לבוש מרדכי על זבחים מב

פיגול, וכן כתב בהלכה ג. שטבילת אצבע מפגלת בחטאת הפנימיות, וע"כ הרמב"ם סובר דדוקא אם לא היו במקום אחד המחשבה והעבודה היינו אם עמד בחוץ וחישב על מעשה פנים או אם עמד בפנים וחישב על מעשה חוץ אינה מפגלת אבל אם עמד בפנים וחישב על מעשה פנים הוי פיגול וזה דלא כר' יוסי הגלילי דלדידי' לא הוי פיגול אלא בדבר הנעשה בחוץ דהרי ר' יוסי הגלילי נקט סתמא דבדבר הנעשה בפנים לא פיגל ולא פירש דדוקא אם עמד בחוץ, ומשכחת פיגול בפנים שעמד בפנים וחישב על מעשה פנים, למאן דאית לי' מתיר מפגל את המתיר משכחת לה שהיזה אחת להזות השני' חוץ לזמנה. ולדידן דס"ל כרב חסדא בדף י"ד במנחות דאין מתיר מפגל את המתיר הא סבירא לן דטבילת אצבע מפגלת ומשכחת שבכל טבילת אצבע חישב להזות אחר זמן ועוד אפשר שאם שחט בהיכל כמו דאיתא בזבחים ס"ג דשלמים ששחטן בהיכל כשרין, וחישב בעת שחחטה להזות למחר. דעמד בפנים וחישב על מעשה פנים. אך לכאורה דוקא שלמים כשר בהיכל דלא בעי ירך המזבח צפונה אבל בחטאת אפשר דפסיל בהיכל דלא הוי ירך המזבח אך אפשר כמו דכשר בראש המזבח כן כשר בהיכל בצד צפון. וצריך עיון בזה, עוד יש לעיין אם עמד בהיכל ושחט בסכין ארוכה בצד המזבח אפשר כיון דהי' עומד אז בפנים אם חשב על מעשה פנים הוי פיגול שהרי עמד בפנים ועבד עבודה אז וחישב על מעשה פנים אכן אפשר דהדין הוא בהעבודה שתהי' עבודת פנים והשחיטה עבודת חוץ היא, ויש לעיין בזה

עכ"פ הרמב"ם סובר דדוקא אם הי' עומד בחוץ וחישב על עבודת פנים או עמד בפנים וחישב על עבודת חוץ אז אינו פיגול אבל אם עבד בפנים וחישב על מעשה פנים כגון בטבילת אצבע חישב על הזי' הוי פיגול וזה דלא כר"י הגלילי. לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש דהאי קרא דעד שיהא משולש. אשמעינן דאם עבד בחוץ וחישב על עבודת פנים, כיון דפנים אין משולש בבשר ובדם ואימורין לא הוי מחשבה לפגל וכן אם בשלמים חשב להזות בפנים למחר לא הוי מחשבת הזמן, ואף דמחשבה הזאת אינה פוסלת שהרי הדם שניתנין בחוץ אם חישב נתן בפנים אינו פוסל אכן הוי ילפינן מק"ו כדאיתא לקמן בדף פ"ב. ותהא מחשבה בפנים פוסלת מק"ו ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים מחשבה פוסלת בחוץ מקום שפסל דם שבפנים את דם שבחוץ איני דין שתהא מחשבה פוסלת בפנים, ועיין בתוס' ד"ה מחשבה שהקשו ז"ל תימא מה לחוץ שכן פוסל בו שאר קדשים תאמר בפנים שלא פסל בו אלא חטאת ועוד מה לחוץ שכן פסל בו בשר תאמר בפנים שלא פסל בו אלא דם ועוד מה לחוץ שכן נפסל בכל ענין דם היוצא תאמר בפנים דאין נפסל עכ"ל התוס'. ונראה ני דהאי ק"ו לא קאי על אם חישב להכניס אלא הק"ו קאי אם חישב להכניס לכפר. ועביד הק"ו, ומה חוץ שאף אם הוציא דם החטאת וכופר היינו שהיזה ע"מ לכפר לא פסול, דאין מעשה ההזאה בחוץ לכפר, נחשבת כלום שתהא כהזאה לפסול, אפילו בחטאת, אעפי"כ אם הכנים דם החטאת, וכיפר בפנים אחשבי' התורה להזאת הפנים שתהא פוסל בחטאת, אעפי"כ אם חישב לאכל בחוץ, אחשבי' רחמנא להאכילה, שהמחשבה פוסלת אם חישב לאכל בחוץ, פוסל ע"י מחשבתו, דאכילה בחוץ הוי אכילה וממילא פוסל ע"י מחשבה, א"כ אם חישב להזות למחר בפנים כיון דחשבי' רחמנא לכפרת הפנים לפסול ע"י מעשה אם הכנים מדמים החצונים מכש"כ אם חושב להזות למחר בפנים כיון דהוי כפרה מכש"כ שתפסול שתהא כמחשבת זריקה חוץ לזמנו. ע"ז אמר דילפינן שלשי שיהא מקום משולש דגלתה התורה בשלמים דאם חישב לכפר בפנים כשר אף שבמעשה חישבה התורה הכפרה בפנים משו"ה בחטאת אם כפר בפנים פסול, אעפי"כ במחשבה חישב לכפר בהיכל למחר לא הוי מחשבה משום דאם עומד בחוץ אין מועיל מחשבת הכפרה בפנים. וכיון דחזינן דאמרה התורה דבדמים החצונים אין המחשבה על כפרת פנים מחשבה, אמרינן הטעם דבעינן שיהו מעשה העבודה והמחשבה על למחר במקום אחד, וא"כ מחשבה בפנים על עבודת חוץ ג"כ אין מועיל. והיינו דקאמר ג"כ בדף ל"ו. ולפלוג בנתנים בפנים שנתנן בחוץ (פירוש שישב לתן בחוץ) והנתנין בחוץ שנתנן בפנים (ג"כ במחשבה) קסבר ר' יהודה בעינן מקום משולש בדם ובשר ואימורין היינו כיון דגלתה התורה בשלמים דאין מחשבה מועלת לכפר למחר בפנים, אף דחשוב כפרה אף לגבי דמים החצונים, שהרי בחטאת פסול אם כיפר בפנים, גלתה התורה דבעינן דוקא, שתהא העבודה והמחשבה במקום אחד, לפי זה גם קרא דפ' קדושים, דואם האכל יאכל ביום השלישי ג"כ לענין מחשבת הזמן, וקרא דשם דמסיק פיגול, דאמרינן פיגול זה חוץ למקומו ג"כ קאי לזה, שאם חישב בשלמים לכפר בפנים. לא נפסל מפני מחשבת חוץ למקומו וא"כ גם במחשבת חוץ למקומו אם יחשוב על עבודות ההיכל, בחטאות הפנימיות בעמדו בעזרה בשעת שחיטה לזרוק הדם חוץ למקומו לא תפסול המחשבה

מצינו שיש דברים שתלוי העיקר בכפרה כמו בזריקה שלא במקומה, תלוי אם היא זריקה דמכפרת, ואם זרק שלא לשמה, לא הוי זריקה כיון דאינה מתרת בשר באכילה, ורק לכפרה אתיא אם אינה מכפרת לא הוי זריקה, אכן במחשבת חוץ למקומה וחוץ לזמנה, ילפינן מואם האכל יאכל, דעיקר תלוי במתרת בשר לאכילה ומשו"ה אף אם חישב שלא לשמה, אף דאינה מכפרת אעפי"כ אם חישב מחשבת הזמן הוי פיגול וחייבין כרת, כיון דהויא זריקה דמתרת בשר באכילה. והנה בעבודות הפסולין דמחללין כתיב ולא יחללו קדשי בני ישראל, א"כ תליא הפסול שהם פוסלין הקרבן, א"כ תלוי העיקר אם עשו עבודה שכהן הי' מכשיר הקרבן לאכילה, אז הם פוסלים אבל אם עשו עבודה כזו, שכהן אין מכשיר הקרבן. אז הם אין פוסלים

בזה מיושב קושית התוס' בד"ה הכא במאי עסקינן דיהבי' פסול, והקשו תימא א"כ אפילו נתן במקומו נמי אכן לפי דברינו נא קשה דאם יהבי' במקומו, שעשה הפסול עבודה כזו שאיני הי' עושה אותה כהן כשר, הי' מכשיר הקרבן לאכילה אז אמרה תורה שהפסול עושה פסול, ואז נפסל הקרבן בין בקבלה, בין בהולכה, בין בזריקה. פירוש אם קבל הדם, אף דקבלת הדם אין מכשיר את הקרבן אבל מכשיר בכהן כשר את הדם לזריקה, וא"כ פסל את הדם, ואם אח"כ זרק אותה כהן כשר פוסל הקרבן שהרי זרקו על המזבח דם שפסלוה, ואילו הי' הדם כשר היתה הזריקה מועלת להכשיר הקרבן, ממולא דם שקבל הפסול פוסל הקרבן אף אם זרק כהן כשר, כן אם הוליך דם שקבל כשר, אף אם אח"כ זרק כהן כשר, שהרי כהן כשר בהולכה מכשיר הדם וא"כ הפסול פוסל. אבל אם הפסול יהי' שלא במקומו, כגון שנתן את הניתנין למטה, נתן למענה, אין פוסל כלל, כיון דהזריקה הזאת אילו הי' עושה אותה כהן כשר לא הי' מכשיר הבשר, דרק לכפרה מועילה, אם נתן זר שלא במקומו לא פסל כלל. וכן אם חשב בעבודתו מחשבה שאילו הי' כהן כשר עושה עבודה במחשבה כזאת. לא הי' מכשיר הקרבן לאכילה, אם עשה זאת הפסול אין פוסל.