לבוש מרדכי על זבחים לט

והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ"ח. כתב ז"ל קיבל הפסול אם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל ומוליך וזורק שאין הפסולין לעבודה עושין הדם הנשאר שירים חוץ מן הטמא הואיל והוא ראוי לעבודה בקרבן הבא בטומאה כמו שביארנו עושה שיריים כיצד קיבל הטמא אעפ"י שקיבל אחריו הכשר דם הנפש וזרקו נפסל הזבח שזה שקיבל הכשר באחרונה שיריים ואינו כלום עכ"ל. וכתב על זה הראב"ד ז"ל אמר אברהם סבור אני שטעה בזה שהוא סבור כשאמרו כוס עושה חבירו דיחוי או שיריים בקבלה בלבד אמרו אפילו בלא זריקה ואינו כן שאין השאר לא דיחוי ולא שיריים עד שיזרק מן האחר ואפילו קיבל הכשר תחלה וכ"ש פסול עכ"ל. וכתב על זה הכ"מ ז"ל ואני אומר שגם רבינו סובר כן וכשכתב כאן כיצד קיבל הטמא קובל וזרק קאמר וסמך על מה שכתב בפ"ג מה' מעילה קיבלו הפסולים את הדם וזרקוהו וחזרו הכשרים לעבודה וקיבלו שאר דם הנפש וזרקוהו אין מועלין בבשרן שאין הפסולין עושים שאר דם הנפש שיריים חוץ מן הטמא כיצד קיבל הטמא וזרק אעפ"י שחזר הכשר וקיבל שאר דם הנפש וזרקו הרי אלו לא היתה להם שעת הותר עכ"ד הכ"מ

אכן כמובן הדבר קשה מאד דהרמב"ם יכתוב קיבל וכונתו יהי' קבל וזרק ועוד יקשה כיון דעיקר שעושה שיריים ופוסל היא הזריקה א"כ למה נקט כלל הרמב"ם קובל הו"ל לאמר זרק הפסול אם יש דם הנפש כו' הטמא שזרק. ועוד צריך עדנה ביאור דהא בהלכה כ"ז. קאמר הרמב"ם בפירוש דאחד מן הפסולין לעבודה שקיבל או שהוליך או שזרקו כהלכתו נפסל הזבח הרי דגם בחדא בקבלה לבדה פוסל, ואין לומר דמיירי בשאין יותר דם הנפש, שהרי כתב הרמב"ם וזרק כהלכתו וכתב הכ"מ דדוקא אם זרקו כהלכתו פוסל אבל זרק שלא כהלכתו אין פוסל ואם מיירי שאין יותר דם הנפש א"כ אף אם זרק שנא כהלכתו יופסל. ועוד קשה הא הרמב"ם בפ' י"ד פסוה"מ בהלכה ב' כתב בכל הפסולין שאם עשאן הפסול לעבודה שלא לשמן בין קיבל בין הוליך בין זרק פסל הזבח. ואעפ"י שחזר הכשר וקבל דם הנפש וזרק כבר נפסל הזבח, הרי דאף בכל הפסולין פוסל אף בעשה חדא מהעבודות, ודברי הכ"מ דפירש דהטעם משום מחשבה שלא לשמה תמוה, שהרי כתב ואין הטעם מפני המחשבה. וכן יקשה דהכא קאמר הרמב"ם בקיבל הפסול דלכתחלה מקבל הכשר וזורק ואילו בהלכות מעילה קאמר הרמב"ם שאם קיבל הפסול וזרק אם חזר הכשר וקיבל וזרק אין מועלין. הרי דהזבח פסול שאילו הי' כשר לא איצטריך לומר דאין מועלין. וכמו שמדייק בגמ' מעילה, ואם הכא ג"כ הפירוש בדברי הרמב"ם דקיבל וזרק. איך קאמר דלכתחלה חוזר הכשר ומקבל ומוכח דכשר לגמרי ושם קאמר רק בדיעבד, ומשמע דפסול רק שאין מועלין. משמע דמיירי הכא בקיבל לבד וקשה קושית הראב"ד בכוס דוקא הזריקה עושה שיריים. והרי בפסול מיירי דומיא דכוס. וגם קשה קושית התוס' דהכא במתניתין איתא בפירוש בכל הפסולין שקבלו שאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ואפילו בטמא, ועוד קשה דבגמ' מעילה דף ה' איתא אמר רבי אסי אם כן למה למיתני תרתי אלא לעולם דמעילה דוקא והא קמ"ל (דקתני קבלוהו פסולין וזרקוהו) דפסול עושה שיריים אע"ג דקיבל פסול וזרק וקיבל כשר וזרק לאו כלום הוא, מ"ט דשיריים נינהו (ומיירי בטמא). הרי דדוקא משום דקיבל הטמא וזרק משו"ה אין מועיל מאי שיקבל הכשר אחריו ויזרוק. אבל אילו הי' מקבל ולא זורק. אז הי' הדין אף אם הי' מקבל הטמא, אם אחריו יקבל הכשר ויזרוק יהי' כשר. וכמו שפירשו שם בתוס'

ולתרץ כל זה נראה לי דהנה התוס' בדף כ"ו. בד"ה ואי שלא במקומו כמקומו דמי, הקשו כיון דגם שלא במקומו הוי זריקה א"כ איך איתא לקמן בפ' התערובת דהניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר"א אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים, ואם שלא במקומו הוי זריקה אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר ותירצו ז"ל וי"ל כיון דאית לי' רואין כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב לי' לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין משמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ע"כ. ונראה לתרץ דברי התוס' דהא זריקה יש בה שני ענינים (א) שמכפרת (ב) שמתרת הקרבן לאכילה, ואת האימורין להקטרה, והנה בנתן שלא במקומו איתא שם בגמ' דמועיל רק לכפרה, ולא להתיר בשר לאכילה, ונראה לי דאף להקטיר אימורין אין מועיל, שהרי בדף פ"ד. חשיב בין הנך שאם עלו לא ירדו הניתנין למטה שנתנן למעלה ולמעלה שנתנן למטה: וע"כ דקאי על אימורין שדוקא בדיעבד אם עלו לא ירדו אבל לכתחלה לא יעלו דהא על הדם לא קאי האי דין דאם עלו לא ירדו. דרק הראוי לא ישים אם עלו לא ירדו ובדם מה שכשר בניתנין למעלה שנתנן למטה הוא משום דשלא במקומו כמקומו דמי ומועיל לכפר, אבל לא להתיר לא את הבשר באכילה ולא את האימורין להקטיר. ורק אם עלו האימורין לא ירדו. והנה בזרק שלא נשמה איתא לעיל דף ו' איבעי להו כיפרו על מה שבאו או לא כיפרו אמר רב שישא ברי' דרב אידא מסתברא דלא כיפרו דאי ס"ד כיפרו שני למה הוא בא כו', נמצא דאם זרק שלא לשמה, הזריקה לא באה לכפרה רק להתיר הקרבן לאכילה והאימורין להקטירו והא דאיתא הכא בדף כ"ו מי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה פורש רש"י כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא וכונת רש"י כמו דאיתא שם בדף ו' רב אשי אמר רב שישא ברי' דרב אידי הכי קא קשיא לי' אי אמרת בשלמא לא כיפרו שלא לשמו מכח לשמו קאתי ושני למה הוא לכפר אלא אי אמרת כיפרו שני למה הוא בא, היינו דבשלמא בתחלה אם נימא שלא כיפר לא קשיא למה הוא בא כיון שהקרבן עמד לכפר אבל אם כבר כיפר אי אפשר לעשות קרבן שני, ה"נ אם שלא במקומו מכפר, אי אפשר לעשות זריקה שאינה מכפרת, עכ"פ אם זרק שלא לשמה אינה מכפרת נמצא הא דאמרינן נתן שלא במקומו מכפר דוקא אם נתן לשמה. אבל אם נתן שלא לשמה דאין מכפרת אין מועיל הזריקה, דהרי להתיר בשר אונה באה דהא היא שלא במקומו ולכפר לא באה דהא זרקה שלא לשמה בכה"ג לא הוי זריקה א"כ אם נתן למעלה לשם דם הניתנין למעלה הרי זרק את דם העולה שהיא למטה זרקה למעלה לשם חטאת בכה"ג לא הוי כלל זריקה. שהרי לא כיפרה משום שלא לשמה ולא התירה משום שאין זה מקומה בכה"ג יחזור ויתן למטה: אף אם נתן למטה מקודם דהיינו דמי החטאת נתן למטה

ועוד התוס' הא כתבו דלר"א דאית לי' רואין ניחא מה שיחזור ויתן למטה משום דאית לי' רואין כאילו הן מים: ולכאורה לא דמי דר"א מתיר לתן ולחשוב לשם מים אבל בסתמא הא לא נתן לשם מים וע"כ צריך לומר דכיון דנתן לשם דם של מקום האחר הרי כאילו חשב בפירוש שלא יעלה לשם אלו וכאילו חשב בפירוש שהדם שחין זה מקומם יהיו כאילו הן מים וא"כ אף בדמי החטאת הוי כאילו חשב לשם חולין והוי כאילו הי' בלבו שלא יעלה, דאינו מרצה וא"כ דוקא במקומו כשר אבל שלא במקומו דאין מתיר הבשר, ואינו מכפר, לא הוי זריקה כלל ואפשר דלגבי הדם שאין מכוין לזורקם הוי כמתעסק ואף דרבנן סברי דאסור לזרקם ולחשוב לשם מים וכדומה אעפי"כ