לבוש מרדכי על זבחים סו

אסור אף שעושה לצורך מצוה דוקא אם ע"י עשיתו הוא מכחיש המצוה אבל אם אין מכחיש המצוה. אם עושה לצורך מצוה אין זה ביזוי המצוה. אכן ההוא מרבנן הי' סבור, דאף אם עושה לצורך מצוה כיון דאין זה מהמצוה הזאת בעצמה, הוי ביזוי מצוה ורב אדא בר אהבה אמר לי' דאם אין מכחישה אם עושה לצורך מצוה אין זה ביזוי מצוה

והנה לקמן הא פריך ואמר קשיא עלי' דמאן דאמר משום אכחושי מצוה קשיא וקאמר מאי הוי עלה. והקשה בתוס' ד"ה מאי ז"ל תימה מאי מיבעאי לי' ומאי קאמר נמי חזינן אי הדלקה עושה מצוה הא לכאורה משמע דהלכה כשמואל דהא רבה עבד כותי' וא"כ קינסא נמי שרי דהא ע"כ בקינסא פליגי ובביזוי מצוה דהא מאן דמפרש טעמא דרב משום אכחושי מצוה איתותב ע"כ ונראה לי דהרמב"ם מפרש דהגמ' דקאמר אמר רב הונא ברי' דרב יהושע חזינן אי הדלקה עושה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה עושה מצוה אין מדליקין מנר לנר רב הונא ברי' דרב יהושע מתרץ בזה הקושי' דאימתי אמר רב דאין מדליקין מנר לנר מטעם אכחושי מצוה, דרב סבר דהנחה עושה מצוה. א"כ הרי בזה שמדליק הנר השני אין מקיים המצוה בעצמה והוי כמו בקינסא דאסור משום אכחושי מצוה אבל בנרות של בית המקדש שההדלקה בעצמה מצוה היא שהרי נאמר בהעלותך את הנרות א"כ ההדלקה עצמה המצוה להאיר א"כ לא שייך כלל אכחושי מצוה שהרי זאת היא המצוה בעצמה וכמו דבאותה פתילה המצוה להדליק אותה שתבער אחר כן. כן בהפתילה אחרת אם מדליק מאותה הפתילה בעצמה היא עצמה המצוה אבל בנר חנוכה דמדליק נר אחר אם ההנחה עושה המצוה אין הדלקה מהמצוה. וא"כ הוי כמו בקינסא אבל האיסור משום אכחושי המצוה ושמואל סבר דהדלקה עושה מצוה משו"ה לדידי' מותר להדליק מנר לנר בפתילה ארוכה אבל בקינסא אסור לשמואל לא מטעמא דההוא מרבנן משום ביזוי מצוה. דכיון דהוי לצורך מצוה אין זה ביזוי אלא דהאיסור הוא משום אכחושי מצוה. ושפיר פסק הרמב"ם דבקינסא אסור שהרי רב הונא ברי' דרב יהושע אמר שאם הנחה עושה מצוה אסור להדליק מנר לנר והרי אף אם הנחה עושה מצוה לא גרע מקינסא ע"כ דבקינסא מודה שמואל דאסור אבל הטעם משום אכחושי מצוה, והיכא דהדלקה עושה מצוה. לא שייך אכחושי מצוה שהרי זאת היא המצוה

לפי זה לא קשה כלל אמאי הביא הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשר שני. דמשום הכי אסור לשקול דנרי זהב כנגד מעשר שני. אף לחלל מעשר שני אחר משום דשמא לא יכון משקלותיו. והא הוא פסק דקינסא אסור ומגמ' משמע דאם נימא דקנסא אסור לא איצטריך לטעמא דשמא לא יכון משקלותיו אכן לדברינו לא קשה כלל דבגמ' קאי אם נימא דטעמא דאסור בקינסא משום ביזוי מצוה בודאי דגבי מעשר שני אסור בלא טעם דשמא לא יכון. אבל אנן סבירא לן כרב אדא בר אהבה דאין הטעם משום ביזוי מצוה. ורק הטעם משום אכחוש מצוה משו"ה אסור בקינסא ומנר לנר אף משום אכחושי מצוה אין כאן אבל בקינסא אסור משום אכחושי א"כ אם שקל כנגד מעשר שני דינרי זהב לחלל בהן מעשר שני אחר הא אין כאן אכחושי מצוה משו"ה איצטריך לטעמא דשמא לא יכון משקלותיו והא דאסור לרצות מעות כנגד נר חנוכה אף דאין כאן אכחושי מצוה והרא"ש הא סבירא לי' דאף ללמוד לאורה אסור היינו כיון דמצותם שיהי' ניכר שהודלקו לצורך הנם לא לצורך תשמיש אחר, וזה הוא פרסום הנס שהדליק לזכרון הנם. א"כ אם משתמש זה הוא מכחיש מצות הנם שמראה שאין הדלקה. אך בשביל הנם וזה ג"כ אכחושי מצוה אבל אם מדליק קינסא לצורך ג"כ הדלקת נר חנוכה אין זה אכחושי המצוה רק מה ששואב עי"ז מעט האור. וזה הוא אכחושי המצוה. והוקצה נר חנוכה. השמן שבה לאיסור הנאה ממנה רק שתהי' לשם פרסום הנס והא דאסור נר חנוכה אף לאחר חנוכה (אם כבתה ועצי סוכה לאחר שבעה מותרין כבר פירש הר"ן בשבת בבמה מדליקין. דבנר חנוכה המוקצה של שיעור השמ' להשרף וכל זמן שריפתה אסורה בהנאה. א"כ אתקצאי לאיסור הנאה ולבערה אף שנשארה אחר מצותה אחר חנוכה אסור, אבל בחג הסוכות לא אתקצאי לבערה בסוכות אלא לעשות מצותה כל ימי חג הסוכות משו"ה לאחר סוכות מותר ואף בנר שבת. אף דאתקצאי לבערה אעפי"כ מותרת לאחר שבת. משום דאף כל עת שמבערת אין בה איסור הנאה אבל נר חנוכה משום פרסומא ניסא אתקצאי לאיסור הנאה ולבערה כולה. אף אם נשארה לאחר חנוכה מועיל הא דאתקצאי שאסורה ועושין לה מדורה בפני עצמה. וענין האיסור בהקצאה למצוה הוא אף אם הדבר עתה באופן שאין לקיום המצוה ג"כ אסורה כל זמן שיש המצוה ואף דמהא דנפלו עצי סוכה דאסורים כל שבעה אין ראי' שהרי אפשר עוד לבנותם בסוכה. אכן מהא דנפסק הדין בשו"ע סימן תרס"ה דאף אם נפסל אתרוג אחר שעשה בו מצוה אעפי"כ אסור כל שבעה אכן לאחר שבעה מותר מזה נראה דילפינן מקרא דחג הסוכות כל שבעה דכל זמן שיש המצוה אז אף שיש חסרון בהעצים שנפלו מן הסוכה ואינם עתה למצות סוכה אעפי"כ נאסרו על כל העת שיש המצוה אבל לאחר שבעה שכבר עברה המצוה אז מותרים

והנה בקדושין נ"ז איתא. צפורי מצורע מאימתי אסורים ר' יוחנן אמר משעת שחיטה שחיטה הוא דאסרה לה ור"ל אמר משעת לקיחה ילפינן קיחה קיחה מעגלה ערופה והנה לכאורה קשה לר' יוחנן דס"ל דאסרה רק משעת שחיטה א"כ וקשה איך איתא במתניתן דצפורי מצורע אוסרין בכל שהוא הא מחיים אין נאסרין ולאחר שחיטה הא אינם בעלי חיים ואף דכל זמן שהיא מפרכסת היא כחי' לכל דברי' הא תיכף תצא נפשה ואז הא בטלה חשיבות דבע"ח אכן אפשר לומר לפי שפירשו בתוס' קידושיו דף נ"ז ד"ה משעת שחיטה דמשולחת נמי תאסר משעת שחיטה ואין לפרש משעת שחוטה בשחוטה ובמשולחת ליכא איסור כלל דהא תניא צפורי מצורע דמשמע תרויהו עכ"ד התוס' לפי זה אפשר לפרש דנתערב הצפור המשולחת לאחר השחוטה באלף ואוסרין בכל שהן שצריך לשלח כולן. אכן כיון דתוס' מדייקי דע"כ גם המשולחת אסורה דהא תניא צפורי מצורע משמע תרויהו א"כ וקשה איך קתני דצפורי מצורע אוסרין בכל שהן הא צפור אחת שאוסרת היינו המשולחת ואם נימא דהפירוש צפורי דעלמא א"כ אין ראי' כלל דהמשולחת נאסרה דלכאורה כיון דס"ל לר' יוחנן דהשחיטה אוסרת א"כ מהיכי תיתי לאסור המשולחת וכן משמע מפירוש רש"י שכתב רש"י ז"ל משעת שחיטה נאסרת השחוטה והשולחת מותרת כדלקמן בשעת לקיחה נאסרו שתיהן עד שישלח המשולחת וניתרת בשלוחה. הרי דדקדק רש"י דלמ"ד דאמר בשחיטה המשולחת לא נאסרה כלל. וכן משמע כפירש"י דלמ"ד דאמר משעת שחיטה המשולחת לא נאסרה כלל שהרי לקמן איתא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה ואיפוך אנא אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי לא מצינו בעלי חיים שאסורים מתקיף לה רב שמואל בר רב יצחק ולא והרי מוקצה וכו', ואם נימא דמשולחת נאסרה