לבוש מרדכי על זבחים נז

והאיסור לאכול בלי מחיצות לא פלוג רבנן והמה אסורים לאכול אף בירושלם שהרי אין מחיצות ואסורים לפדות, ואף שמן התורה מותר לאוכלם אף בלי מחיצות אבל כיון דדין דבר שיש לו מתירין הוא רק מדרבנן ומדרבנן אסורים דלא פלוג, משו"ה בטלין ברוב דלא הוי דבר שיש לו מתירין אחרי דמדרבנן קלטום המחיצות שאסור לאוכלם בלי מחיצות, ואולי אפשר דזה גם כן כונת המשנה למלך

והנה הרמב"ם כתב בפי"ח מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"א ז"ל שני שעירי ויום הכפורים ששחטם בחוץ אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהם הואיל וראוין לבא לפני השם לוידוי ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח שהרי אינו ראוי' לבא לפני השם עכ"ל והשיג הראב"ד א"א אני שונה בברייתא עד שלא הגריל על שניהם חייב על שניהם ופירוש רב חסדא הואיל וראוים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חיוב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפינו קודם שהתודה כיון שהגריל וענה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אעפ"י שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה', וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעתו שלא ירד לפרושה ומצאה משובשת עכ"ד

וכתב ע"ז הלח"מ ז"ל בפרק בתרא דזבחים דף קי"ב אמר במתניתין דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ מקרא דפתח אהל מועד לא הביאו נא חייב הכתוב אלא הראוי לבא אל פתח אהל מועד מה שאין כן בשעיר המשתלח שאינו ראוי להביא והקשו בגמ' דף קי"ג ורמינהו אי קרבן וכו' יצאו קדשי בדק הבית שאין ראוין וכו' אוציא את אנו ונא אוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח כלומר א"כ קשה מתניתין וברייתא אהדדי דמתניתן אמרה דשעיר המשתלח מפיק מקרא דואל פתח אוהל מועד משום דאינו ראוי להבאה דשעיר המשתלח דמההוא קרא לא נפיק אלא קדשי בדק הבית משום דאין ראוי להבאה אבל שעיר המשתלח ראוי להבאה הוא ולא נתמעט אלא מקרא דלה' ותירצו בגמ' לא קשיא כאן קודם הגרלה כאן אחר הגרלה כלומר מתניתן דמיעט קרא דואל פתח אהל מועד הוא אחר הגרלה ולכך מיעוטו מהתם דאינו ראוי להבאה אבל ברייתא איירי קודם הגרלה דראוי להבאה ולהגרלה ולכך הוצרך למעט מקרא דלה' ומקשו אחר הגרלה נמי הא איכא וידוי כלומר והיכי מיעטו קרא דואל פתח אהל מועד הא ראוי להבאה נענין וידוי ותרצו אלא אמר ר' מני לא קשיא כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי, כלומר דמתניתן דמיעטו מקרא דואל פתח אהל מועד לא הביאו הוי אחר וידוי וברייתא מיירי קודם וידוי וראוי להבאה לענין וידוי ולכך הוצרך למעטו מקרא דלה', וכו' ונמצא פסקן של דברים דהדבר תלוי בהגרלה ולא בוידוי דבוידוי פטור בין קודם בין אחר וידוי, קודם וידוי מקרא דלה' דמביא הברייתא ואחר וידוי דאין ראוי להבאה כדמעטו מתניתן וזה דרכו של הר"א ז"ל בהשגות ומפני כן השיג על רבינו ז"ל וכתב דשמעתא דזבחים הטעהו וכו' והרב כ"מ נראה דהליץ בעד רבינו ז"ל דגרסתו בגמ' הוא היפך מגירסת רש"י והתוס' והר"א דגורס יכול שאני מוצא שעיר המשתלח כלומר משום דאינו ראוי להבאה לה' להביא שעיר המשתלח דחייב שעיר המשתלח והשתא הוי הקושיא שהקשו בגמ' ממתניתן להברייתא דהם חולקים בענין הדין ולא הוי הקושיא שחולקים בענין הדרשה אלא בדינא דמתניתן פטרה שעיר המשתלח וברייתא חייבה שעיר המשתלח ותירצו דמסקנא דמתניתן דפטרה הוי אחר וידוי וברייתא דחייבה הוי קודם וידוי, וכן ראיתי למהר"מ מטראני ז"ל שהזכיר בספר קרית ספר גירסא זו ותמיה אני עליהם דאין לה מקום לגירסא זו כלל דפרק שני שעירים ובפ"ק דתמורה הקשו על מה שאמרה דלה' לרבות מהך ברייתא דלה' להוציא שעיר המשתלח דמשמע דלה' למעט ותרצו מענינא דקרא דואל פתח אהל מועד לרבות ולכן אתא לה' למעט, אבל התם דאשה להוציא ע"כ אתא לה' לרבות א"כ משמע בהדיא דלה' להוציא שעיר המשתלח אתי וכו' ותו קשיא אי לפי דברי רבינו ז"ל מ"ש הברייתא בפרק שני שעירים קודם שהגריל עליהם חייב על שניהם הוי קודם וידוי וקרי לוידוי הגרלה כדכתב הרב בעל כ"מ א"כ מאי האי דקאמר רב חסדא למאי חזי לשעיר הנעשה בחוץ והא אחר הגרלה חזי למילתי' דהיינו לשעיר המשתלח ומ"מ חייב משום דראוי להבאה לענין וידוי, ולזה לא ידעתי טעמו של רבינו עכ"ד הלח"מ

ונראה לי דהנה להרמב"ם הי' קשה לפרש כמו שפירוש רש"י דקושית הגמ' ממתניתן על ברייתא דמתניתן אמרה דשעיר המשתלח מפיק מקרא דואל פתח אהל מועד לא הביאו וברייתא אמרה דמפיק מקרא דלה', דא"כ מאי תרצו דקודם וידוי מפיק מקרא דלה' ולאחר וידוי מפיק מקרא דואל פתח אהל מועד, ומתניתן מיירי בשעיר המשתלח לאחר וידוי שפטרו מקרא דואל פתח אהל מועד לא הביאו דא"כ יקשה למה נקיט במתניתן דשעיר המשתלח פטור לאחר וידוי ומקרא דואל פתח אהל מועד, תיפוק לי' דאף דקודם וידוי הוא פטור מקרא דלה' וא"כ מכש"כ לאחר וידוי דפטור ולמה נקיט מתניתן דפטור לאחר וידוי דוקא הלא אף קודם וידוי פטור והתמיה על רש"י ותוס' שפירשו כן, ולכן נראה לי דהרמב"ם מפרש דזאת היא קושית הגמ' דמתניתן אמרה דפטור דשעיר המשתלח הוא משום דאין ראוי' לבא אל פתח אהל מועד, משמע דכל זמן שהוא ראוי' לבא אל פתח אהל מועד אף על השעיר המשתלח מחויבים אם העלו בחוץ, וברייתא קתני דאף שראוי לבא אל פתח אהל מועד אעפי"כ פטור אם העלו בחוץ משום דאין מיוחד לבא לשם, ומשני כאן קודם הגרלה פירוש הא דאיתא במתניתן דאם ראוי לבא אל פתח אהל מועד אז מחויב על שעיר המשתלח הוא קודם הגרלה דיכול לבא אל פתח אהל מועד מיוחד לה היינו שיהי' שעיר לה' אבל לאחר הגרלה דאז אין מיוחד לבא לה' היינו אף דעודנה ראוי לבא אל פתח אהל מועד אעפי"כ כיון דאין מיוחד לה' פטורין עליו, ופריך לאחר הגרלה אמאי פטור הא ראוי לבא אל פתח אהל מועד מיוחד לה' שהרי וידוי של שעיר המשתלח מכפר א"כ הרי זה קרבנו מה שהוא עומד להתודות עליו שזה הקרבתו היינו שבזה מתכפר כל הקהל ישראל כדקי"ל וידויו של שעיר המשתלח מכפר, ומשני אלא אמר ר' מני כאן קודם וידוי פירוש מה דאיתא במתניתן דאם עומד לפתח אהל מועד גם בשעיר המשתלח חייב הוא קודם וידוי דאז עמידתו לפתח אהל מועד הוא לה' שהרי יתודו עליו מחויב, ומשו"ה קתני במתניתן דאימתי פטורין עליו על שעיר המשתלח אם העלו בחוץ, אם אינו עומד לפתח אהל מועד, אבל אם עומד לפתח היינו כל זמן שלא התודו עליו מחויב, וברייתא דקתני דאף אם עומד לפתח אהל מועד פטורין עליו הוא לאחר וידוי דהרי אף לאחר וידוי הוא עודנה צריך להיות באהל מועד שהרי שילוחו צריך להיות דוקא שיקחהו משלחו מפתח אהל מועד שהרי אם נטמא משלחו נכנס טמא לעזרה ומשלחו כדאיתא ביומא ס"ו ואם נימא דלא בעינן שיקחהו משלחו מהעזרה למה מותר להמשלח לבא אל המקדש טמא יכול אחר להוציא את השעיר חוץ לעזרה ומשם יקחהו המשלח, ע"כ דצריך המשלח לקחהו מעזרה ונדחה טומאה מפני זה כדכתיב בקרא יעמד חי לפני ה' לכפר עליו (מזה ילפינן דצריך להיות בשעת מתן דמים של חבירו) לשלח אותו לעזאזל וקמ"ל ברייתא דאף שהוא עוד ראוי לבוא אל פתח אוהל מועד כדי שהמשלח יקחהו משם. אבל כיון דמה