לבוש מרדכי על זבחים נה

ג"כ פסול משום דבעינן פתיחת דלתות ההיכל הרי דאם אין היכל ג"כ פסול בשלמים מטעם זה דבעינן פתיחת דלתות ההיכל, היינו דחסר בנין קדושת ההיכל לפי זה לא קשה מהא דאמר הרמב"ם בפ"ו מהלכות בית הבחירה מקריבין הקרבנות כולן אעפ"י שאין בית, ואעפי"כ פסק במעשר דאין אוכלין אלא בפני הבית מטעם דאיתקש לבכור, אכן לדברינו לא קשה דהא בכור קדשים קלים וא"כ לשחוט בכור ולזרוק דמו בעי דוקא פתיחת דלתות ההיכל, והא דאמר הרמב"ם מקריבין כל הקרבנות אע"פ שאין בית היינו שאם נשחט הבכור ונזרק דמו בעת שהי' הבית ופתיחת דלתותיו ואח"כ נחרב הבית מקריבין אימורין דעל הקטרה לא בעינן פתיחת דלתות ההיכל אבל שחיטת וזריקת דם הבכור בעי דוקא פתיחת דלתות ההיכל וקדשים קלים אם אין בית בנוי אף שהמזבח כהלכתו אין שוחטין אותו ואין זורקין את דמו, והנה אכילת בכור אתקש לדמו שהרי כתיב את דמם תזרוק ובשרם יהי' לך א"כ בעת שאי אפשר לזרוק את הדם היינו בעת שנחרב הבית. אף שה מזבח קיים אין אוכלין את בשרו דאתקש בשרו לדמו ואף בכור שנזרק דמו קודם שנחרב הבית אין אוכלין בשרו כיון דעתה אי אפשר לזרוק כדאמר בגמ' זבחים דף ס' ואף דהגרסא בגמ' זבחים מה דמו במזבח, הגרסא בתמורה דף כ"א כגון שנזרק דמו של בכור בפני הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים כיון דאילו איתא לדם לאו בר זריקה הוא, ולא גריס התם מה דמו במזבח דהבית גופא מעכב דתלוי בקדושת פתח אהל מועד, ותרויהו בעינן מזבח, דאם אין מזבח אין זריקה, ובית בעינן דאם אין קדושת אהל מועד אין זורקין ואתקש בשרו: דבשעה שאי אפשר לזרוק אין אוכלין את בשרו: אכן הקטרה מקטירין אם יש מזבח אף שאין בית אף בקדשים קלים

ואף שראיתי שהלקוטי הלכות תמה על זה בזבח תודה, שכתב דלכאורה משמע דהקטרת אברים דינו כמו קטרת דאין פגימת המזבח פוסל בו וכן דעת התוס' בד"ה עד שלא נבנה בסוה"ד (בתוס' שם אין מוכח כלל) וגם בדף ס"ב ד"ה מאי קסבר בסוה"ד אכן הדבר קשה מאד, דעל אכילת בשר הקפידה התורה שיהי' דוקא מזבח שלם וכדלקמן בסוגיא ועל הקטרת אברים שהיא אכילת מזבח גופא יהי' מותר אפי' כשנפגם ונחסר המזבח לגמרי ועוד דהא בקרא כתוב ואת דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר ובשרם והי' לך ואמרינן לקמן דאתקש בשרו לדמו דבעינן שיהי' מזבח והיינו משום דכתוב בחד קרא וא"כ כ"ש דהקטרה דכתיב מקודם בקרא בודאי דאתקש לדמו דבעינן שיהי' מזבח. ולכאורה קושיתו היא קושיה חזקה גם על דברינו. דאיך אמרינן דאם אין בית אין אכילת בשר בכור דאתקש בשרו לדמו והקטרה יקריבו אע"פ שאין בית הא בקרא אתקש דהא כתוב ואת חלבם תקטיר, אך באמת נראה לי דהא דקאמר בגמ' דאתקש בשרו לדמו אין הטעם משום דכתוב בחד קרא. אלא כונת הגמ' דהתם במדבר י"ח בפסוק ט"ו אמרה התורה כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהי' לך. א"כ כבר אמרה תורה שבשר הבכור הוא לכהן א"כ הפסוק י"ח דכתיב ובשרם והי' לך מיותר, ע"כ דסמכא התורה קרא דבשרם יהי' לך למעלה לפסוק את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר, לאקושי דאימתי יהי' בשרם לך דוקא בעת שיוכל להיות זריקה והקטרה ואם אין בית דאז אין זריקה אף בשרם לא תאכל אבל קרא דואת חלבם תקטיר איננו מיותר דהא בעי להשמיעך דבכור צריך מתן אימוריו למזבח א"כ לא אייתר ולא אתקוש, משו"ה אף דזריקה בעי דוקא פתיחת ההיכל אבל חלב להקטיר כיון דזריקה דוקא ביום והקטרה בלילה חזינן דלא אתקוש להדדי, א"כ מעצמינו לא נקיש אותם להדדי, אבל קרא דבשרם יהי' לך. דאייתר, בע"כ דהקישו הכתוב אף דלאכילה בלילה לא אתקוש לענין קיום הבית והמזבח אקיש רחמנא מדמיותר ואף דמריבוי דבשרם ילפינן עוד לבכור בע"מ, אבל עיקר קרא הא קאי לבכור תם, שהרי כתוב כחזה התנופה ולזה הוי מיותר דכבר כתיב בפסוק ט"ו כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהי' לך: ואמרינן דלהכי כתבי' לאקושי' דאם אי אפשר להיות זריקה אף באכילה אסור, לפי זה לא קשה כלל על הרמב"ם איך כתב דמקריבין אע"פ שאין בית. וכתב דאין אוכלין מעשר שני אלא בפני הבית אכן לדברינו לא קשיא כלל דאתקש מעשר שני לאכילת בכור, ואכילת בכור לזריקת דם הבכור בעינן דוקא בפני הבית, היינו אף שיש מזבח כיון דאין פתיחת דלתות ההיכל אין זורקין את דמו. דבכור דקדשים קלים הוא בעי דוקא קדושת פתת ההיכל לשחיטתו ולזריקתו

והא דכתב הרמב"ם דאוכלין מעשר שני בירושלם אעפ"י שאין חומה והוא בעצמו כתב בפ"ו מהלכות מעשר שני דמעשר שני שנכנס לירושלם ויצא ונפל מחיצות שאין להם מתירין שאי אפשר להכניסם לירושלם שאין מחיצות, נראה לי דדברי הרמב"ם היא גמ' מפורשת כדבריו דהנה בב"מ דף נ"ג איתא מעשר שני בטל ברוב ובאיזה מעשר שני אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה שנכנס לירושלם ויצא וכו' ופריך ואמאי להדר ולעיילי', בשנטמא, ולפרקי', אנא בלקוח בכסף מעשר וכו' אלא לעולם בטהור ומאי יצא דנפול מחיצות והאמר רבא מחיצה לאכול דאורייתא מחיצות לקלוט דרבנן וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתניהו למחיצות לא גזרו רבנן, לא פלוג רבנן בין אתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות והקשה בתוס' ד"ה לא פלוג ז"ל תימא דבסוף פרק חלק סנהדרין דף קי"ג משני כי גזרו רבנן כי איתנוה למחיצות ולא קאמר דלא פלוג רבנן כדאמר הכא ולא קשה מידי דהתם קאי אמאי דאמר אלא דעיר הנדחת ואסקוה לירושלם והי' שם בשעת גמר הדין לתאכיל דהא קלטוה מחיצות והי' שלל ירושלם בשעת גמר דין וכו' ומסיק לעולם בטהור ואסקוהו לירושלם ונגמר הדין דעיר הנדחת ודקא קשיא לך לתאכיל כגון דנפול מחיצות אחר גמר הדין וכדרבא דאמר מחיצה לקלוט דרבנן שלא לפדות אפילו נפול מחיצה דנא פלוג רבנן כדאמר בשמעתין דכיון דלקלוט לא הוי אלא מדרבנן מן התורה חל עליו גמר דין אפילו לא נפול מחיצה כלל כיון שיכול לאוכלו אם ירצה ולא מקרי שצל ירושלם כיון שיכול להוציא ולפדותו אלא דרבנן אמור מחיצה לקלוט אפילו לקרותו שלל ירושלם ולאכול דהעמידו דבריהם על דין תורה אהא מסיים כי גזרו רבנן היכא דאיתנהו למחיצות פירוש לא העמידו דבריהם על דין תורה למקרי שלל ירושלם ולאכול אלא כי איתנהו למחיצות ולא נפול כלל, אבל נפול מחיצות אחר גמר דין לא גזרו רבנן להעמיד דבריהם על דין תורה לקרות שלל ירושלם ולאכול, עכ"ד התוס'

ודברי התוס' תמוהים מאי שייך העמידו חכמים דבריהם על דין תורה לקרות שלל ירושלם ולאכול אף שמן התורה אסור לאכול. דכיון דמן התורה המחיצות אין קולטות הרי לא נעשו שלל ירושלם ועודנה המה שלל עיר הנדחת ואסורים לאכול, וא"כ איך יתירו רבנן לאכול: הא אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום ועשה ואיך התירו לאכול דבר שהוא אסור מן התורה: מטעם שלל עיר הנדחת אכן אמרתי אפשר כיון דרבנן אסרו להוציא מירושלם א"כ אי אפשר לקיים מצות הקבוץ לתוך רחובה דאיסור דרבנן שאסרו להוציא עושה שלא אפשר לקבוץ והיכא דאי אפשר לקבוץ אז אין איסור כדאיתא בגמ' חולין דף פ"ט אמר רבה בר ירמי' מכסין בעפר עיר הנדחת ואמאי איסורי