לבוש מרדכי על זבחים סג

דקרא דלא יבדיל קאי על חתיכת שני הסימנין, שלא יחתוך בחטאת שני הסימנין ומתניתן דהבדיל בחטאת הפירוש שהבדיל הסימנין אבל לאביי ורב אחא ברי' דרבא ורב אשי דבתרא הוא הפירוש במתניתן הבדיל בחטאת שהפריד העוף הראש מן הגוף או ברוב בשר כיון דרובו ככולו, שהרי בשביל זה מתה,. פסול בודאי דלא אתיא ברייתא זו כרבנן ואתיא רק כראב"ש דלדידי' למסקנת רב אשי, לא יבדיל אין צריך להבדיל ומדרבנן מבדילין בחטאת העוף הראש מן הגוף, היינו שחותכין רוב בשר, אבל סימן אחד אין חותכין שהרי בזה חלק הכתוב חטאת העוף מן עולת העוף דלדידי' והקריבו קאי על מליקת סימנין

נמצא דהרמב"ם דפסק כאביי ורב אחא ברי' דרבא ורב אשי, דהא דאמר במתניתן. הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה, קאי על הראש מן הגוף ורוב בשר כיון דרובו ככולו. הא הוי הבדלה, א"כ לא קשה כלל אמאי לא הזכיר הרמב"ם רוב בשר דהא לדידן אסור בחטאת להבדיל ולפי זה לא קשה כלל ג"כ אמאי כתב הרמב"ם דבחטאת חותך שנו סימנין אם רוצה, ומגמ' חולין הא מוכח דבחטאת אסור לחתוך יותר מסימן אחד דזה דוקא לראב"ש ור' ישמעאל דקרא דוהקריבו לחלק קאי על מליקת הסימנים דבחטאת לא יעשה כמו בעולה, וכן לת"ק, סברה ההיא סוגיא דקרא דלא יבדיל בחטאת קאי על המליקה, אבל לאביי ורב אחא ברי' דרבא ורב אשי לתנא דמתניתן והוא הת"ק דברייתא בחולין. קרא דוהקריבו קאי על קרא דלא יבדיל, דבחטאת אסור להבדיל את הראש מן הגוף ועוף רוב בשר אסור דכיון דמקרי מתה ע"ו זה, היינו במפרקת ורוב בשר הרי זה הבדלה ובעולה חלק הכתוב דצריך להבדיל א"כ אין לנו קרא במליקה לחלק וא"כ בעולה בעי דוקא שני סימנין דזה ילפינן מומלק והקטיר. דבעולה בעי דוקא שני סימנין היינו שהמליקה תחלק הסימנין אלה שנשארו אצל הראש, מאלה שנשארו אצל הגוף אבל בחטאת העוף אין לנו קרא ממילא לכתחלה צריך שני סימנין, כדין כל שחוטה דבעינן אף בעוף בחטאת לכתחילה שני סימני, ובפרט בקדשים דלדם הוא צריך לכתחלה בעי חתיכת שני סימנים ובדיעבד כשר בחטאת העוף אף אם רוב סימן אחד וראי לדברי הרמב"ם דלמסקנא דקרא דלא יבדיל קאי על העוף לא על הסימנין דהא איתא בדף כ"ט רוב אחד בעוף תנינא חדא זימנא רובו של אחד כמוהו, אמר רב הושעיא חדא בחולין וחדא בקדשים כ"ו הי בחולין והי בקדשים כו' רב שימי בר אשי אמר רישא בחולין מהכי דקתני אחד בעוף ואי ס"ד בקדשים הא איכא עולת העוף דבעי שני סימנין משמע דמחטאת העוף לא הוי קשה לי, ואם נימא דבחטאת העוף אם מלק שני סימנין פסולה (או אסור לכה"פ א"כ איך אמר השוחט דיעבד הא ע"כ בעי דוקא סימן אחד דהרי יותר מסימן אחד פסול, ע"כ דלמסקנא דאביי ורב אחא ברי' דרבא ורב אשי דקרא דלא יבדיל קאי על רוב בשר, וקרא דוהקריבו קאי ג"כ על לא יבדיל דבעולת העוף בעי הבדלה, אין לנו כלל לימוד בחטאת העוף דלא יחתוך יותר מסימן אחד וממילא הדין דלכתחלה בעי שני סימני' ובדיעבד אף סימן אחד כשר משו"ה משום חטאת העוף הוי מוקמינ' שפיר בקדשים, אלא דקשה הא עולת העוף בעי דוקא שני סימנ' מדאורייתא מומלק והקטיר והא דאמר אביי לרבא אי הכי עור נמי שם פריך לרבא דהי' סבר דמליקת הסימנ' הוא משום מצות הבדלה ומצות הבדלה הוי אף במתה א"כ אין זה שייך למליקה והבדלה הוי אף במתה, פריך לי' אבל למסקנא דחותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, ובמליקת השני סימנין אינה מתה קרא דלא יבדיל קאי על רוב בשר, וכיון דמתה שהבדיל רוב בשר, שוב אף אם לא הבדיל בעולה כשר דרובה ככולה ולכתחלה בעי כולה ובדיעבד כשר רוב ובחטאת אם הבדיל רוב בשר פסול דכתיב לא יבדיל ולפי זה אפשר דבעולת העוף אם מלק רק סימן אחד. בדיעבד אפשר שכשר דאף דכתיב ומלק והקטיר אבל הא לא שנה הכתוב לעכב. ומעשה חטאת אין כאן דהא בחטאת נמי כשר שני סימנין ואם נימא כן יהי' מדויק לשון הרמב"ם שהרי הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה כ' ז"ל עולת העוף כיצד היתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב ובא לקרן דרומית מזרחית והי' מולק שם ראשה ממול ערפה ומבדיל. ואם לא הבדיל פסולה עכ"ד הרמב"ם והנה האי אם לא הבדיל פסולה. קאי על הבדלת הראש מן הגוף שרי בפ"ז מהלכות הנ"ל הלכה ו' כתב. חטאת העוף כיצד היתה נעשית, מולק אותה בקרן דרומית מערבית כמו שביארנו ויורד בצפרנו עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהן ואינו מבדיל הראש מן הגוף ואם הבדיל פסל ולוקה ע"כ וא"כ גם מה שאמר בכאן בעולה אם לא הבדיל היינו שלא הבדיל הראש מן הגוף ובזה אמר הרמב"ם שאם לא הבדיל בעולה פסול אכן לענין מליקה בסימנ' בעולת העוף כתב הרמב"ם שם בפ"ו מהלכות מעשה הקרבנות הלכה כ"ג ז"ל כיצד מולקין קוצץ ויורד בצפורן ממול עורף אם רצה להוליך ולהביא מוליך ומביא ואם רצה להיות דורס ויורד בצפורן דורס ואם נעקרו הסימנין אין חושש וחותך שדרה ומפרקתה בלא רוב בשר' שאם חתך רוב בשר הרי זו כמתה קודם שיגיע לסימנין וצריך לחתוך שני הסימנין בעולה כשהוא יורד עכ"ל הרמב"ם הרי דלא כתב הרמב"ם רק דצריך דמשמע שהוא דין לכתחלה ולא כתב שאם לא חתך שני הסימנין פסול. אכן לדברינו מדויק מאד דהרי קרא דומלק והקטיר לא שנה הכתוב לעכב וכיון דלא נאמר על זה והקריבו ובחטאת ג"כ בעי לכתחילה שני סימנין א"כ בזה שמלק רק סימן אחד. לא יעשה מעשה חטאת ובעולה פסול רק מעשה חטאת. משא"כ אם מלק למטה. ששינה המקום ואם מלק אף סימן אחד הרי עשה הכשר חטאת בשינוי. משו"ה פוסל השינוי, כיון שאם היתה חטאת היתה כשרה ובעולה הא מה שנעשה למטה הוא שינוי שמליקת הסימן הזה למטה הוא שינוי אבל אם מלק סימן אחד למעלה בעולה. הא בסימן הזה אין כאן שינוי, ומה שלא עשה יותר אין זה מעשה חטאת והא דאמר בגמ' חולין והא מיעוט סימנין בעולה דאין מעכב בשחיטה ומעכב לרבנן הוא אליבא דההיא סוגיא. דקרא דלא יבדיל וקרא דוהקריבו קאי על המליקה. (וצריך לומר דזה דקאמר והא מיעוט סימנ' כו' זה לא אמר אביי אלא סוגית הגמ' דלאביי אין מעכב בדיעבד.) והא דקאמר בגמ' חולין כ"ט רב שימי בר אשי והא עולת העוף דבעי שני סימנ' היינו דאם מלק רק סימן אחד הרי לא קיים מצות מליקה בעולת העוף שהרי מצות עשה. דומלק והקטיר למלוק שני סימנ' והשוחט דקאמר לכתחילה הוא קאי רק אם הדין דבעי לכתחילה שנים. הוא רק מדרבנן אבל אם לקיים מליקה כדין ועבר על דאורייתא לא הוי למתני כשר

והנה הרמב"ם כתב בפרק יוד מהלכות רוצח ושמירת נפש הלכה ח' ז"ל נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר. נמצא אחר שנערפה תקבר במקומה שעל הספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה והקשה הכ"מ ז"ל דבפרק בתרא דכריתות דף כ"ד אתמר עגלה ערופה אימתי נאסרת רב המנונא אמר מחיים רבה (כן גרסת הב"ח רבה לא רבא) אמר לאחר עריפה וכו' ולרב המנונא מאימתי אמר ר' ינאי גבול שמעתי בה ושכחתי ונסבין חבריא למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתהי וכו' אמר רבה מנא אמינא לה דתנן עגלה וכו' אם נמצא