לבוש מרדכי על זבחים מד

היכא דעשתה הזריקה היתר אכילה ורק האיסור משום דבר אחר, בזה היתה הזריקה מוציאה מידי מעילה, אף שהבשר אסור, ובנחסרה המנחה קודם הקטרה מיבעי לגמ' אי מוציאה מידי מעילה. והנך דפליגי על רב גידל, אינהו סברי דזריקת פיגול אף שאין להבשר, היתר אכילה לכהנים, אעפי"כ הזריקה הוציאה מידי פיגול דאיסור הפיגול הוי כמו איסור דבר אחר גרם נו, אלא דרב גידל סובר כיון דזריקה היא פסולה, איננה פועלת להוציא מידי מעולה. מעתה מבוארים דברי הרמב"ם בפ"א מהלכות פסוה"מ הלכה כ"ח כתב דאם קובל שאיננו טמא, אז אם נשאר דם הנפש חוזר לכתחילה הכשר ומקבל וזורק והקרבן כשר, דפסול אין עושה שיריים, ומה שחילל הוא רק הדם שקיבל, אבל אם קבל הטמא ע"י קבלתו נשאר הדם שבצואר הבהמה שיריים. ואף אם יקבל הכשר יתר הדם ויזרוק לאו כלום הוא, שאין הזריקה משיריים זריקה, ומה שאמר בהלכה כ"ז. דאם קבל או הוליך או זרק פוסל, היינו היכא דאח"כ היתה זריקה מן הדם שקבל הפסול נפסל הזבח, כתב הרמב"ם דוקא אם זרק כהלכתו אז פוסל הפסול בזריקתו, אבל אם זרק שלא כהלכתו, היינו שלא במקומו. או במחשבת פסול אין הפסול פוסל, כיון דאין הכשר מכשיר הקרבן לאכילה, בזריקה כזאת אין הפסול פוסל

ופי"ד כתב הרמב"ם דחם קבל או הוליך או זרק במחשבה הפוסלת את הקרבן אין הפסול פוסל, ולא עושה שיריים (אף הטמא), אבל במחשבה שלא לשמה דהכשר מכשיר את הקרבן, אזי הפסול פוסל, כמו שביארנו למעלה, ובפ"ג ממעילה כתב, דאם קבל הפסול וזרקו. אף שאין הפסול עושה שיריים, אבל כיון שזרקו, הרי פסל בזריקתו את הקרבן אבל רק הקרבן פסל אבל הדם הנשאר בצואר הבהמה לא פסל לא ע"י הזריקה, שהרי בכשר אין הזריקה מכשרת הדם שבצואר ממילא אין הפסול פוסל ע"ו זריקתו, ולא הקבלה של הפסול חשובה נעשות את הדם שיריים. משו"ה אם חזר הכשר וקיבל הדם הנשאר בצואר הבהמה וזרקו אף שהקרבן פסול מפני זריקת הפסול אעפי"כ הועילה הזריקה של הדם שקבל וזרק הכשר להוציא מידי מעילה, כיון שפסול הזר הוי פסול מחמת דבר אחר, אבל אם קבל הטמא וזרק וחזר הכשר וקבל וזרק אין מועיל להוציא מידי מעילה, דכיון דעשה הטמא הדם שבצואר הבהמה שיריים, אין זריקת שיריים כלום

והא דנקט הרמב"ם קבל הטמא וזרק דלדברי הרמב"ם אף בקבל בלבד עושה שיריים, הנה מלבד דאפשר לומר. דכיון דבשאר פסולין נקט דוקא וזרק, דבלא זריקה הי' לכתחילה מקבל הכשר וזורק, והי' הקרבן כשר נקט נמי בטמא וזרק. מלבד זאת הנה הרמב"ם נקט לישנא דמתניתין במעילה לה דאיתא קבל ורק דמוקי בגמ' דף ה. בטמא והא דבמתניתין נקט תרויהו. נראה לי דהרמב"ם מפרש בגמ', דפריך שם למה למתני תרתי, ומשני שם בגמ' הא קמ"ל דפסול עושה שיריים, אע"ג דקבל פסול וזרק וקבל כשר וזרק לאו כלום הוא, מ"ט דשיריים נינהו (בטמא), נראה לי דאדרבה שם הפירוש להיפוך דהנה שם בעמוד א. איתא ואיזו היא שלא הי' לה שעת הכושר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה ה"ד אילימא דזרקוהו פסולין וקבלוהו פסולין למה עד דאיכא תרתי אלא לאו דקבלוהו פסולין וזרקוהו כשרין וקתני מועלין בו וש"מ היתר זריקה שנינו, ופירש בתוס' דהראי' היא כן דוקא שקיבלו פסולין. וזרקו פסולין. אבל אם קיבל כשר אף שזרק פסול אין מועלין שהותר זריקה מפקוה מידי מעילה, לפי זה מאי דשני לקמן בגמ' הוא ג"כ דוקא קיבלו פסולין וזרקו פסולין הוא דמועלין, דמיירי בטמא כמו שפירשו רש"י ותוס'. ואף אם יקבל אח"כ הכשר דם הנפש. ויזרוק לא יהי' כלום דכבר בקבלת הטמא נעשה הדם שבצואר שיריים וזריקת שיריים לאו כלום היא. אבל אם קבל כשר וזרק פסול היינו הטמא, כיון שביארנו דכשר אין עושה שיריים. א"כ מה שזרק הטמא פסל את הקרבן אבל הדם שבצואר לא פסל. וא"כ אף שלכתחילה לא יחזור הכשר ויקבל את הדם ויזרוק משום דהזבח כבר נפסל בזריקת הטמא. אם עבר הכשר וקיבל דם הנפש וזרק הויא זריקה מעליא ומוציא את הבשר מידי מעילה כיון דפסלות שהפסול פוסל בזריקתו. הוא פסולו מחמת דבר אחר, הויא זריקה להוציא מידי מעילה

סימן ט

סוגיא דהניתנין על מזבח החצון שנתנן במתנה אחת כיפר

בזבחים דף ל"ו תנו רבנן מנין לניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת שכיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך, והאי להכי הוא דאתא וכו' ואכתי להכי הוא דאתא מיבעאי לכדתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנו בשפיכה יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' עקיבא דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן ברך ברכת הפסח פטר של זבח של זבח לא פטר את הפסח ר' עקיבא אמר לא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו, אכתי מיבעאי לכדתני ר' ישמעאל אומר מתוך שנאמר אך בכור כשב וכו' למדנו לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח מעשר ופסח מנין תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך סבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, ור' ישמעאל האי קרא מפיק לי' להכי ולהכי (פירש רש"י דריש לניתנין בזריקה שנתן בשפיכה יצא ודריש לפסח דבשפיכה) תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל ע"כ

והנה הרמב"ם בפ"ה מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"ז כתב ז"ל הבכור והמעשר והפסח דם כל אחד מהן טעון מתנה אחת בשפיכה כנגד היסוד וכו' ומנין שאין טעונין אנא מתנה אחת שהרי נאמר בבכור ואת דמם תזרוק על המזבח מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ובפסח שנותן דמן מתנה אחת כבכור עכ"ל הרמב"ם, וכבר תמה הלחם משנה ז"ל דברי רבינו ז"ל תמוהין דנראה דפסק כר' יוסי הגלילי (היינו דילפינן למעשר ופסח שטעון מתן דם למזבח מקרא דואת דמם תזרוק) ור' יוסי הגלילי אית לי' דכולהו בזריקה וכן הא איתא מפורש בפסחים ס"ד ז"ל הגמ' מאן תנא פסח בזריקה אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי דתניא ר' יוסי הגלילי אומר את דמם תזרוק על המזבח דמו לא נאמר אלא דמם, הרי דגמ' סברי דאם נילף מקרא דתזרוק דמם טעון זריקה לא שפיכה, עוד הקשה כיון שהרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות חמץ ומצה ה"ז כר' עקיבא דלא זו פוטרת את זו ולא זו פוטרת את זו וא"כ ס"ל דאין זריקה בכלל שפיכה ואיך פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות פסוה"מ דהניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. עוד הקשה הכ"מ כיון דבגמ'