לבוש מרדכי על זבחים מג

ומה מדויק לפי זה לשון הרמב"ם שכתב בפי"ד מהלכות פסולי המוקדשין, הלכה ב. ז"ל ואין המחשבה מועלת אלא ממי שהוא ראוי לעבודה כו' כיצד אחד מן הפסולין לעבודה שקיבל הדם, או הוליך או זרק. וחשב בעת העבודה מחשבת מקום או מחשבת הזמן לא פסל במחשבתו לפי שאינו ראוי לעבודה. ואותו הדם שקבל או זרק מקצתו ישפך לאמה, ואם נשאר דם הנפש יחזור הראוי לעבודה ויקבל במחשבה נכונה אבל אם חישב הפסול בשעת שחיטה פסול במחשבתו שהשחיטה כשרה בפסולין כמו שביארנו יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשרין כמו שיתבאר, לפיכך אם קבל הדם כהן זה שאינו ראוי לעבודה או הוליכו או זרקו פסל הזבח כאילו עשהו לשמו שהוא פסול, ואעפ"י שיש דם הנפש וחזר הכשר וקיבל וזרק כבר נפסל הזבח ולא מפני מחשבת שינוי השם פסל אותו אנא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו עכ"ד הרמב"ם, ועיין בכ"מ שכתב שמשום הכי פסול משום דמחשבת שלא לשמו פסל בעלמא. והדברים תמוהים שהרי שפתי הרמב"ם ברור מנלן שלא מפני מחשבת שינוי השם פסל. אכן לדברינו מבוארים ומדויקים דברי הרמב"ם, דהיכי דנעשה עבודת הפסול באופן שאם עשה כהן כשר היה מכשיר הקרבן אז עבודת הפסול פוסלת העבודה, ומחלל הקרבן ואז אף אם יקח הכשר ויקבל דם הנפש ויחזור ויזרוק יהי' הקרבן פסול, שהרי פסלתו עבודת הפסול, ובזה אין חילוק בין שארי הפסולין דטמא. אכן אם הפסול עשה עבודה שכהן כשר לא הי' מכשיר הקרבן אז אין עבודת הפסול נחשבת לכלום ונשאר הקרבן בל פסול וממילא אם קבל הכשר וזרק הקרבן כשר ובזה ג"כ אין חילוק בין שארי הפסולין לטמא: משו"ה קאמר הרמב"ם שאם קבל הפסול או הוליך או זרק במחשבת המקום או הזמן, והדם נזרק למזבח, לא נפסל הקרבן. אחרי דכהן כשר לא הי' מכשיר את הקרבן אבל אם הפסול קבל או הוליך במחשבת שלא לשמה, שאז אם הי' עושה זאת כהן הכשר לעבודה הי' מכשיר הקרבן לאכול ממילא הפסול פוסל ע"ו הקבלה או ההולכה את הדם ואם נזרק הדם הזה הזריקה פוסלת הקרבן וכן אם זרק פסול במחשבת שלא לשמה שהיא זריקה שכהן כשר הי' מכשיר הקרבן ע"י הזריקה דהרי הקרבנות (חוץ מחטאת ופסח) כשרין בשלא לשמה. משו"ה אם זרק הפסול חילל את הקרבן. ואף אם יקבל כשר דם הנפש ויזרוק כבר הקרבן יש עליו פסול מפני שעשה עבודה כזו שהכשר הי' מכשיר בהנך קרבנו דשלא לשמה מכשיר

לפי זה לא קשה קושית התוס' בדף ל"ד. אם נימא דבקבלה בלבד עושה הפסול שיריים, דהתנן יחזור הכשר ויקבל וכן מהא דהביא בתוס' ראי' דלמ"ד שלא במקומו כמקומו דמי, מוכח דאף אם זרק הפסול יחזור הכשר ויקבל ויזרוק ויכשיר הקרבן דלדברינו אין ראי' כלל דהא במתניתין מיירי שקבלו במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו. וכן אם זרק בפסול שלא במקומו. בכל זה אם הכשר הי' עושה לא הי' מכשיר הקרבן. משו"ה אין הפסול לא פוסל ולא עושה שיריים

לפי זה שפיר אמר הרמב"ם דאף אם קיבל הפסול או הטמא בלא מחשבה פוסל, אכן יש חילוקים בפסולו, בקבלה אין הכשר מכשיר את הקרבן, ורק מכשיר הדם שקבל לזרוק, שם הפסול אין פוסל הקרבן, ורק הדם הוא פוסל, אכן בזרק הפסול, אז הכשר הוא זריקתו מכשיר הקרבן, א"כ הפסול שזרק פוסל את הקרבן, אבל על השיריים שבצואר הבהמה אין הזריקה מועלת, שהרי אין השירייים שבצואר הבהמה נחשבים לשיריים שהרי הם הולכים לאמה ולא ליסוד, אלא שאם זרק הכשר דם כשר, נשאר הדם שבצואר הבהמה, ואי אפשר לעשות ע"י זריקה אחרת כיון שכבר היתה זריקה, אין זריקה אחר זריקה אבל על הדם שנשאר בצואר הבהמה אין הזריקה מועלת ממילא אין זריקת הפסול פוסלת

אכן לענין עשית שיריים הדם שבצואר הבהמה, דוקא יש לחשוב שהקבלה עושה שיריים, לדם שנשאר בצואר הבהמה שבזה שהוא מקבל הדם ולא יותר הרי הוא בזה מדחה הדם הנשאר ונעשו שיריים והא דכשר אין עושה שיריים, כמו שהקשה הראב"ד דכשר לפסול שאין עושה שיריים ע"י הקבלה בלבד, אדרבה הכשר אין עושה שיריים שהרי הדין הוא שצריך לקבל את כל הדם, א"כ אף שעתה קבל רק את הדם שבכוס ולא הנשאר בצואר, אין הדם נעשו דחוין כיון שמחוייב הוא עדנה לקבל יותר, אכן אם הוא מקבל במחשבת חוץ למקומו וכדומה שאז אין החיוב בקבלה הזו לקבל יותר אז נעשו הדם שיריים, ואף אם יחזור ויקבל בלא מחשבה לא יוכשרו ונעשה הדם שיריים כי בעת שקבל הדם ולא הי' אז עניו חיוב לקבל יותר הדם נעשו הדם שיריים

ובזה יובן מה דאמר בגמ' אין עושה שיריים אלא במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו ולכאורה למה לן הטעם הועיל ומרצה לפיגולו אם נימא דקאי בזרק, אף אם אין הדם שיריים. עכ"פ הוי זריקה ונפסל כבר הקרבן לפיגול, איך יוכשר אח"כ איסור הפיגול אכן אליבא דהרמב"ם דמיירי בקבלה ולא זרק אילו היתה קבלה במחשבת חוץ לזמנו, אין עושה שיריים, הי' שופך הדם שקבל במחשבה וחוזר ומקבל דם הנפש. אבל כיון דקבלה במחשבה בכהן כשר מרצה לפיגולו, א"כ הוי קבלה חשובה וקבלה כזו שאין עליו חיוב לקבלו יותר נעשו הדם שבצואר ע"י הקבלה שיריים ואין יכול לקבל יותר דדם שהוא שיריים. לא הוי מינייהו לא קבלה ולא זריקה. אבל אם קבל כשר ואח"כ הוליך במחשבת פסול ולא זרק, אז ישפך הדם ויקבל דם הנפש. שקבלת כשר אין עושה שיריים אחרי שיש חיוב לקבל עוד היינו לקבל את כל הדם

ומה שהקשה הראב"ד דהרי בשני כוסות הזריקה עושה לשיריים. שם הדין דאם זרק נעשה הדם שבכוס שיריים ובשני כוסות כיון דזרק מזה, ואין עליו מצוה לזרוק מכוס שני נעשה הכוס השני דחוי: אבל דם שבצואר בהמה, בכשר לא הקבלה עושה שיריים שיש עליו עוד חיוב לקבל דם הנשאר ולא הזריקה עושה שיריים שהזריקה איננה שייכא לדם שבצואר בהמה שאיננה עושה לשיריים. אלא אילו היתה זריקה, אי אפשר לעשות עוד זריקה וממילא נשפכים לאמה

והנה אם קבל פסול שאין עושה שיריים בקבלתו היינו שארי פסולין שאין קבלתם נחשבת לעשות שיריים הדם שנשאר בצואר הבהמה נשאר כשר. אבל הדם שבכוס חילל ופסול, ואם אח"כ זרקו מהדם הזה, כיון דהזריקה היא להכשיר הקרבן ע"י דם כזה פוסלת הזריקה את הקרבן. אבל את הדם שבצואר הבהמה לא פסל. והנה אף דאמר ר' יהושע אם אין בשר אין דם, אעפי"כ היכא שיש הבשר בעולם בדיעבד אם זרק אף באופן שהבשר פסול כגון שיצא לחוץ הויא זריקה. אכן להוציא מידי מעילה יש אופנים שמוציא מידי מעילה, היכא דהוי פסול מחמת דבר אחר, ויש אופנים שהפסול בגוף ואין מוציא מידי מעילה ואם יצא בשר לחוץ קודם זריקה, אם יצא מקצת סובר ר' עקיבא דאף הבשר שיצא יצאו מידי מעילה. ויש שסוברים שר' עקיבא אף ביצא כולו מוציא מידי מעילה. ורב גידל אמר דאין זריקת פיגול מוציא מידי מעילה, והרבה שקלו וטרו בזה. ולכאורה, הא אין להבשר היתר, ומה חידוש הוא זה, ע"כ הא דאמר כל שלא היה לו שעת היתר לאו בכל גווני אתמר, אלא היכא דהזריקה לא עשתה היתר כלל אבל