לבוש מרדכי על זבחים ס

הקרבן כשר, א"כ ראוי להתקבל בפנים ובהקטרה מחויב אף שמחוסר מעשה, אבל על השחיטה פטור בכל הקדשים כיון דנפגם המזבח בעוה"ר אין מתקבל בפנים בלי מעשה עד שיבנה המקדש במהרה בימינו

סימן י"ג

סוגיא עולת העוף שעשאה למעשה

דף ס"ו עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה עולה, לשם עולה כשירה כו' עשאה למטה כמעשה כולן פסולה, והנה הרמב"ם כתב פ"ז מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ו', ז"ל וכן עולת העוף שעשאה למטה, אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה, והנה מדברי הרמב"ם מוכח דדוקא אם מלק סימן אחד שלם למטה פסולה, אבל אם מלק מיעוט הסימן למטה וגמרן למעלה כשר, אכן הרשב"א כתב בחולין דף כ"ט ז"ל לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים דלא בעי מעשה גמור וה"ה במולק בעולת העוף מיעוט סימנין למטה וגמרה למליקה למעלה, הרי דאם נסבור דאם שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים, פסול, ה"ה בעולת העוף, אם מלק מיעוט למטה וגמר למעלה יפסל, וא"כ הרמב"ם שכתב בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ח ז"ל שחט מיעוט סימנין בחוץ וגמרן בפנים או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין שישנה לשחיטה מתחלתה ועד סוף, אמאי כתב במליקה דדוקא אם מלק סימן אחד בעולה למטה פסולה, אבל אם מלק מיעוט הסימן למטה כשרה, ומ"ש מדרום, דאף מיעוט סימנין בדרום פסולה

והנה הרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ו' ז"ל חטאת העוף כיצד נעשית מולק אותה בקרן דרומית מערבות כמו שביארנו ויורד בצפרנו עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהן ואונו מבדיל הראש מן הגוף. וכתב על זה הלחם משנה משמע דרבינו ז"ל פליג ק דברי רש"י ז"ל דקאמר בפ"ק דחולין (דף כ"א) בחטאת העוף טפי משחיטת סימן אחד הוי הבדלה כיון דעוף הכשרו בסימן אחד כל מאי דעביד טפי הוי הבדלה אבל רבינו ז"ל שכתב עד שיחתוך הסימנין או רוב אחד מהן כו' דאע"ג דשוחט שני סימנין לא הוי הבדלה דלא מקרי הבדלה אלא הראש בעצמו והגוף בעצמו ומבעיא לי' ברייתא דקאמרה בפ"ק דחולין דף כ"א מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה הראש בעצמו והגוף בפני עצמו וכדכתב סמ"ק ז"ל אבל קשה על רבינו ז"ל ברייתא דקאמרה מה להלן מולק ואינו מבדיל בסימן אחד, וכן ר"א ב"ר שמעון אמר אי מה להלן בסימן אחד משמע דבסימן אחד הוי בחטאת העוף מליקה ויותר הוי הבדלה וע"ק דשם אמרו אי הכי עור נמי כל המעכב בשחיטה מעכב בהבדלה והא מיעוט סימנין אלא כל שישנו בשחיטה ישנו בהבדלה משמע דשחיטת שני הסימנין לחודייהו מקרי הבדלה ולא איכפת לן בעור ולא בהסרת הראש מהגוף, אלא מילתא דשייכא בשחיטה דוקא, ותו קשיא דאמרינן התם על ברייתא דקאמרה דבעולה דשוחט שנים או רוב הוי שנים כרבנן, משמע דמאי דאמרי רבנן הקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו לאו דוקא מבדיל הראש מהגוף אלא שנים דוקא כפרש"י ז"ל התם, ויש לומר דרבינו ז"ל סובר דההיא ברייתא איכא תלתא חלוקות דרבנן סברי דבעינן הבדלה גמורה הראש מהגוף. וזה שאמרו מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו ור' ישמעאל סבר דלא בעינן אלא שחיטת שנים דוקא. ולא דרש ומלק והקטיר כדפרש"י ז"ל דאדרבנן סמיך, אלא והקריבו דריש וכיון דחלקו הכתוב מחטאת ודאי דמוקמינן לה שנים, וזהו שאמר מה להלן בסימן אחד אף כאן בסימן אחד. ת"ל והקריבו, וראב"ש סבר אית לי' דרוב שנים דוקא ולא שנים, ומתיישבה ברייתא יותר לפי פירוש זה, מפירוש רש"י ז"ל, דלישנא דהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו משמע הבדלה גמורה, וכן לא צריך לומר דר' ישמעאל סמיך את"ק. אלא מוהקריבו לחודי' דריש ורבינו ז"ל פסק כת"ק דאמר דבעינן הבדלה גמורה והא דאמר אי רבנן שנים דוקא וכן מה דאמר שם והא מיעוט סימנין לרבנן דלא מעכבא בשחיטה, ומעכבין בהבדלה סובר רבנו ז"ל דההוא רבנן לאו תנא קמא הוא דלת"ק הבדלה גמורה הראש מהגוף צריך, אלא הך רבנן הוי ר' ישמעאל דאית לי' שנים כדכתיבנא, וקרי ני' רבנן משום דבמנחות סוף פ' התודה. משמע דר"ע נמי אית לי' הכי, דדריש דרשא דמחולין וביום ובידי הימנית, מחטאת דההיא דרשא הוי בין בעולת העוף בין בעולת בהמה, עכ"ד הלח"מ

ודברי הלח"מ נא הבנתי, דמה ענין מה דס"ל לר' עקיבא דילפי' בין נעולה בין לחטאת, מזאת התור' לענין דאין בא אלא מן אלא מן החולין לדרשא דומלק והקטיר, דכפי שפירש הלח"מ אית ליה לת"ק דמקרא דומלק והקטיר ילפינן שצריך שיהי' הראש בפני עצמו והגוף בפני עצמו במליקה, ואעפי"כ איצטריך קרא דוהקריבו, דאי לא והקריבו הוי אמינא דקרא דומלק והקטיר, קאי רק על שתהי' המליקה בראשו של מזבח, כדאמר לקמן בגמ' דף כ"ב, והא דאיצטריך לקרא דומלק והקטיר, דאי מוהקריבו הוי אמינא דחלוק רק בזה שיצטרך רק רוב שנים, אבל לא שיהי' הגוף בפני עצמו והראש בעצמו וא"כ דילמא ר"ע ס"ל דכמשפט קאי שיהי' ממול העורף, כר' ישמעאל ודרש ומלק והקטיר שיהי' הראש בעצמו והגוף בפני עצמו, והקריבו שלא נימא דומלק והקטיר קאי רק שתהי' הקטרה בראשו של מזבח וא"כ בודאי דיקשה איך קרי לר' ישמעאל רבנן כיון דר' עקיבא מצי סבר בדרשא דומלק והקטיר, דבעו מלבד הסימנן שיהי' הראש בפני עצמו והגוף בפני עצמו

עוד הקשה בליקוטי הלכות בזבח תודה, דהא איתא שם בגמ' חולין דף כ"ב דהותזו ראשיהן אעפ"י שמפרכסין טמאין ואמר ר"ל הותזו ממש ומדמי בגמ' להבדלת עולה, ואעפי"כ כתב הרמב"ם אפילו מחוברין בעור

עוד הקשה הלח"מ בפ"ו הלכה כ"ג ז"ל בסוף פרק קדשי קדשים, משמע שאחר שיחתוך סימן אחד בחטאת העוף ושנים בעולה יחתוך רוב בשר ואיכא מ"ד התם דרוב בשר מעכב ולכו"ע אמרינן דלכתחלה צריך שיחתוך רוב בשר, ואמרו שם מכלל דבעינן רוב בשר לכתחלה, ולא ידעתי למה לא הזכיר זה רבינו ז"ל

ולישב אלו הפליאות נראה לי, דהנה בזבחים דף ס"ה דאיתא שם, מתניתן דלא כרבא"ש, דתניא אמר ראב"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאו ביניהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת איכא ביניהו, ת"ק סבר מיצוי חטאת מעכב, וכיון דמיצה דם קעביד מעשה עולה בחטאת העוף וראב"ש סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב, ומחתך בשר בעלמא הוא, רבא אמר שהי' בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא ביניהו, תנא קמא סבר שהיי' בסימן שני בעולת העוף לא מעכבי ואע"ג דשהיי' קעביד מעשה עולה בחטאת, ור' אליעזר בר' שמעון סבר מעכב וכיון דשהי' מחתך בשר בעלמא הוא, אביי אמר רוב בשר מעכב איכא ביניהו, מכלל דבעינן רוב בשר בתחלה אין, והתניא כיצד מולקין חטאת העוף, חותך שדרה ומפרקתה בלא רוב בשר, עד שמגיע