה שאינה מכשרת אינינה כלל שחיטת הכשר ה"נ למ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אם בסוף השחיטה גמר עכו"ם, דחסר הכשר שחיטה אז אף תחלת השחיטה לא הוי הכשר, דאימתי השחוטה מכשרת מתחלה ועד סוף אם נגמרה בהכשר, אבל אם לא נגמרה להכשיר אף תחלת השחיטה אינה מכשרת, והנה זה ביארנו דפרה עד שחיטה הוא קדשי בדק הבית ורק השחיטה מכשרת אותה ומקדשה שתהי' חטאת, אבל קודם השחיטה אינינה חטאת וא"כ השחיטה עושה אותה לחטאת וכיון דהשחיטה עושה אותה לחטאת בעינן דוקא שכל השחיטה תכשיר ותעשה אותה לחטאת, אבל אם חסר מקצת השחיטה ולא קדשה אותה השחיטה לחטאת אגלאי מילתא דלאו שחיטת חטאת הוא כלל וכיון דעשה מלאכה בסוף השחיטה הרי לא עשתה אותה השחיטה לחטאת וא"כ אגלאי מילתא דלאו שחיטת פרה היא כלל, מעתה מיושב קושית התוס' בבא קמא דף ע"ב על הא דאמר בגמ' כי קא מחייב אהא פורתא (היכא דשחט הגנב חולין בעזרה דפריך לר' יוחנן דסבירא לי' ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרה קא טבח) כיון דסוף השחיטה פוסלת אין לו להתחייב מפורתא קמא אפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כדאמר נתקלקלה בשחיטה אגלאי מילתא דלא שחיטה היא אכן לדברינו אין הנדון דומה כלל דהתם דקאי לענין הכשר השחיטה אם אין כל השחיטה מכשרת אינינה שחיטה המכשרת, אבל הכא קאי סוגית הגמ' אם אמרינן שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, א"כ מה דנאסרה באכילה אין פוטר את הגנב מחיוב של ד"ה, ומה פוטרו מה שנאסרה בהנאה ולאו דמרי' וזה פוסל בהנאה דוקא אם אמרינן דחולין בעזרה אוסר ולענין פסיל או איסור הלא בזה הפלוגתא אי אמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אי פוסל התחלה ג"כ או דוקא הסוף א"כ אף דבסוף השחיטה היא אסורה ואינינה דמרה, אבל משום זה לא נתקלקלה השחוטה שתהי' אינינה שחוטה דהרי אף שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה וא"כ השחיטה הוי שחיטה מעליא, ורק משום זה באנו לפוטרו משום איסור הנאה אם נימא איסור הנאה דחשב"ע הוא דאורייתא א"כ כל זמן שלא שחט פורתא לא נאסרה בהנאה וא"כ אם הי' הדין דמחייב אההוא פורתא הי' מחויב אף שאחר קצת השחיטה נאסרה בהנאה עכ"פ בשעה ששחט הרי היתה עדנה דמרה, וכן הוא מפורש כדברינו דאף למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לענין הכשר וקדושת קדשים בעינן שכל השחיטה תכשיר ואם מקצת השחוטה אינה מקדשת אז כל השחיטה אינינה שחיטה דלזה כו"ע מודו דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שהרי רש"י כתב לקמן דף מ' ע"ב ד"ה מחתך ז"ל דכיון דנאסר משום עכו"ם פקע שם קדשים מינה ונעשית של עכו"ם ועפרא בעלמא ותו לא מחייב משום שחוטי חוץ ואע"ג דאמרינן בפרקין לעיל דף כ"ט שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים חייב שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף בחוץ ליכא למימר דבגמר הסימן חייל בהדדי איסור עכו"ם ושחיטת חוץ דכי אמרינן סימן אחד מחייב הני מילי היכא דגמר לשחיטה בעודה קדשים כדקתני וסימן אחד בפנים דאגלאי מילתא דבסימן קמא שחיטת חוץ הוה וטעמא דהתם משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכו', וכבר הקשה המהרש"א דהא התם הא דקאמר שהרי עשה מעשה חטאת העוף בחוץ, הוא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף וכתב המהרש"א ז"ל וצ"ל מאי דקאמר משום דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לא נתכון להאי לישנא דאמר תלמודא לעיל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אלא דר"ל דהתם ישנה לשחיטה מתחילה דמתחלה ועד סוף שם שחיטה עלה דהא סימן אחד בפנים נמי שהוא הסוף שם שחוטה עליו ולאפוקי היכא דסימן שני לא אשתחוט כלל דחותך עפר וכו' ודו"ק, והוא כדברינו דבעינן שתהא השחיטה מכשרת לשם קדשים אז השחיטה מתחלה ועד סוף שחיטה, אבל אם מקצת השחיטה אף בסוף אינינה מכשרת לשם קדשים אף דלענין להוציאה מידי נבלה הוי שחיטה אף בשוחט לשם עכו"ם שהרי התוס' בפסחים דף מ"ג ד"ה תיקן פירשו דאם תקרובת ע"ז אינה