לבוש מרדכי על זבחים מו

כתב ז"ל שחיטת הפסח וזריקת דמו הרי דנקט לשון זריקה, וכן כתב כמה פעמים שוחטין וזורקין עיין בפ"ב ולא כתב לשון שפיכה אלא אף דטעון שפיכה כל דמו בבת אחת השפיכה הזאת צריך לעשות ע"י זריקה, דהרמב"ם פסק כר' יוסי הגלילי דיליף דין מתן דם של פסח מקרא דאת דמם תזרוק, וכן הוא לשון המשנה בפסחים ס"ד כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד היינו שזורק את הבזך זריקה אחת כנגד היסוד, וע"ז אמר מקבל את המלא ומחזיר הריקן וקאמר דמתניתין כר' יוסי הגלילי דפסח בזריקה היינו שזורק כל הדם בבת אחת ע"י זריקה, ואף דפסח הא הוא ג"כ זבח וזבח הא צריך שיריים, אכן הא שייריים אין מעכב דעוקר מעכב הכפרה אבל השיריים אין מעכב משו"ה אף דפסח הוא זבח אעפי"כ די בשפיכה שהוא מצות הפסח אף שאין לו שיריים, וכן הא דאמר הרמב"ם בפ"ו מהלכות בכורות שהמעשר זורקין את דמו זריקה אחת הוא ג"כ היינו הך שאמר בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות שהבכור המעשר והפסח דם כל אחד טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד, היינו דע"י הזריקה שופך הכל ואין מניח שיריים

והנה בפסחים דף פ"ט איתא אלא (משום הכי אין יכול להביא שלמים ולהתנות אם הוא מחויב פסח יהי' פסת) משום דאילו פסת בשפיכה ואילו שלמים בזריקה ופריך מאי נפקא מינה והא תניא כל הניתנין לזריקה שנתנן בשפיכה וצא אימר דאמרינן דאי עביד לכתחלה נמי ולכאורה קשה כיון דלהס"ד הי' סבר כיון דבדיעבד כשר אף שהוא דוקא בדיעבד אעפי"כ הקשה דניתי ויתני א"כ אמאי נא הקשה מעיקרא דמשני דמשום הכי אי אפשר להביא שלמים ולהתנות משום סמיכה הי' להקשות הא סמיכה אין מעכב בדיעבד, ועכצ"ל דגם בס"ד ידע דאם מבטל מצות סמיכה בקום עשה אי אפשר להביא ולהתנות שאם אין מחייב פסח יהי' שלמים שהרי מבטל מצות סמיכה דכתיב וסמך ושחט א"כ אסור לשחוט בלא סמיכה ועובר על מצות סמיכה בקום ועשה אלא דהמקשה הי' סבור כיון דילפינן מקרא דודם זבחיך ישפך דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אשמעינן קרא דאם נתן בשפיכה יצא גם מצות זריקה דזריקה בכלל שפיכה, אכן למסקנא מסיק דאין זריקה בכלל שפיכה רק בדיעבד יצא אף אם שפך בבת אחת אף שהחסיר שלא יהי' שיריים הוי אמינא כיון שאי אפשר להיות שיריים אחר השפיכה על המזבח א"כ אף שאין השיריים מעכבי זה דוקא אם בשעת הנתונה על המזבח הי' ראוי לשיריים. אבל אם שפך בבת אחת שאין ראוי לשיריים וכמו דאם אין ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ באין ראוי לשיריים מעכבי קמ"ל קרא דאין מעכב, שוב מצאתו מפורש כדברי. בר"ח פסחים קכ"א. ד"ה ברך ז"ל קי"ל הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד עכ"ל, ולכאורה דבריו תמוהים דהרי בגמ' אמר מאן תנא פסח בזריקה, הרי דמתניתין סברא פסח בזריקה, אכן מוכח דסובר הר"ח כדברינו דמתניתין סברא ג"כ פסח בשפיכה היינו ששופך הכל בבת אחת ואין משייר אלא דמתניתין סברא דשפיכה מה ששופך הכל, צריך להיות ע"י זריקה, ב"ה שהנחני בדרך אמת

ועפ"י דברינו יש ליישב דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ב שכתב שאם נתערבו הנתנין למעלה בנתנין למטה ונתן למעלה ושאל יתן למטה והקשה הלח"מ הא בגמ' זבחים דף פ"א הקשו למ"ד דסוף חטאת ועולה ישפכו לאמה דמקום עולה לאו מקום שיריים מברייתא דאמרה נתן למעלה אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולין לו מאי לאו דאיערוב חטאת ועולה וכיון דיהיב למעלה הוי להו שיריים וקתני אלו ואלו עולין לו וכו' והוצרך לתרץ דאיערוב חטאת החיצונה בשיריים וא"כ רבינו ז"ל דפסק דמקום עולה לאו מקום שיריים שכ"כ לעול אפילו נתערב שירי חטאת וכו' ואיך כתב כאן דיתן למטה דהיינו קושיא דפריך בגמ' דהם דברים סותרים דלפ"ז משמע דמקום עולה מקום שיריים וצ"ע, עכ"ד הלח"מ

ונראה לי דהנה שם בגמ' זבחים בדף פ"א איתא אמר אביי לא שנו אלא תחלת חטאת אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיריים א"ל רב יוסף הכי אמר רב יהודה שיריים צריכין אצטבא וכן אמר ריש לקיש לא שנו אלא תחלת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיירים א"ר יוחנן ואיתימא ר"א עדיין היא מחלוקת ע"כ, והנה התוס' בדף ע"ו ד"ה ואי קודם מתן שבע הקשו איך אמר ר"א אם נתערבו מתן אחת במתן ארבע ונתנו במתן ארבע הא הוו להו שיריים ועבר משום בל תקטירו ותירצו חד תירוצא דר"א לטעמי' דאית לי' רואין כאילו מים ועוד כיון דשירי הדם ליסוד משו"ה כי יהיב למעלה לא עבר על בל תקטירו, אכן קשה לפי זה איך סבר ר' יוחנן דאם נתערב סוף חטאת ועולה ישפך לאמה נהי דמקום עולה לאו מקום שירים אבל איזה איסור יש בדבר אם יתן במקום עולה גם את השיריים ואח"כ יתן למטה, גם תירוץ הראשון של התוס' קשה כיון דדין הוא שצריך שפיכת כל השיריים ליסוד מה מועיל שרואין כאילו מים עכ"פ הא עובר בידים שנוטל השיריים ושופכן לשם מים והתורה אמרה שאת השיריים צריכין לשפוך ליסוד

, לכן נראה דע"כ מוכח מר"א דהא דאמרה התורה שיש חיוב לשפוך הדם ליסוד הוא דוקא אם בעת שנתן הזריקה היו השיריים ראוין לשפוך אבל אם בעת הזריקה היו השיריים בתערובות לא חל עליהם המצוה לשפכן ליסוד וא"כ האיסור רק משום לא תוסיף בזה סבירא לר"א דרואין כאלו הם מים עכ"פ מוכח מר"א דאם היו השירים בתערובות לא חל עליהם דין דואת דמו ישפוך ולענין דינא אם יש על השיריים איסור לזרקן על המזבח משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו אם נימא דמקום עולה מקום שיריים א"כ גם השיריים דינן לבא על המזבח וא"כ על השינוים אין דין דכל שממנו לאישים הרי הוא בל תקטירו דהרי גם השיריים עוד דין לבא על המזבח אבל אם נימא שיריים צריכין אצטבא א"כ השיריים אין דינן לבא על המזבח שהרי האצטבא לאו מזבח הוא ובודאי הא דאמר שמואל הניתנין למעלה שנתנן למטה דנתכפרו בעלים אם נתן ליסוד לא יצא דיסוד המזבח לאו מזבח הוא וא"כ אם נתן השיריים למעלה או למטה במקום עולה עבר קרא דכל שממנו לאישים הוא בל תקטירו, והאיסור הזה הוא אף אם היו בתערובות, והנה אביי דאית לי' סוף חטאת ועולה דברי הכל מקום עולה מקום שיריים ומותר לתן, לכאורה קשה הא עולה בתחלתה צריכה זריקה, וסוף חטאת צריך שפיכה ואיך יתן הא משני מדין, וצריך לומר דאביי סבירא לי' כס"ד דגמ' בפסחים שהבאנו דכיון דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא הוא אף לכתחילה וכמו דאית לר' ישמעאל דזריקה בכלל שפיכה א"כ אפשר ליתן בשפיכה ויצא בין ידי עולה בין סוף חטאת היינו השיריים לפי זה הא דאמר ר' יוחנן עדיין היא מחלוקת אין צריך לומר דר' יוחנן סבירא לי' כרב יהודה דשיריים צריכין אצטבא אלא דר' יוחנן סבירא לי' כמסקנת