לבוש מרדכי על זבחים מז

הגמ' בפסחים דהא דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא רק בדיעבד ולא כר' ישמעאל דאמר דזריקה בכלל שפיכה ומותר אף לכתחילה אלא רק דאמרה התורה דבדיעבד אם נתנן בשפיכה והגיע הדם על המזבח יצא אף אם הגיע ע"ו השפיכה אבל לכתחלה אסור לעשות כן א"כ אף אם מקום עולה מקום שיריים אסור לעשות משום דעולה בזריקה ושיריים בשפיכה וכדאמר בפסחים דמשו"ה אי אפשר להביא פסח ולהתנות דאם אין מחויב פסח הוא שלמים משום דשלמים בזריקה ופסח בשפיכה, ולפי זה מה שהקשה שם מהא דנתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה לא הקשה כלל על ר' יוחנן דאפשר דגם ר' יוחנן מודה דמקום עולה מקום שירים וא"כ אין כאן איסור משום בל תקטירו ומשום דנותן השירים בזריקה אין כאן איסור שהרי כיון שהשירים היו בתערובות בעת זריקת החטאת לא חל עליהם דין ומצות דואת דמו ישפוך, וכדמוכח מר' אליעזר ומשום איסור דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו אין כאן כיון דמקום עולה מקום שירים א"כ שירים למזבח אזלי ור' יוחנן שאמר עדיין הוא מחלוקת הוא רק בנתערב סוף חטאת בעולה שכבר חל על השירים דין דואת דמו ישפוך וא"כ אסור לתן בזריקה אבל לר' יהודה דאמר שירים צריכין אצטבא א"כ שירים יש עליהן איסור דכל שממנו לאישים הוא בל תקטירו ואיסור חל אף לתערובות לדידי' מקשה מנתן למעלה ולא נמלך לפי זה הרמב"ם פסק כר' יוחנן דהאיסור רק משום דין דשירים בשפיכה וזה הדין חל רק אם לא היו בתערובות משו"ה אם נתן למעלה ולא נמלך מותר לתן למטה אבל אם נתערב סוף חטאת שכבר חל הדין דואת דמו ישפוך משו"ה ישפוך לאמה שאי אפשר לתן על המזבח לא בזריקה משום השירים ולא בשפיכה משום העולה

, לפי זה לא קשה על הרמב"ם שכתב הלימודים דהנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וגם אם נתנן במתנה אחת יצא מקרא דדם זבחיך ישפך ובגמ' הא פריך והאי קרא להכי הוא דאתא ופירוש להאי דינא שאם נתן מתנה אחת שכיפר) הא איצטריך להאי דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא, אכן לדברינו הסוגיא בזבחים סברי דזריקה בכלל שפיכה א"כ שפיכה עדיף מזריקה, א"כ אף דאמר קרא דאם נתנן בשפיכה ששפך הכל בפעם אחד יצא הוא דוקא אם עשה שפיכה שהיא יותר חשובה מזריקה שהרי זריקה בכלל שפיכה א"כ אם שפך אף בפעם אחד וצא אבל זריקה דאיננה חשובה כל כך בעי דוקא כדין כל אחד ומשני סבירא כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא, אכן כל זה רק אם נימא דאם הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא משום דזריקה בכלל שפיכה ופריך ור' ישמעאל מפיק להכי ולהכי פירוש כיון דלר' ישמעאל ילפינן דפסח בשפיכה מקרא דדם זבחיך ישפך נהי דילפינן דזריקה בכלל שפוכה ופסח הוא זבח ובזה ששופכין את דמו יצא מצות זריקה שזה עיקר הכפרה אעפי"כ מנא לן דנתנין בזריקה שנתנן בשפיכה היינו ששפך כל הדם יצא דילמא כיון דהחסיר מצות שירים לא יצא כיון שבשעת השפיכה לא הי' ראוי לשירים אף שאין שירים מעכבים אם אין ראוי לבילה מעכב ואף דפסח הוא זבח ואעפי"כ אמרה תורה יצא מצות זריקה מפני שעשה עיקר הכפרה כדין אפשר דרק בפסח גלתה התורה משום שעשה השפיכה הצריכה שהיא עיקר הכפרה. אבל בשארי הקרבנות מנא לן שאם החסיר מצות השירים בשעת הכפרה דיצא ואף דבעיקר הכפרה כיון דחזינן דאמרה התורה שפסח הוא זבח ואעפי"כ במצות השפיכה יצא גם מצות הזריקה סברא ללמוד דזריקה בכלל שפיכה אף בשארי קרבנות ואם שפך מקצת הדם יצא ידי זריקה. אבל אם שפך כל הדם מנא לן ומשני תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל והאי תנא דאמר דכל הניתנין בזריקה אף אם שפך הכל יצא יסבור דפסח בשפיכה לא ילפינן מקרא דדם זבחיך ישפך

, אכן כל זה דמקרא דדם זבחיך ישפך לא נוכל למילף שני לימודים שניתנין בזריקה שנתנו בשפיכה יצא וגם לימוד דנתן מתנה אחת כופר הוא אם נימא דשפיכה עדיף מזריקה שזריקה בכלל שפיכה אבל למסקנת הגמ' בפסחים דמקרא דהניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא דוקא בדיעבד אבל לכתחילה עבר בעשה א"כ הניתנין בזריקה שנתן בשפיכה ששפך הכל הוא שינה בשני דברים א) שלא נתן בזריקה ב) שנתן רק פעם אחד אעפי"כ יצא א"כ היכא שנתן זריקה רק פעם אחד שלא שינה אלא בדבר אחד מכש"כ דיצא, א"כ הרמב"ם שפסק כמסקנת הגמ' דפסחים דניתנין בזריקה שנתן בשפיכה הוא דוקא בדיעבד א"כ אם שפך בפעם אחד יצא מכש"כ בזרק בפעם אחת דכיפר

סימן י

סוגיא אין לך דבר שנעשית מצותה ומועלין בה

בזבחים דף מ"ו אין לך דבר שנעשית מצותה ומועלין בה ולא והרי תרומת הדשן משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין וכו' הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר תרי מיעוטא כתיבי הכא כתיב הערופה והתם כתוב ושמי ע"כ, ועיין תוס' שהקשו דבמעילה דף י"א איתא דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין ואיתא שם בגמ' בשלמא מזבח החיצון דכתיב ושמו אלא מזבח הפנימי מנא לן משמע דושמו דריש דאין מועלין ובשמעתתא אדרב' מוכח מושמו דמועלין ותירצו בתוס' ז"ל דהתם משמע דלא מועלין בדישון הפנימי שהדישון מוציאו מידי מעילה אבל קודם דישון מועלין א"כ איכא מצוה לדשן ועל זה קאמר בשלמא חיצון דכתיב ושמו ולכך מצוה לדשן ומ"מ אף לאחר הרמה איכא מעילה כדדרשינן בסוף תמורה דף ל"ד ושמו בנחת ושמו כולו ושמו שלא יפזר אלא פנימי מנא לן דמצוה לדשן שאתה אומר שהדשן מוציאו מידי מעילה וכו' אכן התוס' מעילה דף י"א ד"ה בשלמא הקשו דהא קטרת משתעלה תמורתו אין מועלין בו. הרי דאף קודם הדישון אין מועלין עוד הקשו דלהביא ראי' דמזבח החיצון צריך דישון הו"ל להביא קרא דוהרים את הדשן

והנה הרמב"ם כתב בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין הלכה ט"ו ז"ל ואעפ"י שאין הוצאתו לחוץ עבודה אין בעלי מומין מוציאין וכשמוציאין אותו מחוץ לעיר מניחין אותו במקום שאין הרוחות מנשבות בו בחזקה ולא חזירים גורפין אותו ולא יפזרנו שם שנאמר ושמו שיניחנו בנחת ואסור להנות בו, והקשה הראב"ד ז"ל זה לא נאמר אלא על תרומת הדשן ואין מעילה אלא בתרומת הדשן וכתב ע"ז הכ"מ טעמו של הראב"ד משום דכי כתיב ושמו בתרומת הדשן כתיב שהכהן תורם בכל יום שחרית ונותנו אצל המזבח כמו שכתב רבינו לעיל בפרק זה הרמת הדשן