לבוש מרדכי על זבחים נח

שהוא בא עתה לפתח אהל מועד איננו מיוחד לה' אלא לשלחהו לעזאזל, על עמידת פתח אהל מועד זה שאיננו אלא כדי לשלחו לעזאזל פטור, אבל עמידתו קודם הוידוי הוא לשם שהרי בזה הוא מכפר, וכן הא דבפרק שני שעירים איתא עד שלא הגריל חיוב על שניהם משהגריל עליהם חיוב על של שם פטור על של עזאזל, אפשר ג"כ לפרש דחייב דוקא אם עמידתו הוא לעזאזל. והיינו דבכל מקום קרי לי' שעור המשתלח, והכא קרי לי' לעזאזל, וע"כ לפי המסקנא דבגמ' דזבחים דקודם וידוי חייב לפירוש הרמב"ם צריך לומר דעיקר הברייתא דבמס' יומא דף ס"ב הוא לאשמעינן שקודם הגרלה חייב על שניהם, אבל לאחר הגרלה על העמידה להשם הוא מחויב ופטור על זה שעומד לעזאזל והיינו לאחר וידוי

אכן לכאורה קשה לי בין לפירוש רש"י בין לפירוש הרמב"ם דקודם הגרלה לפי מאי דשני מעיקרא קודם הגרלה לפירוש רש"י דקודם הגרלה ראוי לבא אל פתח הגרלה ואשמעינן דפטור, משום דאין מיוחד לה' קודם הגרלה, הא עודנה לאו שעיר המשתלח הוא ואיך שייך לומר דקודם הגרלה פטורין על שעור המשתלח הא קודם הגרלה לאו שעיר המשתלח הוא ועכצ"ל לפירוש רש"י דטעם דפטור אשמועינן דקודם הגרלה פטור על שניהם משום דאין מיוחדין לה' ומשום זה אין מיוחדין שהרי אחר יכול להיות שפיר המשתלח, ואשמועינן קרא דאם שחט שניהם בחוץ פטור משום דאחד יהי' שעיר המשתלח וא"כ אין מיוחדין לה', והאי סוגיא הוי סבר דלא אמרינן הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ מטעם דאין עומדין להיות שעיר הנעשה בחוץ, וכמו שפירשו בתוס' זבחים דף קי"ג ד"ה כאן קודם הגרלה דסוגיא דיומא דאמר רב חסדא דקודם הגרלה מחויב מטעם דראוין לשעיר הנעשה בחוץ הוא לפי המסקנא דהכא דאיירי קודם וידוי, אבל בתחלה דמתרץ כאן קודם הגרלה סבר דלא אמרינן הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ, וא"כ קשה מאד מאי איריא דפטרה הברייתא מטעם שאפשר שיהי' שעיר המשתלח, אף אם יהי' בודאי שעיר הפנים ואעפי"כ אין מחויב שהרי עודנה מחוסר הגרלה כדפריך ביומא דף ס"ב עד שלא הגריל חייב על שניהם, למאי חזי הרי דאף אם יהי' שעיר הנעשה בפנים פטור שהרי מחוסר עודנה הגרלה, וכן לפירוש הרמב"ם דמפרש דקודם הגרלה מחויב וקשה מאי שייך לומר קודם הגרלה מחויב על שעיר המשתלח, הא קודם הגרלה עודנה לאו שעיר המשתלח הוא, וע"כ צריך לומר דקמ"ל דאף שאחד מהן שעיר המשתלח הוא אעפי"כ מחויב משום דראוי לבא אל פתח אהל מועד, וזה אי אפשר דמה הוא ראוי לבא לפתח אהל מועד שיגרלו עליהם, דהרי בגמ' יומא פריך עד שלא הגריל למאי חזי והא חזי לבא לפתח אהל מועד להגרלה, וע"כ דבשביל הגרלה לא מקרי ראוי לפתח אהל מועד דהגרלה לאו קרבן הוא, ורק וידוי שהוא מכפר ע"י וידוי מקרי ראוי לפתח אהל מועד לה' דזה הוא קרבנו אחרי שזאת היא הכפרה, אבל הגרלה לאו כפרה היא ובשביל זה אין נקרא ראוי לבא לפתח אהל מועד לשם, וע"כ משום דראוי לבא לפתח אהל מועד שאפשר להיות שעיר הנעשה בפנים. או משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ, וא"כ וקשה מאי קאמר דטעמא דשעיר המשתלח בעי משום דראוי לשעור הנעשה בחוץ הא גם שעיר הנעשה בפנים צריך לטעמא, שהרי בגמ' יומא אמר קודם הגרלה למאי חזי וקאמר משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ הרי דגם זה דהוא שעיר הנעשה בפנים בעי טעמא אמאי מחויבין עליו כיון דמחוסר הגרלה והוי מחוסר מעשה בגופו

ועכצ"ל מזאת הסוגיא חידוש, דהא דאמר רב חסדא ביומא דף ס"ב דעד שלא הגריל מחויבין על שניהם לא טעמא דראוין להיות שעיר הנעשה בפנים דלזה מחוסר מעשה וכיון דמחוסר מעשה פטורין עליו ובעינן דוקא הטעם משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ, זהו דוקא בשחיטה דבשחיטה לא כתיב לעשות רק לא יביאנו אל פתח אהל מועד להקרחב קרבן בעינן דוקא שיהי' ראוין להקריב קרבן ולא יהי' מחוסר מעשה בגופו, אבל אם אין ראוי להקריבו ובעינן עוד מעשה בגופו משום דכתיב בגופי' דהוי כמעשה בגופו אין מחויבין עליו בחוץ. אבל בהעלאה דשם מחויבין אף בפסולין דרבתה התורה מקרא דלעשות וכפי שביארנו עודנה פסול הוא, ועל פסול פטורין אם הקריבן בחוץ ואעפי"כ חייבו רחמנא על העלאה פסולין מטעם דאם העלהו והקטירו נכשר והוי הקטרה כשרה דפקע האיסור ואף מה שלא עלה מעלין ואין לך מחוסר מעשה גדול מזה דבעי עוד הקטרה להכשירו והוי בודאי מחוסר מעשה בגופו ואעפי"כ חייבה התורה על העלאה בחוץ מקרא דלעשות הרי בהעלאה חייבה התורה, כיון שאפשר לעשות שיהי' הקטרה אף דמחוסר מעשה. א"כ הא דאמר רב חסדא דמחוסר מעשה פטור על השחיטה ומזה יליף רבינו לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור משום דמחוסר מעשה, זהו דוקא בשחיטה דלא כתיב בה לעשות ובחיוב בחוץ הוא דוקא אם ראוי להקריבו קרבן, אבל בהעלאה אם אפשר לעשות שיהי' הקטרה אף דמחוסר מעשה חייבין אם העלן בחוץ. משום הכי ביומא דאיתא שני שעירים ששחטן בחוץ דמיירי בשחיטה, פריך שפיר למאי חזי דהרי עודנה חסר הגרלה משו"ה אף דראוין לשעיר הנעשה בפנים פטור על השחיטה בחוץ והחיוב משום דראוין לשעיר הנעשה, אכן הסוגיא בזבחים דאיתא במתניתן שהקריב אחד מהן בחוץ דקאי לענין הקרבה שם שעיר הנעשה בפנים מחויבין עליו בוידוי אף דמחוסר הגרלה והוי כמחוסר מעשה בגופו, הרי רבתה התורה לעשות דאם אפשר רק לעשות שיוכשר מחויבין על הקרבה בחוץ ומחויב על הקרבת שני השעירים קודם הגרלה אף שאחד מהן שעיר המשתלח כיון דראוי להיות עליו גורל לה' וראוי לעשות לה' מחויבין עליו אם הקריבו בחוץ

באנו לדון דהא דאמרינן שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטורין עליהן הוא דוקא בשחיטה אבל בהקרבה אין מועיל מחוסר מעשה בגופו, ואף שמחוסר מעשה בגופו אם אפשר להכשירו ע"ו מעשה מחויבין עליו. מעתה מיושב הקושיא על הא דאמר ר' יוחנן המעלה בחוץ בזמן הזה חייב, והא מחוסר מעשה שהרי מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו פסולין, אכן לדברינו לא קשה כלל דבהקטרה דכתיב לעשות ורבתה תורה דמחויבים אף אם מחוסר מעשה א"כ אם העלה בזמן הזה הלא הא יכולין לעשות היינו לבנות המזבח משו"ה אם העלו בחוץ מחויב והא הקרבן אין פסולו בגופו שהרי אף לר' יוחנן קדשים שהקדישן בעת שלא נבנה המזבח לא נדחו ומה שמחוסר מעשה לענין הקטרה אין מועיל לפטור, ודוקא לענין שחיטה הדין לפטור מה דמחוסר מעשה, אבל לא בהקטרה ומשו"ה פסק הרמב"ם להא דר' יוחנן אף שפסק דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו פסולין, ולשון הרמב"ם מדויק מאד שכתב מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב, וכתב ע"ז המשנה למלך ז"ל ויש לדקדק דלמה נקיט דין זה בשוחט ומעלה באחד מהם לבד חייב ואפשר לומר דהאי והעלה הכונה היא או העלה אלא שראיתי שבדין ט"ז כתב השוחט וכו' וכן המעלה הרי שהזכיר השתי חלוקות בפירוש וא"כ הוא מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר ע"כ נראה לי דכולה חדא מילתא הוא ודוק עכ"ל המ"ל.