לבוש מרדכי על זבחים סז

עד שישלחוה א"כ לפרוך מהיא גופה שהרי נאסרה בכל גווני מחיים אף לדידן דס"ל דהשחוטה נאסרה גם החי' נאסרה. משמע קצת דר"י לטעמי' ס"ל דהמשולחת לא נאסרה כלל בהנאה וא"כ קשה איך קתני צפורי מצורע אסורין בכל שהן והתם הא חשיב איסורי הנאה הא מחיים לא נאסרו אמנם רש"י שם פירש דהכונה לא מצינו בע"ח איסור עולם ובכן ראיתינו זאת אזדה. אכן לא קשה מרש"י דרש"י מפרש שיהא ניחא אף למ"ד דנאסרו מחיים אכן לפי זה וקשה מאי פריך מרובע ונרבע התם הא מצוה לסלקם וא"כ הוי כמו עגלה ערופה ושחוטה דאסירא מחיים ואפשר דכונת רש"י לתרץ דאיך תרץ ר' יוחנן לר' יהודה דס"ל דפטר חמור אסור בהנאה ונתינת שה לכהן מתירו ע"כ דיש בע"ח שאסורין ואח"כ מותרין

ועכצ"ל דהנה ביארנו למעלה על ראש המס' דטעמא דהרמב"ם שכתב דפרת חטאת ששחטה לשם חולין פסולה אף שחטאת ששחטה לשם חולין כשרה וביארנו דהתוס' בע"ז כ"ג הקשו דפרה הא סתמות משמע דקדשי בה"ב היא וא"כ אמאי פוסלין בה כל פסולי קרבן וביארנו דפרה כל זמן שלא נשחטה היא קדשי בה"ב ומשו"ה אין איסור מן התורה לגוזזה ומשו"ה אין עושה תמורה אבל התורה אמרה חטאת היא וכיון שהיא בחוץ אין בה דין שיש בה קדושה לחטאת דבחוץ אין שייך קדושה ואימתי נעשות חטאת בשעת שחיטה משו"ה פוסלין בה כל פסולי קרבן למשל רובע ונרבע ויוצא דופן דאם יש בה הנך פסולין הא אי אפשר לה להיות חטאת ולפי זה אף דבחטאת ששחטה לשם חולין או בסתמא כשרה דהתם כבר חטאת היא ועבודתה מעצמה וכן שחיטתה היא שחיטת חטאת ומקדשת אותה קדושת השחיטה לחטאת אבל בפרה דבעי שהשחיטה תעשה אותה לחטאת אם מחשב ששוחט אותה לשם פרה אז השחיטה עושה אותה לחטאת. אבל אם שחט סתמא או לשם חולין דזה ג"כ הוי כסתמא הא לא עשאה לחטאת. וכל זה לא שייך אלא היכא דהדין הוא לקדשה אבל אם חל עלי' הדין שאם ישחטו אותה תאסר האיסור חל ממילא. ור' יוחנן סבר דצפורי מצורע הא דנאסרה היא ע"י השחיטה דהשחיטה עושה אותה להאי דינא דצפור השחוטה אבל זה ילפינן מעגלה ערופה כמו דעגלה חל עלי' הדין שנאסרה מחיים משום דאתקצאי למצוה לערוף אותה כן על הצפורי מצורע חל הדין שעומדת לשחוט ואז תאסר והוקצה למצותה שאם ישחטו אותה תאסר והא דעגלה ערופה אסורה הוא משום דכבר הוזמנה לערוף אותה שתאסר ובה הזמנה מועלת, כמו דאיתא בסנהדרין דף מ"ז דאביי סבירא לי' דעגלה ערופה נאסרה מחיים מטעם הזמנה ורבא ג"כ מודה אף דסבירא לי' בכל דוכתי הזמנה לאו מילתא היינו בדבר שהוא רק משום משמשין, אבל אם הוזמנה שתהי' היא גופה מצוה שתהי' בעצמה כפרה בה מועיל הזמנה, וא"כ כמו דאמרה התורה חג הסוכות שחל שם שמים על הסוכה כן ילפינן מכפר ממכפר משעיר המשתלח שחל שם עגלה ערופה עלי' מחיים, אלא דבזה פליגי ר' יוחנן וריש לקיש בדין עגלה ערופה ריש לקיש סבירא לי' כיון דילפינן מכפר ממכפר א"כ כמו ששעיר המשתלח יש לו קדושה מחיים כן עגלה ערופה חל קדושת הכפרה מחיים, וילפינן מכשיר – ממכפר שגם צפורי מצורע חל על הצפורין מסיים קדושת דין צפורי מצורע מחיים ונאסרו שתיהן, אכן ר' יוחנן סבירא לי' כמו דאמרינן גבי חג הסוכות, לה' דאמרינן מה חגיגה לה' אף סוכה לה' דאין הפירוש שהסוכה יש עלי' קדושת סוכה דסוכה אין בה קדושה רק מצוה חל עלי' ואתקצאי למצותה ואמרינן רק כמו שחל קדושת חגיגה על החגיגה כן חל מצות סוכה על עצי הסוכה וחגיגה כדינה וסוכה כדינה ה"נ אמרינן דילפינן מכפר ממכפר דכמו שיש על שעיר המשתלח קדושתו קדושת שעיר המשתלח, משום דעומד להשתלח שהרי אמרינן ביומא דף ס"ג דאם הומם שעיר המשתלח מחללין אותו ואסרה התורה לחללו על מחוסר זמן וגלי קרא דאף שפיר המשתלח אסור במחוסר זמן, הרי שיש לשעיר המשתלח עתה קדושת שעיר המשתלח, אבל כל זה מפני שכפרתו בא עוד מהמקדש ששם יש דיני קדושה, אבל עגלה ערופה ועיקרה לחוץ לא מצינו שיהי' לזה דין קדושה עד שתערף, שאז יהי' לה דין כפרה כקדשים אבל זה ילפינן שחל עלי' הזמנה למצותה ומשו"ה נאסרה מחיים שהוזמנה למצות עריפה ושעיר המשתלח כדינו שחל קדושה ועגלה ערופה כדינה שחל עלי' הזמנה למצוה, ור' יוחנן ג"כ סבירא לי' דילפינן מכשיר ממכפר היינו צפורי מצורע מעגלה ערופה וטעמא דר' יוחנן דסבירא לי' דעגלה נאסרה מחיים בהנאה וצפורי מצורע נאסרה בשחיטה, דכיון דטעמא דעגלה נאסרה מחיים בהנאה משום דהוזמנה והוקצאה למצותה, וזה ביארנו דהוקצה למצותה הדין הוא כמו שהוקצאה, דסוכה הא לא הוקצא לאיסור הנאה משו"ה איסורה רק לכלות דצריך לעשות בה המצוה אבל נר חנוכה כשהודלקה (דבנר חנוכה הא אין מועיל הזמנה) הוקצאה לאיסור הנאה משו"ה צריך לעשות מדורה, ה"נ עגלה ערופה הוקצאה שתאסר בהנאה נאסרה משעת הזמנה, אבל צפורי מצורע הא לא הוקצאו בודאי לאיסור הנאה שהרי המשולחת אין עלי' איסור כלל, וזה ילפינן לר' יוחנן מקרא דכל צפור טהורה תאכלו א"כ הצפורי מצורע לא נאסרו באיסור הנאה והוקצאו – לאיסור שאם ישחטו יאסרו, משו"ה סבירא לי' לר' יוחנן דצפורי מצורע אין בהם איסור הנאה, אבל אם ישחטו אף שלא למצורע יאסרו שהרי לזה הוקצאו למצות שאם ישחטו אותם יאסרו ושניהם אם ישחטו אותם יאסרו

וכן מוכח בהדיא דטעמא משום דהוקצאו למצותה דהרי איתא שם שחטה שלא באזוב ושלא בעץ ארז ושלא בשני תולעת ר' יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה ר' שמעון אומר הואיל ונשחטה שלא כמצותה מותרת עד כאן לא פליגי אלא מר סבר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ומר סבר שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה דכולי עלמא מיהא מחיים לא מתסרא ע"כ הרי דטעמא דמאן דאוסרה משום דהוקצה למצותה ואם נימא דהפירוש שחיטה אוסרתה ומחיים אין עלי' דין כלל א"כ כמו דפרת החטאת אם שחטה לשם חולין תפדה ס"ל להרמב"ם ולא נעשה פרה, ובעינן שתהא השחיטה עושה אותה לחטאת ושחיטה שאינה כדין אינה עושה אותה לחטאת א"כ הכא אם נימא דצפורי מצורע מחיים אין עלי' איסור כלל ואימתי נעשית צפורי מצורע לאסור דוקא בשחיטה א"כ דוקא שחיטה כדין שמטהרת המצורע ושלא בעץ ארז ובשני תולעת הא לא טהרה את המצורע, ע"כ דמחיים חל עלי' הדין שאם ישחטוה תאסר והיא הא היתה ראוי בשחיטתה דהעץ ארז ושארי המינים מעכבים בטבילת הצפור החי ולא בשחיטה ומה שאין עץ ארז וכ"ו זה אין פסול – בשחיטתה דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחוטה, ולפי זה ניחא דהנה הא הוכחנו למעלה דלר' יוחנן המשולחת לא נאסרה וא"כ למאי איצטריך קרא דכל צפור טהורה תאכלו להתיר המשולחת וכן יקשה הא דכתב הרמב"ם דאם נשפך הדם מניחין את המשולחת עד שתמות הא שחיטה אסרה והמשולחת לא נאסרה, ואפשר דהרמב"ם סבר כותי' דתוס' דשחיטת האחת אוסרת גם המשולחת אכן לכאורה מהגמ' מוכח דאין המשולחת נאסרת אכן לדברינו ניחא דחל על שתיהם מחיים הדין שאם ישחטו יאסרו וא"כ גם המשולחת אסורה לשחוט, וקרא דכל צפור טהורה בא לרבות שאם טבלה כדין ושלחה הטבילה והשילוח מתירין אותה לשחוט