לבוש מרדכי על זבחים מא

והקטיר המנחה כשרה. אבל אם נימא דאם הקטיר בעת שהיתה הלבונה המנחה פסולה א"כ בעת שהמנחה עלי' הקמיצה לא תהוי קמיצה והמחשבה לא תפסול וא"כ ותהוי פך ואמאי פסלה מחשבה דחוי הוא כל זה מדברי רב נחמן ב"ר יצחק ותהוי פך פירוש אם נימא דפסולה א"כ בעת שהלבונה עני' תהוי כפך ולא תהי' הקמיצה קמיצה ואמאי פסלה מחשבה, קושי' שני' אמאי פסלה המחשבה בעת שהלבונה עני', ע"כ דהמנחה כשרה רק הוא עובר על נא ישים בעת העבודות וכיון דאין פסול בגוף המנחה רק איסור גברא ולא הוי בתורת ירצה אף בלא מחשבת הזמן, הקמיצה וההקטרה כשרים רק דבאופן כזה אין מועיל מחשבת הזמן לחייב כרת, ואין להקשות כיון דהיה בהמנחה לבונה הא חסר הקומץ דהא אם קמץ ועלה בידו צרור או קורט לבונה פסולה, אפשר דזה הדין הוא דוקא אם הוא דבר שיש בו ממש כמו קורט או צרור, אבל אם הוא כמו קמח אין פוסל מטעם חסר דהוי דבר שאין בו חשיבות ואם ימצא איזה אבק משהו בהמנחה לא יפסל הקומץ, וא"כ הפסול רק משום לבונה, ועוד אפשר שאם נתן לבונה שחוקה על המנחה ונשאר כדי קמיצה שלא עירב לבונה ובהקומץ אין לבונה ואעפי"כ לא דמי לאם נתן שמן על שירי' דאף קודם הקטרה כשר דהתם בעת הקמיצה לא היה מעורב בהמנחה לבונה. אבל הכא כיון דבהמנחה היתה הלבונה בעת הקמיצה א"כ קמץ על המנחה הלבונה אם לא ילקוט יהיה הקטרה על שיריים עם הלבונה ועובר בלא ישים אף על ההקטרה אבל אם קמץ בעת שלא היה בהשיריים שמן או לבונה אז כיון דאין הקמיצה על הלבונה גם הקטרת הקומץ לא הוי על הלבונה, עכ"פ הכא ע"כ מוכח דבלא איסור הלבונה אין חסרון בהקומץ ומביא רב נחמן בר יצחק ראי' דהמנחה איננה פסולה, דאם היא פסולה אין הקמיצה קמיצה ואין המחשבה מחשבה כלל אף לפסול ומברייתא מוכח דהוי קמיצה והמחשבה פוסלת ע"כ דכשרה היא אף בעת שהלבונה עלי', ודחי אביי דמקרא דמחטאת ילפינן שאף שעתה פסולה היא, ואם יקטיר בפסול תהי' המנחה פסולה אעפי"כ הקמיצה כשרה והמחשבה פוסלת דגלי קרא דחטאת דאף בעוד שהלבונה מועילה הקמיצה ופוסלת המחשבה, ורבא אמר חנן המצרי היא וכיון דאין דחוי ועיקר פסלות שייכא בעת הקטרה. אם בעת ההקטרה הסיר הפסול כשרה המנחה, והקמיצה מועלת והמחשבה פוסלת אף בעת הפסול אם אפשר שתהי' ההקטרה בכשרות ורב אשי שני דכל שבידו אין דיחוי ומשום זה מועלת הקמיצה ופוסלת המחשבה משום שבידו להכשיר ההקטרה היינו ללקוט. אבל אם בעת שהיתה הלבונה עלי' פסולה, וא"כ דחו פשטות רב נחמן בר יצחק ונשארה האיבעיא בני פשיטות משו"ה כתב הרמב"ם דהדבר ספק אם פסולה, אם הלבונה שחוקה דאז אין בידו ללקוט, או דהטעם משום דבלועה

עכ"פ חזינן לפי סברת רנב"י. דאף אם אין מחשבת הזמן מפגל לחייב כרת, כדילפינן מקרא דלא ירצה, אעפי"כ מחשבת שלא למקומו פוסל ומחשבת הזמן ג"כ פוסל אף שאינו מחיוב כרת מטעם דמיעוט דלא ירצה הוא רק נמעט מכרת. א"כ גם הלימוד מקרא דואם האכל יאכל ביום השלישי דמזה ילפינן דזריקה שלא במקומה אינה מפגלת דתליא בהכשר הבשר לא בענין הכפרה ואעפי"כ מחשבת שלא במקומו ופסול וכן מחשבת הזמן ופסול דאין המיעוט אלא לפטור מן הכרת, ולא לאמר שאין המחשבה פוסלת כלל, וא"כ קשה מאי קאמר אי הכי איפסולי נמי לא לפסול הא אפשר לומר כמו לימוד דלא ירצה הוא רק למעט היכא שאסור לרצות ממעט רק מכרת אבל פוסל כן לימוד דואם האכל יאכל ביום השלישי דבעי דוקא זריקה שמתרת הבשר הוא ג"כ רק למעט מכרת ולא לומר שאין המחשבה פוסלת, ואם נאמר דהסוגיות פליגי סובר הרמב"ם שיש לפסוק כסוגיא דמנחות שהרבה אמוראים נשנו שם, אכן אפשר דהאי סוגיא קאי אליבא דשמואל דאיהו אמר לקמן בדף כ"ח. תרי קראי כתיבי ופריש אביי אליבא דידי' דקרא דפרשת קדושים דוהאם האכל יאכל ביום השלישי אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו א"כ מקרא דואם האכל יאכל ילפינן גם לחוץ למקומו א"כ גם מחשבת חוץ למקומו אמרה התורה דאינה פוסלת דוקא אם חישב על זריקה שמתרת בשר באכילה משו"ה פריך איפסולי נמי לא ליפסול ומשו"ה הוצרך לתרץ דהטעם משום מחשבת הינוח ואליבא דר' יהודה אכן לרבא דתריץ דכולהו מקרא אריכא אתיין א"כ קרא דוהאכל קאי רק על מחשבת חוץ לזמנו ומחשבת חוץ למקומו ילפינן מקרא דפיגול זה חוץ למקומו א"כ מיעוטא דוהאכל יאכל הוא דוקא על מחשבת חוץ לזמנו אבל חוץ למקומו פוסלת המחשבה אף בזריקה שאין מתרת בשר באכילה דעל מחשבת חוץ למקומו אין לנו מיעוטא וכיון דמחשבת חוץ למקומו פוסלת מכש"כ מחשבת חוץ לזמנו דפוסל ומיעוטא דוהאכל יאכל הוי רק לפוטרו מכרת ולא למעט הפסול משו"ה כתב הרמב"ם דאם חישב ליתן הניתנין למעלה למטה למחר פסול ואין בו כרת

ורבא אמר דשלשי דפרשה קדושים מיבעאי לי' למקום שהוא משולש בדם ובשר ואימורין ופירש רש"י דפרט למחשב לאכול בהיכל דלא הוי מחשבת שלא במקומו, ולפי זה לכאורה קשה דנמצא דגם רבא דריש דואם האכל יאכל קאי על חוץ למקומו, אכן כבר הקשו בתוס' הרבה קושיות על זה וכתבו בתוס' דבא למעט שאם עמד בחוץ לעזרה וחישב והקשו על זה ג"כ. ונראה לי דהרמב"ם יפרש על זה דהנה הרמב"ם כתב בפי"ז מהלכות פסוה"מ הלכה ד. ז"ל היה עומד בעזרה וחישב מחשבת הזמן בחטאת הפנימית בדבר הנעשה בפנים אינו פיגול חשב בדבר הנעשה בחוץ הרי זה פיגול כו' הי' עומד בהיכל ואמר הרני מזה לשפוך שיריים למחר אינו פיגול שהרי חישב בפנים בדבר הנעשה בחוץ וכתב על זה הכ"מ ז"ל בפ"ב דמנחות ואיתי נמי בפרק ב"ש ע"כ, והנה שם איתא ר' אליעזר אומר משום ר' יוסי הגלילי פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגול, פיגל בדבר הנעשה בפנים לא פיגל כו' אמר ר' יהושע בן לוי מאי קרא כאשר יורם משור זבת השלמים וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה אלא מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שור זבח השלמים עד שיהא כל מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון ע"כ, והנה אליבא דר' יוסי הגלילי אף אם יחשוב בפנים על דבר הנעשה בפנים ג"כ לא יפסול שהרי אמר ר' יוסי הגלילי דדוקא אם פיגל בדבר הנעשה בחוץ פיגל אבל בדבר הנעשה בפנים לא פיגל ולא פירש שזה דוקא אם עמד בחוץ וכן אמר ר' יהושע בן לוי עד שיהו מעשיו ומחשבותיו על מזבח החיצון א"כ אין פיגול בדבר הנעשה בפנים וא"כ הרמב"ם דפסק דגם במתנות הנעשות בפנים הוי פיגול שהרי כתב בהלכה ב' ז"ל חשב בראשונה מחשבת הזמן ושתק בשאר או שנתן כולן כתקנן חוץ מאחרונה שנתן במחשבת הזמן הרי זה פסול ואינו פיגול עד שיזה במחשבת הזמן שהרי כולם במתנה אחת הן עכ"ד הרמב"ם הרי דאם הזה כל המתנות שבפנים במחשבת הזמן הוי