לבוש מרדכי על זבחים נב

באותן שטעונין גניזה אי אפשר לפרש דמיירי בתרומת הדשן דא"כ לא הי' לומר בברייתא בסתמא אפר הקדש אבל אם נימא דקאי על כל הדשן המוציא מהמזבח קאי הברייתא על המתניתין דמעילה דחשיב כל הקרבנות דמועלין עד שתצא לבית הדשן ומפרש בברייתא דאעפי"כ האפר לעולם אסור משום דחייבה התורה גניזה מקרא דושמו ע"כ דאף דקרא דושמו נאמר בתרומת הדשן אקשי' רחמנא הדשן של הוצאה להדשן של ההרמה דגם על זה יש דין דושמו, ואף דבסוף תמורה איתא בגמ' בגירסא רב שמעי' אמר כי תניא האי מתניתין בתרומת הדשן הביא רבינו גרשום ל"א דגרסינן באותן שטעונין גניזה, וכמו שהוכחנו דע"כ צריך לגרוס כן דאל"כ יקשה אמאי לא משני בעצי שלמים דמוקי רב פפא מקודם בעיא דרמו בר חמא בעצי שלמים ועל זה פריך וכל היכא דמעל המסיק נפקי לחולין והא תניא כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מעצי אשירה ואפר הקדש לעולם אסור וכיון דקאי על איבעית רמי בר חמא ואוקמתא דרב פפא, מה הקשה מהא דקתני ואפר הקדש לעולם אסור הרי בפשוט כמו שתירץ רב פפא מקודם ולמה לרמי בר חמא לתרץ תירוץ אחר ובודאי דבזה לא שייך לומר הוי מצי למימר ומתרץ תירוץ יותר עדיף דהרי מיירי בעצי שלמים מקודם ובזה מפרש איבעית דרמי בר חמא ע"כ כיון דקתני סתמא אי אפשר לפרשה רק בעצי שלמים וא"כ גם בתרומת הדשן אי אפשר לאוקים

ובזה יש לפרש דברי הגמ' בתמורה דאיתא שם ונשרפין הקדש אפרן מותר והא תניא כל הנשרפים אפרן מותר חוץ מאפר אשירה ואפר הקדש לעולם אסור ומיעריב הוא דלא מעריב להו משום דאשירה יש לה בטילה בעכו"ם והקדש אין לו בטילה עולמית קתני מיהא אפר הקדש לעולם אסור, ולכאורה האי דאמר ומעריב הוא דלא מעריב אין זה שייכות כלל להקושיא ורק לפרש הברייתא ואמאי עריב זה בתוך הקושיא, אכן לדברינו עיקר הקושיא מזה דודאי הוי אפשר לאוקי בעצי שלמים אבל כיון דבאשירה לא קתני לעולם משום שיש אשורה שמותרת ע"ו השריפה היינו אם עכו"ם שרפה ובטלה, א"כ איך נימא דכל אפר הקדש מותר ורק עצי שלמים שנשרפו אסורין א"כ אפר הקדש יותר דרכים שמותרין אפרן מאשירה ואמאי קתני דאפר הקדש לעולם אסור ע"כ דרוב אפר הקדש אסור ומשו"ה משני רב שמעי' באותן שטעונין גניזה דזה עוקר האפר שבהקדש היינו בכל הקרבנות ותמיד בכל יום יש דשן (וכפי שביארנו דקאי על מתניתין דמיירי בקרבנות) וקאמר דאותן לעולם אסורין ואין בהן היתר

אכן כל זה במזבח החיצון דבו נאמר והוציא וא"כ יש מצוה בדשנו להוציא אל בית הדשן אבל דישון מזבח הפנימי אינו אלא בשביל המזבח משו"ה תוכף שנעשה מצותו שעלה תמרתו של הקטרת נעשה מצותה ואין מועלין בה, ודישון מזבח הפנימי לא הוקש לדישון של מזבח החיצון, ולפי זה פריך בגמ' בשלמא מזבח החיצון ידעינן דהדשן אף לאחר דנעשית מצותה היינו שיצאתה לבית הדשן אעפי"כ אסורה בהנאה משום דכתוב ושמו, וכמו שפירשנו דהוקש הדשן של ההוצאה להדשן של ההרמה דצריך גניזה כל אחד במקומה, אבל דישון מזבח הפנימי מנא לן דאסור בהנאה, נימא כיון דנעשית מצותה הותרה אף בהנאה וע"ז משני דיליף מן והסיר באם אינו ענין כדאיתא בגמ'

וא"כ דברי הרמב"ם שכתב שהדשן כולו אסור בהנהא דטעון גניזה מוכח מדברי הגמ' ומהאי קרא דושמו ילפינן שנשארים בקדושתן שקודם השימה תרומת הדשן נשארים בקדושתן שיש בהן מעילה והדשן כולו דנעשית כבר מצותה ע"ו הוצאתה ילפינן מושמו דאסור בהנאה דלדין דושמו איתקש הדשן של ההוצאה להדשן של הרמה

ויש עוד להמתיק הדברים דהנה אף דילפינן מהקישא דין הוצאת הדשן לתרומת הדשן אבל עכ"פ לענין בגדים הא כתיב בגופיהו דהוצאת הדשן דבעינן דוקא בגדי כהונה מקרא דבגדים, ולפי זה דין דבעי בגדי כהונה הוא דוקא בהוצאת הדשן אבל כשהוציא להניח ולשום במקום טהור לזה לא בעינן בגדי כהונה ואף דבתרומת הדשן הא כתיב קרא והרים ושמו דבודאי אף על דין דושמו בעינן בגדי כהונה התם משום שהוא בפנים היינו בעזרה ואצל המזבח הוי עבודה ובעינן בגדי כהונה אף על האי דין דושמו אצל המזבח, אבל הנחת ושימת הדשן במקום טהור לא בעינן בגדי כהונה דרק על הוצאת הדשן אמר קרא ולבש בגדים דילפינן שזה בגדי כהונה ולא נוכל למילף לזה דיהי' טעון בגדי כהונה דחוץ מפנים לא ילפינן. נמצא דתרומת הדשן בקדושתי' קאי עד השימה והשימה אינה מתרת שהרי היא אוסרת ממילא מועלין בתרומת הדשן אבל הדשן דילפינן רק מקרא דולבש בגדים והוציא על שימת הדשן מחוץ למחנה במקום טהור לא בעינן בגדים וא"כ הדשן אסתלק קדושה בשעת הוצאה כדאיתא בכולהו משניות דמועלין עד שתצא לבית הדשן ולא קאמר עד שיושם בבית הדשן וילפינן רק הקישא מתרומת הדשן כמו דהתם אמר קרא ושמו הכא נמי בהוצאת הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור בעינן ושמו במקום הטהור וא"כ הדשן ילפינן מקרא דושמו דטעון גניזה ואסור בהנאה, אבל בתרומת הדשן דבקדושתי' קאי עד שיושם אצל המזבח השימה כיון שהיא אוסרת בהנאה איננה מתרת ומפקעת מקדושתה הראשונה שהי' בה מעילה עד שתצא לבית הדשן וכיון דלא הופקעה מקדושתה ע"י זה גם מצות השימה איננה מתרת שהרי היא אוסרת וממילא איננה מתרת רק נשארת בקדושתה הראשונה

סימן י"ב

סוגיא דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו פסולים

דף נ"ט. מזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולין וכו' שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו אתה זובח אלא בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר, והקשה בתוס' ד"ה עד ז"ל וא"ת כיון דהוי מחוסר זמן וכו' אמאי אמר ר' יוחנן בפ' השוחט והמעלה לקמן דף ק"ז דהמעלה בחוץ בזמן הזה חייב דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא הא אינה ראוי' לפתח אוהל ותנן נמי בפרק בתרא לקמן אותו ואת בנו ומחוסר זמן אינו אפילו בל"ת לרבנן וא"כ לר' יוחנן אמאי מחייב משום שחוטי חוץ, ותו הא עדיפא מינה אמרינן ביומא ערק שני שעירי דף ס"ג דשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור דאינה ראוי' לבוא אל פתח אוהל מועד דמחוסר מעשה וכ"ש זה וכו' ונראה לתרץ דר' יוחנן דמחייב לקמן מעלה בחוץ מיירי בהעלאת קטורת דלא מחוסר מעשה כדאמר בשמעתין מזבח שנעקר מקטירין קטורת במקומו א"נ בהעלאת מנחה שקמצה בכלי שרת בפנים אע"פ שאין בית דזבחים דוקא בעי מזבח דכתיב וזבחת עליו וניחא השתא הא דנקיט ר' יוחנן מעלה בזמן הזה ולא נקיט שוחט בזמן הזה וכו' עכ"ד התוס'.