לבוש מרדכי על זבחים סד

ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר הא אתסרא לה מחיים תני עד שנא נראית לעריפה אימא סיפא משנערפה תקבר במקומה תני משנראית לעריפה א"כ אימא סיפא שעל הספק באה מתחלתה כיפרה ספיקה והלכה לה, ואם מחיים עדיין לא כיפרה ספיקה והלכה לה. תנאי הוא ופסק רבינו כרב המנונא משום דר' ינאי וחבריו ס"ל הכי אבל קשה דלפי זה הוה לי' לפסוק שאם נמצא ההורג אחר ירידתה לנחל אסורה בהנאה והוא פסק שאם נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה תצא ותרעה בעדר והרשב"א כתב כו' וטרחתי להעמיד דבריו ולא יכולתי. אבל מה אעשה והראב"ד נא חלק עניו בזה עכ"ל ולישב דברי רבינו אפשר לומר שהוא סובר דהא דמקשה שנערפה העגלה תצא ותרעה בעדר לאו קושיא היא דאיכא למימר שאני עגלה דאדעתא שימצא ההורג נא אקדשה ואגלאי מילתא דהקדש טעות הוא. ואעפי"כ שהתוס' תירצו זה דסברא היא דגמרי ומקדשי דלא אסקי דעתיהו שימצא ההורג רבינו נא ניחא לי' בההוא תירוצא וסובר דגמרא לפום מאי דס"ד דגמר ומקדיש בכל גווני אסיק מאי דאסיק דמתני' פליגא וסברה דאינה נאסרת מחיים ולא אמרינן דאדעתא שימצא ההורג נא אקדשוה דלא מסקי אדעתייהו שימצא ההורג. אבל לפום קושטא איכא למימר דמתניתן נמי סברה דירידתה לנחל אוסרתה ואעפי"כ אם מצא ההורג אפילו אחר שהורידוה לנחל איתן תצא ותרעה בעדר שאדעתא דהכי לא אקדישוה שהרי דבר מצוי הוא שימצא ההורג וכל שכן לפי מה שפירשו קצת מפרשים שתועלת המדידה והעניינים הנעשים במצוה זו שע"י כן הוא קרוב שיתגלה מי הוא ההורג דהא ודאי מעיקרא אסקו אדעתיהו שימצא הה רג עכ"ד הכ"מ. ותירוצא דמרן הוא תמוה דלפי זה פליג הרמב"ם על הגמ' בסברא הגמ' סבירא לה. דאקדשוה אף אדעתה שימצא ההורג והוכרח לומר תנאי היא. והרמב"ם סובר שלא כדעת הגמ' והוא סובר דאדעתה דהכי לא הקדשוה והרי זה פליאה עצומה ואפשר עוד מגדול הקושיא

והנראה לי לישב דברי הרמב"ם דהנה בחולין דף פ"ב איתא על מתני', דהשוחט פרת חטאת ושור הנסקל ועגלה ערופה ר' שמעון פוטר. פריך ועגלה ערופה לאו שחוטה ראוי' היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר אמר ריש לקיש משום ר' ינאי עגלה ערופה אינה משנה ומי אמר ר' ינאי הכי והאמר ר' ינאי גבול שמעתי ושכחתי ונסבין חבריא לומר ירידתה לנחל אותן אוסרתה, ואם איתא לשני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה אמר רב פנחס ברי' דרב אמי אנן משמי' דרשב"ל מתניתן לה עגלה ערופה אינה משנה אמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי קשיא לן מי אמר רשב"ל הכי, והא איתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין ר' יוחנן אמר משעת שחיטה ורשב"ל אמר משעת לקיחה ואמרינן מ"ט דריש לקיש גמר קיחה קיחה מעגלה ערופה, אלא אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן עגלה ערופה אינה משנה ע"כ והקשה בתוס' ד"ה עגלה ולמה דחק לומר אינה משנה נימא תנאי היא כדאמרינן ב"פ בתרא דכריתות דתנאי פליגי בהכי וי"ל דכך היתה קבלה בידם, עכ"ד התוס' ודברי התוס' קשה מאוד, אם הא דאמר אינה משנה משום דכך היתה קבלה בידם א"כ מאי פריך ומי אמר ר' ינאי הכי והא"ר ינאי גבול שמעתי ושכחתי, כו' ואם איתא לימא כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה, מאי קושיא קבלה היתה בידי ר' ינאי דאינה משנה, ע"כ הא דאמר אינה משנה, דס"ל דליכא מאן דאמר הכי וקשה הא תנא דבי ר' ישמעאל אית לי' דנאסרת מחיים. כדאמר בכריתות ואין לומר דר' יוחנן לטעמי', דס"ל הלכה כסתם משנה, משו"ה אמר דאינה משנה דהא אין זה סתם משנה, דרק ר' שמעון אית לי', דאינה ראוי' אבל לרבנן באמת שחיטת עגלה ערופה שחיטה ראוי' היא דהא רבנן מחייבי קאמר ולא קאמרי רבנן דבעגלה ערופה איצטריך לטעמא דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, ובעגלה ערופה פליגי אד"ר שמעון מתרתי טעמא דר' שמעון סבר עגלה ערופה, נאסרה מחיים כתנא דבי ר' ישמעאל וס"ל שחיטה שאינה ראוי' לא שמה שחיטה ורבנן בעגלה ערופה פליגי מתרתי טעמא, חדא דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחוטה ועוד דעגלה ערופה שחיטה ראוי' דנא נאסרה מחיים כדתנן נמצא ההורג תצא ותרעה בעדר

לכן נראה לי, דמהאי סוגיא מוכיח הרמב"ם דינו, דאף אם נימא כתנא דבי ר' ישמעאל דילפי' מכשיר ממכפר ונאסרה מחיים אעפי"כ אם נמצא ההורג תצח ותרעה בעדר והוי שחיטה ראוי' אף לר' שמעון אף אם נאסרה מחיים לר' יוחנן דהנה הרמב"ם פסק בהלכות חנוכה פ"ז הלכה ט' דמדליקין מנר לנר והשיג הראב"ד אפילו בקינסא וטעמא דהראב"ד דהנה בשבת דף כ"ב איתא רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין כו' יתיב ההוא מדרבנן קמי' דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר טעמא דרב משום ביזוי מצוה אמר להו לא תציתו ני' טעמי' דרב משום דקא מכחיש מצוה מאי ביניהו דמדליק משרגא לשרגא מ"ד משום ביזוי מצוה משרגא לשרגא מדליק מ"ד משום אכחושי מצוה משרגא לשרגא נמי אסור ופירש"י בד"ה טעמא דרב ז"ל טעמא דרב מנר לנר משום ביזוי מצוה. שמדליק קוסם שאינה מן המצוה, ע"כ וקאמר שם בגמ' מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך אהרן, וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל מאי עדות אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה וממנה הי' מדליק ובה הי' מסיים והא הכא כיון דקביעי נרות נא סגיא דלא משקל ואדלוקי קשיא בין למ"ד דאמר משום ביזוי מצוה ובין למ"ד משום אכחושי מצוה תרגמה רב פפא בפתילות ארוכות סוף סוף למ"ד משום אכחושי מצוה קשיא וכיון דמ"ד משום אכחושי מצוה ואסור לרב מנר לנר אפריך מרב בעצמו וע"כ דהא דאמר רב אין מדליקין מנר לנר היינו בקינסא וכיון דרבה סבר בהא כותי' דשמואל א"כ הי' להרמב"ם לפסוק כותי' דשמואל דאפילו בקינסא שרי. זו היא קושית הראב"ד עוד הקשה שם הלחם משנה דהנה שם בגמ' אמר מתיב רב אויא מעשר שני אין שוקלין כנגדו דנרי זהב ואפילו לחלל עליו מעשר שני אחר. אי אמרת בשלמא כי פליגי רב ושמואל מנר לנר אבל בקינסא אסר שמואל הא לא תהוי תיובתא אלא אי אמרת בקינסא נמי שרי הא תהוי תיובתא אמר רבה גזירה שמא לא יכון משקלותיו וקא מפיק להו לחולין. ע"כ לפי זה אם נימא דבקינסא אסור. א"כ במעשר שני נא איצטריך לטעמא שמא נא יכון משקלותיו וא"כ הרמב"ם דפסק דבקינסא אסור הא לדידי' במעשר שני בלא טעמא דשמא לא יכון משקלותיו אסור. וא"כ קשה למה אמר הרמב"ם בפי"ג מהלכות מעשר שני דטעמא דאין שוקלין כנגד מעשר שני דנרי זהב הוא משום שמא לא יכון משקלותיו הא בלא מאי טעמא אסור, דהא הוה דומיא דקינסא, ובקינסא הא אסר הרמב"ם אף מנר לנר

והנראה לי דהנה שם קאמר בעו מיניה מר' יהושע