לבוש מרדכי על זבחים נט

ולכאורה לא ביאר המ"ל טעמא דהאי מילתא ולמה אין מחויב אלא חדא, ואם אין מחויב אלא חדא למה איצטריך למימר מי ששחט קדשים בזמן הזה הוי לי' לכתוב מי שהעלה חוץ לעזרה בזמן הזה אכן לדברינו יתבארו הדברים, דהנה הרמב"ם כתב בפי"ח מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ז ז"ל השוחט בחוץ בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה כשרה בחוץ וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב על העלאה, אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול שאין לך שחיטה כשירה בלילה במקדש. וכתב על זה הראב"ד ז"ל א"א בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואעפ"י שכבר נפסל בזבח בשחיטתו ואעפי"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא בחוץ מה לי תרי פסולא בחוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ ביום פטור אף בהעלאה שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לד"ה פטור עכ"ל הראב"ד. וכתב ע"ז הכ"מ ז"ל ואינו יודע מה עול מצא בדברי רבינו כי רחק מעליו דפשטא דמילתא משמע דטפי עדיף למימר דסיפא אלילה דרישא קאי מלמימר דסיפא לא הוי בגווני דרישא עכ"ל

אכן לדידי נראה דהראב"ד הקשה לשיטתו שני קושיות חזקות דכיון דאמרינן שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור עליהן הרי חזינן דכיון דאין פתוח ההיכל הוי השלמים אין ראוין לבא אל פתח אהל מועד א"כ הא בלילה הא אין הקרבן ראוי לבא אל פתח אהל מועד, דמה דבלילה פסול שחיטה הרי בשביל זה אין הקדשים ראוין לבא אל פתח אהל מועד, ואף דאמרינן דלילה אין מחוסר זמן היינו דאין על זה דין דמחוסר זמן, אבל עכ"פ אין ראוי עתה לבא והוי חסרון בלילה בכל הקדשים ואף דאמרינן גבי שני שעירי יום הכפורים דמשו"ה מחויבין עד שלא הגריל אם שחטן בחוץ משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ אף דמחוסר עבודת היום ואמרינן שם ביומא אין מחוסר זמן לבו ביום, התם השעירים אין בהם חסרון דהלא המה ראוין לבא לשעיר הנעשה בחוץ ומה דמחסרי עבודת היום אין זה חסרון בגופן, ומשום מחוסר זמן לא שייך דהוי ראוי בו ביום אבל לילה הא עתה קרבן פסול לבא, וא"כ עתה אין ראוי להתקבל בפנים. וא"כ שחיטה בלילה בחוץ אין מחויב עליהן. ואף הרמב"ם סבירא לי' האי סברא אלא שכתב הטעם דשחיטה בחוץ היא שחיטה כשרה והתורה אמרה דדבר שהוא ראוי לבא לפנים (אף למחר בו ביום) לא תעשה שחיטה בחוץ וכדסבר הרמב"ם גבי שחט העוף בחוץ והעלהו בחוץ חיוב שתים, כתב הרמב"ם דהטעם שחיובה התורה בשחט עוף אף דהכשרו בפנים במליקה כיון דשחיטה בחוץ כשרה חייבה התורה על שחיטה בחוץ על קדשים שראוין להתקבל בפנים משו"ה אף דעתה אין הקרבן מתקבל בפנים משום דהוא לילה כיון דשחיטה כשירה בחוץ בלילה חייב, אכן הראב"ד גם שם מיאן האי טעמא שהרי כתב על זה ז"ל א"א זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חיוב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה וא"כ להראב"ד אין לנו ראי' לומר כיון ששחיטה כשירה בחוץ אף שעתה אין קרבן מתקבל בפנים יהי' חייב משו"ה ס"ל להראב"ד דאם שחט קרבן בלילה בחוץ פטור, עוד הקשה על ההקרבה בחוץ בלילה כיון דבלילה אין מתקבל הקרבה לא יחויב בחוץ אם העלה בלילה, אכן זה לכאורה קשה הא העלאת אימורין ועולה כשר בלילה בפנים ומאי הקשה הראב"ד וצריך לומר דהראב"ד סבירא ני' דהקטרה בלילה פסולה דהרי כתוב ביום צותו, והא דבשר עולה ואימורין כשרין בלילה דכיון דהזריקה והשחיטה כבר נעשו על הקרבן כבר התחילה ההקרבה ולגמור ההקרבה כשר אף בלילה, אבל הקרבה בעצמה פסולה בלילה דהרי קומץ ומנחת כהנים פסולין בלילה, וראי' לדבר דהקטרת בשר עולה ואימורין הוי גמר מתחלת הקרבת הקרבן היינו השחיטה והזריקה, שהרי אמרינן במנחות דף ע"ב נקצר ביום כשר וכו' ואי סלקא דעתך נקצר שלא כמצותה כשר אמאי דחי שבת נקצר מערב שבת וכו' סבר לה כאידך דר' שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין להן עד שתחשך ור' אלעזר ב"ר שמעון לא שמיע לי' הא אלא שאני התם שהרי דחתם שחיטה את השבת ע"כ והנה מאי תירוץ הוא זה אטו בשביל שנדחה שבת מפני שחיטת הקרבן הוזל השבת לענין הקטרה. אטו בשבת שמלו בו התינוק יהי' לגבי' קולות לגבי שאר מלאכות, ע"כ דהקטר הוא גמר העבודה מתחלתה שהוא השחיטה, וקאמר הא דאמרינן שמותר להקריב אברים ופדרים בשבת אף שכשרין כל הלילה, משום דכבר התחיל עבודת הקרבן לדחות השבת הותר אף לגמור היינו להקטיר האברים משום חביבה מצוה בשעתה. אבל להתחיל דבר שאסור לעשות בשבת משום חביבה מצוה בשעתה נא דחינן אם נקצר ביום כשר לפי זה הא דכשר הקטרת אברים ופדרים בלילה הוא משום שזה גמר השחיטה, א"כ הקטרה שאיננה גמר השחיטה פסולה בלילה, משו"ה הקשה הראב"ד הכא דשחט בחוץ דלא הוי התחלת עבודה הקטרה בלילה לא יחייב עלי' דהקטרה בעצמה איננה בלילה, אכן הרמב"ם כיון דחזינן דגם הוא סבירא לי' דהא דאינה ראוי' להתקבל בפנים היא סברא לפטור אלא טעמא בשחיטה דבחוץ כשרה שחיטה בלילה לפי זה בהקטרה דבחוץ אין הקטרה יקשה הא אין הקטרה בפנים בלילה ובחוץ הא לא שייך לומר הקטרה בחוץ בלילה כשרה ואפשר דהרמב"ם לא סבירא לי' סברת הראב"ד וס"ל כיון דאברים ופדרים כשרים בלילה משום הכי מחויב בחוץ. אף דבפנים הוי גמר עבודה, או דס"ל כיון דהקטרה חייב רחמנא אף בפסולין היכא דאסור להקריבם משום דאפשר להכשירם אם עבר והקטיר א"כ בהקטרה מחויב בכל גווני, כיון שאפשר להקטיר ביום ואין הפסול בגוף הקרבן עכ"פ חזינן מדברי הרמב"ם דאם הי' הפסול בפנים אם שחטן בלילה אז אם הקטיר בחוץ אין מחויב שלא העלה אלא דבר פסולו אבל אם הפסול הי' בחוץ אם שחט בלילה מחויב ואף לדברי הראב"ד אף שעל השחיטה אין מחויב. אם הקטיר מהבהמה הזאת בחוץ ביום אף לדברי הראב"ד מחויב דאין הפסלות שבחוץ מועיל לפטור, לפי זה אם שחט בהמה אף עתה בפנים ואח"כ העלה בחוץ כיון דנפגם המזבח פסול בכל הקרבנות ודין הוא בהם אם עלו ירדו. יפטר עוף על העלאה שהרי העלה דבר פסול וכיון דקדושה של העזרה לא בטלה א"כ לזה הוי בפנים שאם נפסל בה קרבן אין מחויבים על העלאה, וכן אם ישחט עתה במקום המקדש בלילה ואח"כ יעלה בחוץ ביום יפטר, אבל אם שחט קדשים בזמן הזה והעלה אותן בחוץ (והאי בחוץ קאי גם על השחיטה היינו ששניהם היו בחוץ) אז אף שעל השחיטה פטור דהרי מחוסר מעשה של בנין המזבח, על העלאה יתחייב שהרי העלאה בעצמה מחויב אף אם מחוסר מעשה והא שנפסלה ע"י השחיטה אין מועיל לפטור שהרי הפסול של חוץ אין פוטר. משו"ה אם היתה השחיטה בחוץ והעלאה בחוץ מחויב בזמן הזה חדא, רק על העלאה, דעל העלאה מחויבין אף שמחוסר מעשה דבנין המזבח, ובשלמים חסר שני הבנינים בנין הבית ובנין המזבח, ואפי"כ מחויב על העלאה כיון שאם היו בונים את הבית והמזבח הי'