לבוש מרדכי על זבחים נג

אכן הרמב"ם כתב בפי"ט מהלכות מעשה הקרבנות הלכה ט"ו ז"ל מי ששחט קדשים בזמן הזה והעלם חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי' לקרב בפנים שהרי מותר להקריב קרבן ואע"פ שאין בית מפני בקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא עכ"ד, ועליו קשה קושית התוס' והרי הרמב"ם פסק להאי דינא דמזבח שנפגם נפסלו כל הקדשים בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין בהלכה כ"ג וכן פסק בפי"ח מהלכות מעשה הקרבנות (בהלכה י"ב) הא דהשוחט שלמים בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור שהרי הן מחוסרין מעשה וא"כ איך כתב להא דהשוחט והמעלה בזמן הזה בחוץ חייב הא כיון דנפגם ונעקר בעוה"ר המזבח וא"כ מחוסרין מעשה

, ונראה לי דהנה הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ו וז"ל לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין בית בני ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצות ואוכלין קדשים קלים בכל ירושלם אע"פ שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. והשיג ע"ז הראב"ד ז"ל א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקבו ובגמ' אמר דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים עכ"ל, וכתב ע"ז הכ"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקבו ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש וירושלם לשאר א"י י"ל אין משם ראי' דכיון דחזינן דר' יהושע דהלכתא כותי' סבר דקדשה לעתיד לבא ולא הזכיר אלא ירושלם ומקדש ממילא אית לן למשמע דבהני דוקא קאמרי לא בשאר א"י ונתן רבינו טעם לדבר. אך הנך מקומות דקתני אם אין שם מקדש ירקבו קשה ואין לומר דאתי דלא כהלכתא שהרי רבינו פסק כן בפ"ז מהלכות מעשר שני וצע"ג עכ"ד הכ"מ, וגם מהא דכתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות מעשר שני הלכה ט"ז וז"ל מעשר שני בטל ברוב באיזה מעשר אמרו במעשר שנכנס לירושלם ויצא ונפלו מחיצות שהרי אין שם מחיצות להחזירו לשם. הרי דסובר הרמב"ם דאם אין מחיצות בטלה הקדושה, וגם קשה הא כתב הרמב"ם בהלכה הנ"ל בהלכות בית הבחירה דמותר לאכול אף בלי מחיצות ואיך קאמר דלהחזירו אי אפשר מפני שאין שם מחיצות. והמשנה למלך כתב ז"ל כתב מרן אך הני מקומות דקתני אם אין מקדש ירקבו קשו וכו' ועיין במ"ש רבינו לעיל רפ"ב מהלכות מעשר שני שכתב דמעשר שני אינו נאכל היום בירושלם משום דבעינן שיהי' הבית בנוי דומיא דבכור וכ"כ הטור יורה דעה סימן של"א דהי' ראוי' לאוכלו בירושלם אע"פ שאין חומה דקדושת העיר והבית לא בטלה אלא שאי אפשר לאוכלו כיון שאין מזבח דאתקש לבכור וא"כ לא קשיא כלל לרבינו ממה ששנינו במשנה אין שם מקדש ירקבו וההיא דהזהב דנפול מחיצות המעיין היטב בדברי רבינו ספ"ו מהלכות מעשר שני שהביא דין זה יתישב לו קושיא זו עכ"ד

, והנה מה שתירץ דהטעם משום הכי אם אין מקדש ירקבו משום דאין מזבח ואי אפשר להקריב בכור, עודנה לא עלתה ארוכה להקושיא, דא"כ הי' לו להרמב"ם לומר אם אין מזבח ירקבו והוא אמר אם אין מקדש וא"כ קשה הא מקריבין אע"פ שאין בית וא"כ אין תלוי במקדש אלא במזבח והרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות מעשר שני ז"ל אבל אין נאכל בירושלם אלא בפני הבית ואם תלוי במזבח הי' לו לומר אין נאכל אלא בפני המזבח, גם מ"ש דעל הקושיא מההיא דהזהב דנפול מחיצות דהמעיין היטב בדברי רבינו ספ"ו מהלכות מעשר שני שהביא דין זה יתיישב לו קושיא זו בעניי אחרי שהמ"ל לא ביאר לנו אין אנו יודעים תירוצו

לכן נראה לי דהנה התוס' בזבחים דף ס"א ד"ה קודם שיעמידו המשכן כתבו ז"ל פרש"י לאו דוקא קודם אלא לאחר שהעמידו הכל המשכן והמזבח דאין לפרש קודם שהעמידו המזבח במקומו אוכלין קדשי קדשים הלא תחילה נוסעין בני גרשון ומעמידין המשכן ואח"כ בני קהת מעמידין המזבח ואם שינו הסדר והעמידו המזבח תחלה האיך שחטו קדשים קודם העמדת המשכן הא אמרן שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פסולין. וי"ל שלמים דוקא כתיב בהו ושחטו פתח אוהל מועד כל זה פרש"י וק"ל הא תנן גבי תמיד (דף ל"ב תמיד) לא הי' שוחט עד ששמע שער הגדול שנפתח אלמא ילפינן שאר קרבנות שאין שוחטין משלמים ואין נראה לומר דהיינו מדרבנן דהא בהקישא דזאת התורה נילף לפסולא משלמים וגם אין לומר דבשלמים גופיהו אינו פוסל אלא מדרבנן דלא שנה עליו הכתוב לעכב דהא אמרינן פ' שני שעירי (יומא דף ס"ב) דשלמים ששחטו בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל פטור אלמא מן התורה אין ראוי לפתח אוהל מועד דפסול דרבנן חייב בחוץ ואפי' בפסול דאורייתא חייב בחוץ היכא דאם עלו לא ירדו כדמוכח פרק השוחט והמעלה (לקמן ק"ט) וזה הוכחה דשאר קדשים נמי פסולים בפנים קודם פתיחת דלתות דאי כשרין א"כ בשלמים אם עלו לא ירדו דקרו פסולי בקדש היכא דאית ליה הכשירא בעלמא א"כ הא דבשלמים אם עלו לא ירדו אמאי פטור בחוץ אלא ודאי דבשאר קדשים נמי פסולין וכו'

, והנראה לתרץ דעת רש"י דס"ל דדוקא בשלמים הדין דאם שחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין ולא קשה כל הנך קושיות, וקושיא הא' שהקשה בתוס' ממתניתן דתמיד דלא הי' שוחט עד ששמע קול שער הגדול שנפתח, לא קשיא ואדרבה מדברי הרמב"ם מוכח דס"ל דשארי קרבנות כשרים לשחוט אף אם לא נפתחו הדלתות, שהרי הרמב"ם כתב בפ"ו מהלכות תמידין ומוספין הלכה א' כתב ז"ל ובשעת פתיחת השער שוחטין התמיד עכ"ל, ואם הי' סובר הרמב"ם דדוקא אחר שנפתחו דלתות ההיכל כשר לשחוט את העולה א"כ הי' לו לומר ואחר פתיחת השער שוחטין התמיד דהרי אם שחטו בשעת פתיחת השער הא אפשר שתקדם השחיטה להפתיחה, ונראה לי דהרמב"ם למד זאת דהשחיטה הי' בעת פתיחת השער דהרי שנינו במשנה שהי' שוחט בשעה ששמע קול השער שנפתח והנה דלתות ההיכל היו שני שערים הפנימים והחיצונים ומוכח במתניתן פרק רביעי דמדות שהיו שניהם שוים ממש ומשמע ממתניתן דלרבנן הי' פותח מקודם את הפנימיות ולר' יהודה הי' פותח מקודם את החצוניות ואחר כך הפנימיות דלרבנן הי' נכנס להיכל לפתוח וע"כ דהי' פותח את הפנימי ונכנס לחצון לפתוח אכן לר' יהודה הי' עומד בין שני השערים והי' פותח את החצונות מבפנים ואת הפנימיות מבחוץ. משמע מלשון זה דהחצונות מקודם וא"כ קשה הא שני הפתחים היו שערים גדולים וא"כ איך שחט בשעה שהי' ששומע שער הגדול שנפתח דמשמע הראשון הא עוד סגור השער הגדול השני והרי לא קתני במתניתן עד שהי' שומע קול שער הגדול השני שנפתח הרי מפורש במשנה דהי' שוחט בשעת פתיחת השערים היינו כשנפתח שער גדול אחד אף ששער גדול אחד סגור, א"כ מזה מוכח דשחיטת התמיד כשר אף שאין ההיכל פתוח עודנה וטעמא דאין שוחט עד ששמע קול שער הגדול שנפתח. שהרי דישון מזבח הפנימי קודם לזריקת הדם, א"כ אם הי' שוחט קודם שנפתח השער. א"כ ויצטרך לחכות מן השחיטה עד הזריקה, שיצטרכו נפתוח השער,