לבוש מרדכי על זבחים נא

הדשן מחויבין ולא הוצאת הדשן. ועיין בתוס' שם ד"ה וכולן, דמפרש קושית הגמ' דפריך על הא דקתני גחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזיר (משום דאין מעלין על המזבח דבר שאין בו הקטרה מעליא) הא על גבי המזבח יחזיר בשלמא לר' יוחנן ניחא אלא לרב קשיא, ופירש השר מקוצי דמשו"ה צריך להחזיר לר' יוחנן משום דרחמנא אמר והוציא את כל הדשן, ולכאורה לפי זה יחזיר אף לרב דאטו פליג רב על קרא דוהוציא את כל הדשן אכן לדברינו הדברים מבוארים, דהנה על גבי המזבח טעמא דצריך להחזיר גחלת ולמסקנא אפר כדי שיהא מוכן להוציא אבל אם יהי' רחוק ישליכנו הרוח ויפול מעל המזבח ובשלמא לר' יוחנן דהדין הוא בהדשן שצריך להוציא מחוץ למחנה היינו לקחו מעל המזבח ולהוציאו אבל אם נפל לארץ נדחה ממצוה הלזו שפיר צריך להחזיר דהרי המצוה הוא להוציא כל הדשן מהמזבח נחוץ למחנה משום קרא דוהוציא את כל הדשן, אבל לרב דהאי קרא דוהוציא את כל הדשן הוא דין במזבח שצריך לדשנו באופן הזה א"כ נהי דאמרה התורה דכשאתה מדשן המזבח שידשנו באופן זה להוציא כל הדשן מחוץ למחנה, אבל אם מעצמו חפזר הרוח את האפר מעל המזבח מה איכפת לן המצוה להוציא את כל הדשן הוא בדישון המזבח ולא בהאפר ואם הגחלת שפקעה ועומדת ליפול אין צריך כלל להחזיר משא"כ לר' יוחנן צריך לראות שלא תפול כדי לעשות בה כדינא להוציאה מהמזבח אל מחוץ למחנה

והנה הרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין הלכה י' ז"ל הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה שנאמר והרים את הדשן והיא עבודה מעבודת כהונה ובגדי כהונה שתורם את הדשן יהיו פחותין מן הבגדים שמשמש בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן (מה דאיתא ברמב"ם והרים טעות סופר הוא וצריך לומר והוציא את הדשן כי בקרא לא נאמר והרים רק והוציא) אינו אומר אחרים שיהיו בגדי חול אלא שיהיו פחותין מן הראשונים לפי שאינו דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהם קדירה לרבו. וכבר תמה בכ"מ דהא האי קרא דולבש בגדים אחרים כתיב בהוצאת הדשן ואיך הביא הרמב"ם לדין דהרמת הדשן, ומה שכתב בכ"מ דדין הרמב"ם הוא מדכתוב ילבש לרבות השחקים, והרמב"ם מפרש כאותו פירוש שברש"י דכתוב ילבש דדוקא שחקים, משום דבגדים שבשל בהם קדרה לרבו אל ימזוג כוס לרבו הוא תמוה דהרי הרמב"ם מפרש בפירוש לימודו מקרא דופשט ולבש בגדים אחרים

ונראה לי, דהנה מה שהקשו על הרמב"ם יש להקשות בגמ' דקאמר ריש לקיש כמחלוקת בהוצאה (דר' אליעזר סבירא לי' מדכתיב אחרים והוציא לימד על בע"מ שכשר להוצאה) כך מחלוקת בהרמה פירוש דלר"א בע"מ כשר להרמה, ולפי זה ג"כ קשה כיון דלר' אליעזר בעי קרא דבעל מום כשר להוצאה מנא לן דכשר גם בהרמה, וע"כ צריך לומר דסבירא לריש לקיש דדרשינן סמוכים ואקיש רחמנא הרמה להוצאה מה הוצאה כשר בבעל מום מקרא דאחרים אף הרמה נמי כשר בבעל מום, אכן ר' יוחנן דחי דאין סברא לומר דאקשינהו רחמנא לזה דכיון דהרמה עבודה על המזבח אי אפשר לומר שבעל מום יגש אל המזבח לעבוד עבודת המזבח ורק בהוצאה גלי קרא דלאו עבודת מזבח היא אנא עבודת הדשן, נמצא דבדבר שאפשר ללמוד זה מזה גם ר' יוחנן מודי דאקיש רחמנא הוצאת הדשן להרמה, א"כ לרבנן דסבירא להו דאחרים הפירוש פחותים מהם גם ר' יוחנן מודה דאקיש רחמנא הרמה להוצאה מה הוצאה בבגדים פחותים והטעם כדתני ר' ישמעאל משום דהוי מעשה הוצאה בישול קדרה לרבו, אף הרמה שג"כ צריך להוציא את הרמת הדשן אצל המזבח צריך בגדים פחותין דאקיש רחמנא ובזה הסברא נותנת דאפשר להקיש מטעם סברא זו, משא"כ לענין בע"מ לר"א אין סברא להקיש דאין בע"מ קרב נעבוד עבודה על המזבח

ולפי זה מפרש הרמב"ם גמ' דאמר על מתניתין דדשון מזבח הפנימי לא נהנין ולא מועלין, בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו, דלכאורה אין לזה ביאור כמו שהקשו בתוס', אכן הרמב"ם מפרש לה כפשוטו דזה ילפינן מדאקיש רחמנא הוצאה להרמה א"כ על תרויהו נאמר הדין דושמו על הרמת הדשן אצל המזבח ועל הוצאת הדשן נאמר ושמו במקום הדשן מחוץ למחנה דאקשינהו רחמנא זה לזה, אכן הפירוש דושמו שיהי' שם כמו שהי' מקודם והנה הדשן כל זמן שלא יצא חוץ למחנה אכתי בקדושתי' קאי ומועלין בו וא"כ מה שמרים הדשן אף דהתורה חידשה על דשן זה עוד מצוה לשמו אצל המזבח אבל נא נפק על ידי זה משאר הדשן כמו שאר הדשן כל זמן שנא יצא למחוץ למחנה מועלין בו ה"נ האי דשן אף שנתחדשה עניו מצוה אחרת לשמו אצל המזבח לא יצא עי"ז מכלל כל הדשן שכל זמן שלא יצא אל מחוץ למחנה בקדושתי' הקודמת קאי, וכמו אשירה דאף שחידש בה רחמנא מצות שריפה לא יצא עי"ז מדין עבודה זרה שהי' עליו ואסורה אף לאחר שריפה ה"נ בתרומת הדשן אף שנתחדש עליו מצוה לשומה אצל המזבח לא יצאה מכלל שאר הדשן ואף שממנה פקע מצות הוצאה לחוץ אבל האי דין דנעשית מצותה הוא דוקא בזה שנעשית המצוה לא אם תפקע ולומר דמקודם הי' איסורא משום מצות ההרמה אי אפשר לומר שהרי אין זה דשן אחר ועל כל הדשן אי אפשר לומר דאיסורא עד ההרמה שהרי אין ההרמה על כל הדשן לר' יוחנן אלא דאילו נא הי' כתוב ושמו הוי אמרינן דהאיסור שעל הדשן מקודם הוא עד שתושם במקומם א"כ הדשן שמחוץ למחנה מתיר מצות הנחתה ותרומת הדשן הנחה שלה אצל המזבח אבל כיון דכתיב ושמו שטעונה גניזה במקומה א"כ אין ההנחה עושה היתר א"כ תרומת הדשן כשאומר קרא ושמו היא נשארת כמקודם ומקודם הרי יש בה מעונה שהרי חסר עליו הוצאת הדשן וכל הדשן הוא איסורא עד שתצא לבית הדשן א"כ האי דשן שהרים לא בטל מעליו האיסור הקודם שהי' לה שקדושתה עד שתצא לבית הדשן ואף שממנה פקע המצוה אבל לא נעשית ואינה יוצאת מקדושתה ומועלין בה אבל כשמקשינן הוצאת הדשן לדין דושמו הרי הדשן הזה כבר יצאה מקדושתה ואין מועלין בה משיצאה לבית הדשן וא"כ כשילפינן מהאי קרא דושמו דמקשינן אותה לתרומת הדשן דדין הוא דצריכה שימה במקום ההוא והוא גניזה ילפינן לאיסור הנאה ולא למעילה שכבר קודם השימה יצאתה מקדושתה ומעילתה, וסובר הרמב"ם דע"כ האי דינא הוא ג"כ בהדשן דהרי הגירסא בפסחים על הא דאיתא שם אפר הקדש לעולם אסור דאמר רב שמעי' באותן שטעונין גניזה דאם קאי רק על תרומת הדשן הי' לר' שמעי' למימר בתרומת הדשן וברייתא לא הי' צריך לומר אפר הקדש אם מיירי דוקא בתרומת הדשן ובזה מיושב קושית תוס' בפסחים דף כ"ז ד"ה ורמינהו דאמאי לא משני בעצי שלמים מזה מוכח כיון דקתני בברייתא ואפר הקדש לעולם אסור אי אפשר לאוקים בעצי שלמים דא"כ איך אמר ואפר הקדש לעולם אסור הי' לו לומר ואפר עצי שלמים ומדקתני סתם אפר הקדש ע"כ דקאי לא על דבר אחד בלבד ואף דמתרץ רמי בר חמי כגון שנפלה דליקה מאלי' הפירוש כל הקדש שלא מעלו בשריפתה כגון שנפלה דליקה מאלי' אסור האפר אבל איך נוקי בעצי שלמים דא"כ הדין הזה דוקא בשלמים ולא בכל הקדש וא"כ כשמשני רב שמעי'