לבוש מרדכי על זבחים סב

אכן אביי שני רוב בשר מעכב איכא ביניהו, והנה רש"י ותוס' פירשו, דקאי גם לאביי מחלוקת ת"ק וראב"ש בהבדלת הסימנין אלא דפליגי בחתיכת רוב בשר אי מעכב בחטאת העוף, ופירשו דלת"ק חתיכת רוב בשר לא מעכב, וא"כ אסור להבדיל בחטאת העוף, שהרי כיון שלפעמים לא יחתוך רוב בשר, ויעשה הבדלת שני סימנין בלא שהי' וא"כ עשה מעשה עולת העוף בחטאת, וראב"ש סבר מעכב, וא"כ יעשה על כרחך חתיכת רוב בשר, קודם שימלוק הסימן השני, וא"כ יהי' שהי' ולא הוי מעשה עולת העוף בחטאת, ולפי"ז הי' לאביי ג"כ נפרש כמו שפירש רב חסדא, דלת"ק כיון דמיצוי דם מעכב קא עביד מעשה עולה בחטאת וראב"ש סבר לא מעכב ומחתך בשר בעלמא, ורבא מפרש דלרבנן שהי' בסימן שני בעולת העוף לא מעכב וקא עביד מעשה עולה בחטאת, וראב"ש סבר, מעכב וכיון דשהי' מחתך בשר בעלמא הוא, ה"נ הוי ליה לאביי, לפרש דבריו. דת"ק סבר לא מעכב רוב בשר, וקא עביד מעשה עולה בחטאת, וראב"ש סבר מעכב, וכיון דעביד רוב בשר. הוי שהי' לרש"י או כדפירשו בתוס', דכבר מתה, ואף בהבדלה לאביי, היכא דמתה אין מקיים מצות הבדלה בעולה, וממילא בחטאת, מחתך בשר בעלמא

משום זה סובר הרמב"ם פירוש אחר בדברי הגמ', דהנה רב חסדא ורבא מפרשו הא דאיתא במתניתן הבדיל בחטאת ולא הבדיל בעולה, קאי על מליקת סימנין דאם בחטאת העוף מלק שני סימנין, או בעולת העוף סימן אחד פסול, ור"א בר"ש קאי על מליקת הסימנין, דס"ל מבדילין בחטאת העוף שני סימנין ע"ז אמר אביי, דפליגי בהבדלת הרוב בשר, על זה אמר ת"ק. דאם הבדיל בחטאת רוב בשר מעכב שפוסל, ובעולה אם לא הבדיל רוב הבשר אז פסול וע"ז קאי התנא דמתניתין, דאמר אם הבדיל בחטאת, היינו אם הבדיל רוב בשר. דמקרי הבדלה. דהא רובו ככולו ולא הבדיל רוב בשר בעולה פסול, דקרא דאמר לא יבדיל לא קאי על הסימנין אלא קאי על העוף, שלא יבדילו ומהו ההבדלה שלו, זה שתלוי בו החיות. דהרי סימנין. אף אם נחתכו כונן. עדיין מקרי חי. אכן רוב בשר מקרי מתה. וקרא דוהקריבו לתנא דמתניתן. קאי על קרא דלא יבדיל. ובחטאת אין מבדילין. וחלק הכתוב. דבעולה מבדילן, ואם חתך רוב בשר כיון דרובו ככולו. מקרי הבדלה והאי מעכב. הוא בשניהם בעולה אם לא הבדיל. ובחטאת אם הבדיל. אכן ראב"ש סבירא לי' דלא יבדיל קאי על סימנין. דבחטאת לא יבדיל הסימנין. וקרא דוהקריבו בא להודיע. שבחטאת בעי הבדלה אבל רוב בשר אין מעכב בדיעבד. דלכתחילה בעי רוב בשר. בעולה וכן בחטאת מבדילין לכתחילה. ופריך מכלל דלכתחלה בעו הבדלת רוב בשר. דלרב חסדא ורבא. מה דאמר ראב"ש. מבדילין בחטאת העוף. דס"ל דקאי על סימנין. הפירוש מבדילין. שאם הבדיל לא פסל. אבל לאביי, הלא הפירוש שמעתי שמבדילין, (את העוף) בחטאת העוף. א"כ בעי רוב בשר לכתחלה. ומשני אין הכי נמי דלראב"ש, גם בחטאת העוף בעינן לכתחלה רוב בשר. דהאי קרא דלא יבדיל אליבא דראב"ש. קאי על סימנין. אבל לענין רוב בשר לא מיירי קרא. ולכתחלה. (מדרבנן) בעינן רוב בשר בין בחטאת בין בעולה, אכן לתנא דמתניתן, קרא דלא יבדיל, קאי על העוף, שלא יבדילו הראש מן הגוף. היינו שלא יחחכו רוב בשר דאז הוי רובו ככולו. ובעולה אמר קרא. דוהקריבו לחלק. דבעולה יבדילו בשעת מליקה. ואם חתך רוב בשר הוי כמובדל, דרובו ככולו והא דבעולה בעי שני סימנין הוא מקרא דומלק והקטיר, מה הקטרה מובדל הראש מן הגוף שהרי הוי שני הקטרות. ה"נ במליקה. דין הוא שהמליקה תהי' שיהיו מובדלין בסימנין של הראש מן הסמנין הנשארים מן הגוף. נמצא לתנא דמתניתן. בודאי דבחטאת העוף אסור לחתוך רוב בשר. שהרי זה יהי' הבדלה. ותנא דידן הא סבר. אם הבדיל בחטאת. (היינו רוב הבשר) מעכב ופסול בדיעבד

אכן ר"ש בן אליקים חידש. דזה גם ראב"ש סבירא לי'. דקרא דלא יבדיל. קאי על העוף שלא יבדילו אותו שלא יחתכו רוב בשר, אלא דראב"ש סבר. דהפירוש אין צריך להבדיל. ולדידי' קרא דוהקריבו. קאי על זה דילפינן מומלק והקטיר. שיהיו מובדלין סימני הראש מן הגוף. ע"ז נאמר והקריבו דבחטאת, צריך שיהי' סימן אחד. שצריך להיות חלוק ממליקת עולת העוף. ומקרא דכמשפט ילפינן שצריך בעולה. שיהי' אחוז הראש בגוף במליקה היינו שיחתוך בחטאת העוף רק רוב הסימנין. ובחטאת רק סימן אחד. דלראב"ש. קרא דוהקריבו קאי לחלק. שבמליקת חטאת לא יהי' הדין להסימנין, שהמה חלוקין הסימנין שאצל הראש, מן הנשאר אצל הגוף וקרא דלא יבדיל הוא שאין צריך לחלק את העוף, ופריך רב אחא ברי' דרבא, א"כ גם בבור נימא דלא יכסנו, הפירוש שאין צריך לכסות, ושני לי' רב אשו התם כיון דכתיב בעל הבור ושלם ידעינן דהפירוש דלא יכסנו, היינו שמחויב לכסות, אבל הכא אי אפשר לפרש דקאי על הסימנין דזה ידעינן מדכתיב והקריבו חלק הכתוב, דאף דבעולת העוף, בעינן שיהיו להסימנין דין כאינו הם בפני עצמם, הסימנין שנשאר אצל הראש מהסימנין שנשאר אצל הגוף. (היינו שיחתוך רובם דרובו ככולו בחטאת בעינן, שלא יהיו באופן שיהי' הדין שהם זה בפני עצמו אלא שסימן אחד יהי' שלם ורק סימן אחד יחתוך א"כ אי אפשר לומר דקאי לא יבדיל בחטאת על הסימנין, דהא כבר אשמעינן קרא, דבחטאת חותך רק סימן אחד א"כ קאי לא יבדיל על העוף, ואין לנו ראי' שהפירוש שאסור להבדיל דבבור הא מוכח שהפירוש אם לא כיסה ישלם, אבל הכא אילו הי' קאי על סימנין, הי' מוכח דאסור להבדיל, אבל על סימנין אי אפשר לפרש דכבר ידעינן. מוהקריבו, דבחטאת אסור לעשות שיהי' הדין כמו בעולה, היינו שיהיו רוב שנים, דהרי חלק הכתוב וא"כ קאי לא יבדיל, על העוף שאין צריך להבדילו, וכיון דאין לנו ראי' מפרשינן, דאין צריך להבדיל, דבלא ראי' נא מפרשינן, שאסור לבדול שצריך ראי' לאסור, ועיין רש"י שג"כ מפרש. דהאי למה לי הוא כמו מאי היא. ואין הפו' לדברי הרמב"ם בגדר הוכחה, אלא כיון דאין לנו ראי' אית לי' לראב"ש. דהפירוש אין צריך להבדיל, ומדרבנן מבדילין היינו שחותכין רוב בשר נמצא דרב אחא ברי' דרבא, ורב אשי ג"כ סברי כותי' דאביי, דהפירוש בראב"ש מבדילין בחטאת העוף. היינו שבחטאת העוף חותכין רוב בשר, ותנא דידן דאמר הבדיל בחטאת פסול, שאם חתך רוב בשר בחטאת פסול, נמצא דשפיר לא הזכיר כלל הרמב"ם רוב בשר בחטאת שהרי אדרבה הזכיר לפסול, שהרי אמר שאם הבדיל בחטאת העוף פסול ולפי זה הא דאמר בברייתא דכיצד מולקין חטאת העוף כו', ובעולה שנים או רוב שנים דע"כ האי ברייתא כראב"ש דהא אמר דחותכין בחטאת העוף רוב בשר, דלתנא דמתניתן בזבחים. שהוא ת"ק דברייתא בחולין אם חתך רוב בשר פסול, שזהו הבדלה וא"כ מאי דאמר שנים היינו שיהי' נראה כשנים, כמו דאיתא בגמ' חולין, דף כ"א ז"ל הגמ' ואיבעית אימא הא והא ראב"ש ומאי שנים שדומין לשנים והא דאמר מעיקרא שנים לרבנן, דהוי בעי לאוקמי ברייתא כרבנן אף דאיתא בה בחטאת העוף חותך סימן אחד ורוב בשר עמו הוא אליבא דרב חסדא ורבא וכותיהו סברא ההיא סוגיא'