לבוש מרדכי על זבחים סא

לושט או לקנה הגיע לקנה או לושט חותך סימן אחד או רובו, ובעולה שנים או רוב שנים, אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר לא שמיעא להו הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר"א בן פדת משום ר"א בן שמוע אומר הי' ר' אליעזר בר' שמעון שמעתי בחטאת העוף שמבדילין ומאי לא יבדיל אין צריך להבדיל, אמר לי' רב אחא ברי' דרבא לרב אשו אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאין צריך לכסות, הכי השתא התם כיון דכתיב בעל הבור ישלם, עליו הוא דרמי לכסוי'. אבל הכא מכדי כתוב והקריבו חלק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף לא ובדיל למה לי ש"מ אין צריך להבדיל, ע"כ והקשה בתוס' ד"ה ור' אלעזר, ז"ל וקשה דבפ"ק דחולין דדריש ראב"ש כמשפט חטאת העוף מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף ומזה ויליף מינה בעולת העוף שאין חותך אלא ברוב שנים היכא יליף הא אי בעי מבדיל בחטאת העוף. והיינו יכולים לפרש כשהוא אחוז הראש בגוף אם ירצה כו'. אבל קשה מברייתא דהתם לעיל דקתני שנים או רוב שנים ומפרש התם שנים לרבנן רוב שנים לראב"ש נוקמי כולה כראב"ש דאי בעי שנים. ואי ואי בעי רוב שנים לכן פירש בתוס', דתרי תנאי אליבא דראב"ש. ודוקא ר"ש בן אליקום דלקמן אית הך סבר לראב"ש דיכול להבדיל כל השנים. והשיטה מקובצת הרבה להקשות על דברי הגמ' דקאמר מכדי כתיב והקריבו חלק הכתוב בין עונת העוף לחטאת העוף. לא יבדיל למה לי דהא אילו לא הי' כתוב בחטאת קרא דלא יבדיל מאין הינו יודעים דבעולה עבדינן שני סימנין ובחטאת סימן אחד איפוך אנא דילמא קרא קרא דאמר והקריבו לחלק, הוא דבחטאת בעי שני סימנין. ובעולה רק סימן אחד. וא"כ הא איצטריך קרא. דלא יבדיל דבחטאת אין מבדיל ובעולה מבדיל ואין לומר דבעולה ידעינן דבעינן שני סימנין דומלק והקטיר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה כן הא ראב"ש לית לי' הך דרשא. דהא אמר כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף כשהוא אחוז הראש בגוף מזה

והנראה לי דהנה הא דאמר מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו. אף מליקה הגוף בעצמו. והראש בעצמו. אין הכונה דכמו בהקטרה בעינן. שיהי' פרוד הגוף מן הראש אלא כמו בהקטרה בעולה דבעינן להקריב את הגוף והראש דין הוא שיהיו מפורדין הראש והגוף כן במליקה שהדין במליקה הוא על הסימנין בעינן שמליקת הסימנין יהיו באופן שהמליקה תפרוד הסימנין הראש מהגוף דסימנין שנשארין אצל הראש יהיו פרודין מהסימנין שנשארו אצל הגוף ובהקטרה בהראש' כיון דכתיב שני פעמים והקטיר, שהרי הדין הוא שיהיה שני הקטרות, ה"נ בהמליקה. שדין המליקה הוא על סימנין בעינן שיהיו פרודים בשעת מליקה, סימני הראש מהנשאר מהם אצל הגוף. וראב"ש אפשר דגם הוא סובר זה הדין, דדרשינן ומלק והקטיר אלא דראב"ש סובר כיון דפסוק אחד, דכמשפט דס"ל דהפירוש כמשפט חטאת העוף משמע דאין צריך שיהיו פרודות, שהרי בחטאת לא נאמר ומלק והקטיר ודרשינן והקריבו חלק הכתוב א"כ בחטאת העוף אסור להפריד סימנין הראש, מסימנין של הגוף שהרי כתוב והקריבו וחד פסוק. משוה עולת העוף לחטאת. א"כ סבירא לי' לראב"ש דאמרינן מסברא דבודאי בעולת העוף בעינן שיהיו הדין לשני סימנין. כאילו הם פרודות, היינו שיהי' בהם רוב מחותך שאז רובו ככולו ובזה שוה מליקה להקטרה בהדין שיהיו כאילו הם פרודות אבל בזה שותה התורה מליקת עולת העוף לחטאת העוף לענין זה הדין. שיהי' אחוז הראש בגוף ולענין דין אחוז אף אם מקצת סימנין לא נחתכו. ג"כ מקרי אחוז הראש בגוף. ואף שאין דומה לחטאת העוף דבחטאת העוף, הדין הוא בסימן אחד, שהרי חלק הכתוב עולת העוף מחטאת העוף, אבל לענין הדין שיהי' אחוז, שוה היינו שישארו מקצת סימנין וגם לענין זה לא דמי המליקה להקטרה. דבהקטרה בעולת העוף פרוד הראש לגמרי מן הגוף מדין התורה ובמליקה של עולת העוף, לא נפרדו לגמרי שהרי מיעוט צריך להשאיר, אעפי"כ בזה שוה שכיון שרוב נחתכו יש לזה דין כאילו הן פרודות, הסימנין שנשארו אצל הראש מהסימנין שנשארו אצל הגוף שהרי הדין הוא דרובו ככולו

והנה רב חסדא ורבא סברי דקרא דלא יבדיל בחטאת קאי על הסימנין. דהכל קאי לענין המליקה וא"כ בעולה דין הוא לרבנן שיבדיל הסימנין הראש מהגוף ובחטאת נאמר לא יבדיל אכן ראב"ש סובר דבדיעבד, אם הבדיל בחטאת לא פסל, דכיון דלרב חסדא מיצוי חטאת העוף אין מעכב, הרי כבר גמר הכשרה, והוי מחתך בעלמא וכן רבא סבר. דאף דנאמר בחטאת העוף לא יבדיל וקאי על הסימנין אם הבדיל לאחר ששהי' כיון דראב"ש סבר דשהי' פוסל בעולת העוף בין סימן לסימן. א"כ מה שהה ואח"כ הבדיל הא לא מעשה עולת העוף דבעולה אם הי' עושה שהי' הא פוסל, וא"כ אף שנאמר בחטאת העוף לא ובדיל ואסור להבדיל, אבל הא לא שנה הכתוב, לעכב אלא דמשו"ה פוסל אם עשה מעשה עולת העוף, בחטאת דזה פוסל הן אם עשה מעשה חטאת העוף בעולת העוף, והן אם עשה מעשה עולת העוף בחטאת והנה התוס' ד"ה הבדיל הקשה בחטאת ניחא כדדרשינן בת"כ חטאת היא שאם מלקה שלא לשמה פסולה והוא הדין כל ששינה בה פסולה אבל בעולה קשה מנא לן ע"כ דהתוס'

ונראה לי דמקרא דהוא דרשינן בחטאת שאם עשה בה מעשה עולה פסולה הן במחשבה והן במעשה שהתורה אמרה חטאת היא שיהיו מעשיה ומחשבתה חטאת לא עולה, והנה בעולה נמי כתיב בקפיטל א' פסוק י"ז עולה הוא אלא דאין לדרוש מעולה הוא שיהי' הדין גם במחשבתה שלא תהי' לשם חטאת, שהרי בחטאת נאמר אותה ילפינן מזה דדוקא חטאת פסולה שלא לשמה אבל שארי קרבנות כשרים שלא לשמה, וכמו דאיתא דף ה' אבל לענין מעשה של עולה ילפינן מקרא דעולה הוא שיהיו מעשי' מעשה עולה לא מעשה חטאת ואין להקשות הא קרא דעולה הוא קאי לאחר הקטרה והוא לעצמו שלא הוקטרו כשרי כדאמר כדאמר בגמ' לגבי אשם אכן לפי זה יקשה גם גבי חטאת העוף הא קרא דחטאת העוף שנאמר חטאת הוא, נאמר לאחר מיצוי והלא יש מ"ד דמיצוי חטאת העוף אינו מעכב, וא"כ איך ילפינן מזה, דחטאת העוף שעשאה שלא לשמה פסולה, הא הוא עצמו שלא מיצה כשר וע"כ דרק באשם ששם נוכל לומר דקרא דהוא קאי להא דאשם שניתק לרעי', שם אמרינן דהאי הוא לא קאי לילף לענין אם עשה במחשבת שלא לשמו, ואמרינן דהאי הוא קאי לענין אם ניתק לרעי', אבל בחטאת העוף דאין לנו על מה לדרוש דרשינן דהאי הוא, קאי שדוקא אם נעשה בו המליקה כדין, ולא חשב מחשבה הפוסלת, ולא שינה מעשה לעולת העוף אז כשר, כן בעולת העוף כיון דאין מה לדרוש דרשינן. דעולת העוף דוקא אם לא שינה מעשי' לחטאת העוף היינו המליקה, והזאה לא עשאה כמעשה חטאת, ואף דלא נוכל לדרוש בעולה לענין שלא תפסל מחשבה שלא לשמה, כדילפינן מקרא דאותה לחטאת, דדוקא בחטאת פסול שלא לשמה, אבל למעשה שפיר דרשינן, שאם שינה מעשה עולת העוף. ועשה מעשה חטאת העוף פוסל אבל אם שהה בחטאת ואח"כ הבדיל: אף שעבר על לא יבדיל כיון דלא הוי מעשה עולת העוף משום הכי כשר בדיעבד.