לבוש מרדכי על זבחים עא

שאינה ראוי' לא שמה שחיטה משו"ה אף דאסרו רבנן חשב"ע בהנאה היכא דהשחיטה אינה ראוי' אין השחיטה אוסרת כיון דאין על זה איסור של חולין שנשחטו בעזרה אחרי דאין כאן דין דלא ישחוט ולא איסור אכילה משום חשב"ע, והא דאמר בגמ' חולין דף פ"ה אמר לי' רב פפא לאביי וסבר ר"ש חולין בעזרה דאורייתא אין הרמב"ם מפרש דהקושי' איך קאמר ר"ש דשוחט את הטרפה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה ומקשה בשלמא אם נימא דאורייתא יש לחלק בין טרפה לכשרה דטרפה הוי שחיטה שאינה ראוי' אבל אם הוא דרבנן מטעם גזרה מה יש לחלק בין טרפה לכשרה כיון שיש לגזור משום קדשים פסולים הרמב"ם אין מפרש כן דעל זה לא הי' קשה דרבנן אסרו בהנאה דוקא היכא שיש איסור התורה משום חולין בעזרה אבל בטרפה דאין על זה איסור התורה משום חולין שנשחט בעזרה דהרי שחיטה שאינה ראיי' לא שמה שחיטה לא גזרו רבנן איסור הנאה רק קושית רב פפא הוא על דברי ר' אבא דאמר לא לכל אמר ר' שמעון שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחוטה מודה ר"ש שמטהרתה מידי נבלה ופריך בגמ' פשיטא דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואיזו זו טרפה ששחטה ומשני לא צריכא לשוחט את הטרפה והיא חולין בעזרה דתניא השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה זה וזה חונין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרין סד"א הואיל ואר"ש מותר בהנאה אלמא לאו שחיטה היא כלל אימא מידי נבלה נמי לא מטהרה קמ"ל, ע"ז הקשה רב פפא לאביי בשלמא אם נימא דאיסור הנאה דחשב"ע הוא מדאורייתא וטרפה מותרת א"כ הרי בטרפה יש חידוש דאורייתא דשחיטה אינינה שחיטה והוי אמינא דאף מידי נבלה לא מטהרה, משו"ה איצטריך לאשמעינן, אבל אם נימא דאיסור הנאה שלה הוא מדרבנן א"כ אין בטרפה שום חידוש דאורייתא א"כ איך הוי אמינא דטרפה ששחטה בעזרה אין השחיטה מטהרת מידי נבלה אחרי שאין בטרפה ששחטה בעזרה שום חידוש לענין דאורייתא ואטו מדין דרבנן הוי ילפינן לאורייתא ומשני אין דר"ש סבר דאיסור הנאה של חשב"ע הוי דאורייתא וא"כ בטרפה ששחטה בעזרה הוא חידוש דאורייתא דמותרת בהנאה וא"כ הוי אמינא דגם מנבלה לא מטהרה

, ועוד יש לפרש דברי הגמ' חולי שם כן דהנה התו' שם בד"ה אין כתבו ז"ל וא"ת ומאי קשה לי' דקא מתמה וסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה ודאורייתא וי"ל משום דאיכא ברייתא בהאיש מקדש (קדושין דף נ"ח) דקאמר ר' שמעון דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת ומכח ההיא דמייתי מוקי התם בטרפה ואין נראה דא"כ הוי לי' לאתוי' הכא ההיא ברייתא ולאוקמה בטרפה כדמוקי התם עכ"ד התוס', אכן אפשר לישב קושית התוס' דמאי דאמר וסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא הוא כשתרצו בתוס' דמתמי' מכח ההיא ברייתא דאמר ר' שמעון דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת, והא דלא איצטריך להביא ברייתא ולאוקמו בטרפה דכיון דידע כבר הך ברייתא דאם שחט טרפה מותרת בהנאה ידע כבר דאפשר לאוקמי לברייתא דאמר ר' שמעון המקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת מיירי בשחט טרפה בעזרה ובקדושין קודם דידע להך ברייתא הוה מתמה ואיצטריך להביא הך ברייתא אבל הכא דידע כבר להך ברייתא ממילא מובן דאפשר לתרץ דמיירי בשוחט טרפה בעזרה, אבל כיון דברייתא סתמא קתני המקדש בחולין שנשחטו בעזרה קא מתמה הכא וסבר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא וא"כ ניצטרך לאוקי דהא דאמר ר' שמעון דמקדש בחשב"ע מיירי רק בשחט טרפה אמר לי' אין ר"ש סבר חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא ונצטרך לדחוק דמיירי דוקא בטרפה

והנה אם נימא דחולין שנשחטו בעזרה איסור אכילתן דאורייתא לא קשה כלל אמאי אמר ר' שמעון דשחט טרפה בעזרה מותר בהנאה דרבנן אסרו בהנאה רק היכא שיש איסור משום חולין שנשחטו בעזרה אבל שוחטה טרפה בעזרה אין על זה כלל איסור חולין שנשחטו בעזרה שהרי שחיטה, שאינה ראוי' היא ור"ש הא סבר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחוטה ואימתי אסרו רבנן דוקא אם יש מן התורה איסור אכילה, אלא דאם נימא כן עדנה אין מתורץ אמאי אמר ר"ש דהמקדש בחולין שנשחטו בעזרה מקודשת הא יש לזה עיקר מן התורה דהרי איסור האכילה הוא מדאורייתא וע"כ מוכח מהא דאמר ר' שמעון דמקודשת דאין איסור מן התורה לא לשחוט בעזרה ולא איסור אכילה דלא דרשינן כלל קרא דכי ירחק, וכמו שפירש רש"י בקדושין דאם נימא דסבר ר' שמעון דכל חולין שנשחטו בעזרה אם קידשה בזה מקודשת ע"כ דאין על זה מן התורה איסור כלל וא"כ ע"כ דמה דאסרו רבנן חולין שנשחטו בעזרה הוא רק גזירה משום קדשים פסולין וא"כ בודאי דאין שייך לחלק בין שחט כשרה בעזרה לשחט טרפה בעזרה דהרי מאן דחזי סבר קדשים פסולין נינהו, ומשום הכי פריך דסבר ר' שמעון חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא פירוש לכל הפחות איסור אכילה דחולין שנשחטו בעזרה וא"כ משום הכי סבר ר' שמעון דטרפה שנשחטה בעזרה מותרת בהנאה דרבנן אסרו בהנאה רק חולין שיש עליהן איסור דחולין שנשחטו בעזרה לכל הפחות על אכילתן משו"ה טרפה דאין עלי' איסור משום שחיטתה בעזרה שהרי שחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה היא וא"כ וקשה אמאי אמר דמקודשת בחולין שנשחטו בעזרה הא יש לו עיקר מן התורה וא"כ ניצטרך לדחוק דמיירי בשחט טרפה בעזרה אף דקתני סתמא אמר לי' אין ר"ש סבר דאף איסור הנאה מדאורייתא וגם דין שרפה בבהמה הוא דאורייתא דהא אמר וכן חי' שנשחטה בעזרה (כדפירש רש"י בד"ה היינו) או דאיסור הנאה לבד דאורייתא כדאיתא בתוס' ד"ה היינו וא"כ בע"כ נצטרך לדחוק דהא דאמר מקודשת בחולין שנשחטו בעזרה מיירי בטרפה, עכ"פ הרמב"ם דפסק דאיסור אכילת חולין שנשחטה בעזרה הוא דאורייתא מקרא דכי ירחק וזבחת ואכלת דילפינן מזה דבקירוב מקום אי אתה אוכל א"כ לא קשה כלל אמאי פסק דטרפה ששחטה בעזרה מותר דהרי בזה סבירא לן כר"ש דכל היכא דכתיב ואכלת שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה א"כ אימתי אסרו רבנן בהנאה היכא שיש על זה איסור שחיטה בעזרה אבל בטרפה דאין על זה איסור שחיטה בעזרה לא אסרו רבנן בהנאה

, נמצא לפי דברינו שיש שחיטה שפוסלת כמו בעכו"ם וכמו אם נימא דחולין שנשחטו בעזרה דאורייתא היינו שאסורין בהנאה מדאורייתא ע"כ דשחיטה עושה פסול מה ששחט בעזרה עושה פסול ויש שחיטה שאינה פוסלת רק שאינה מכשרת כמו שחיטת עכו"ם גר תושב שאין שחיטה מנבלת רק שאינה מכשרת ומתרת לאכילה, וכן למאן דסבר חולין שנשחטו בעזרה איסור הנאה שלהן לאו דאורייתא הטעם דשחיטה שבעזרה אינה מתרת לאכילה, והנה הא דאמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל שהוא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טרפה ביד עכו"ם, ובודאי דלאו דוקא סימן אחד אלא אפילו מקצת סימן שהרי נתן הטעם מפני שנעשה בה מעשה טרפה ביד עכו"ם והרי אף אם שחט מקצת ושט עשה מעשה טרפה ג"כ שחטה פסולה, והא דנקט סימן אחד הוא משום סוף דבריו כמו שנתבאר להלן. ובודאי דלאו דוקא עכו"ם דעובד עבודה זרה אלא סתם עכו"ם, דאמר בגמ' הוא אפילו גר תושב וכיון דאין גר תושב מנבל ואין עושה טרפה ואמאי פסול בשחט מקצת למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף, ופשוט דאף מ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף זה הדין אך לענין לפסול כגון אם