לבוש מרדכי על זבחים כד

ביניהו גזרת שיקוע כבר הדר ממה דהוי אמר מעיקרא דלילה פוסלו לעבודת יום. אלא ס"ל כרב חסדא. דלילה אין פוסל לעבודת יום. אלא שמא לא יחזור וישקעו ונמצא עמוד השחר פוסלו לעבודת מחר, והדבר תמוה דקאמר אי הכי היינו דר' חייא בר יוסף. ומשני איכא ביניהו, ואין כוונתו לר' חייא בר יוסף. א"כ הי' לו תיכף לומר דפליג אר' חייא בר יוסף. ולומר אלא טעמא דר' יוחנן מפני גזרת שיקוע אכן התוס' מפרשו דלא הדר בי' עדנה וס"ל דר' יוחנן ס"ל כר' חייא בר יוסף דלמתירין פסול, א"כ מאי מקשה מהא דלמחר אינו מקדש הלא לר' אמר אביי, דקידוש ידים ורגלים אין פוסל מקריאת הגבר עד צפרא. אבל מי הכיור נפסלין. וא"כ הא דאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן משמי' דאילפא דכיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש, מאי קשה דילמא לשחר נפסל בלינה אם לא שקעו מבערב. ואף אם ישקעו קודם עמור השחר יפסל למתירין וכמו דאיתא שם בדף כ. דקאמר והוינן בה למחר אינו מקדש, כו' או דילמא אפסלו בלינה, לכן נראה לי דפריך והאמר ר' יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן. למחר א"צ לקדש שכבר קידש מתחלת עבודה ולא אמר ר' יוחנן דצריך לשקע אח"כ את הכיור. בשלמא לרבא דאמר דמוקים לההיא כראב"ש פירוש דס"ל לר' יוחנן דפוסל לינה במי כיור אלא דקדושת הכיור הוי לקדושת ידים ורגלים, ובקדושת ידים ורגלים. הגישה הדין בקידוש ידים ורגלים, ולא היום א"כ הדין דלינה דפוסל בקידוש ידים ורגלים הוא העת שתמיד מתחיל הגישה והיינו אחר עלות השחר. א"כ במי כיור פסול לינה אך עלות השחר ולא יום כבכל הקרבנות, א"כ אור היום אין עושה לינה בקידוש ידים ורגלים ניחא דר' יוחנן אמר קידש ידיו לתרומת תרשן אין צריך לקדש ולא אמר שצריך לשקעו, שהרי אחר עלות השחר אין עוד לינה נמי כיור, דלגבי קידוש ידים ורגלים אין תלוי הלינה ביום אלא בהגישה ותחלת עבודת הגישה בכל יום הוא לתרומת הדשן. אחר עלות השחר. א"כ ניחא דלא אמר ר' יוחנן דצריך לשקע אבל לאביי דמוקי כרבי ולרבי הא תלוי לינת מי הכיור ככל הדברים הנפסלים בלינה, ורבי דאמר מי כיור נפסלין בלינה היינו כל הדברים הפסולין בקדשים וא"כ כמו בקדשים יש שתי לינות. לינת עמוד השחר דהא כתיב לא ילין ועוד יש לינה היינו מן עמוד השחר עד שיאיר היום ויאיר כל המזרח. דעשאתו התורה לזה הזמן ליום אחר כמו שביארנו למעלה, דכמו שנפסל בשקיעת החמה, כן לגבי זביחה בעינן דוקא יום ממש א"כ האיר המזרח עושה ליום אחר א"כ יפסול היכא שהעלהו, לאחר עלות השחר. דהאיר המזרח עושה ליום אחר, ואין קדושת יום זה כשר ליום שני. ומשני דמשקע לי' ולפי דברינו כל מה שהגיה הרש"ך תיבות אמאי אין צריך לקדש למותר הוא, רק תחת דהגירסא אי הכי למחר אינו מקדש צריך לגרוס אי הכי למחר מקדש, פירוש כיון דאמרת דמשקעהו, ע"כ יהי' ראוי לעבודת מחר היינו למתירין וכיון דלרבי תלוי הקידוש, בדיני לינה ככל הקדשים. א"כ כמו דבכל הקדשים קדושת לילה פסולה ליום, דכמו שביארנו במקום אחר הא דפריך בגמ' מנחות דף ק. לקדיש ולפסול היינו דקדושת לילה פסולה, ומשו"ה אם העלה הכיור בלילה פסול לר' חייא בר יוסף אף משקעו אח"כ דכיון דסבירא לי' למתירין כמתירין א"כ להקדושה דמתירין קדושת הלילה פסול, אף דאין כאן משום לא ילין כמו שכתבו בתוס' במ' הנ"ל כיון שלא היה כל הלילה עכ"פ קדושת הלילה פוסלת, א"כ מעלות השחר עד אור היום שהוא למתירין לאור יום, פסולה הקדושה למתירין דמחר, ושוב לא יועיל מה שישקע אח"כ דאם יפסל אין מועיל השיקוע וא"כ ע"כ דר' יוחנן דאמר קידש ידיו לתרומת הדשן ממי כיור ע"כ דהעלה את הכיור וא"כ לר' חייא בר יוסף לא יועיל אף שישקע שהרי נפסל הקדושה למתירין בזה שהיה בעת שאינו יום, וא"כ ע"כ דסבר דאם ישקע למחר מקדש, ע"כ דלמתירין ג"כ אין נפסל אלא או בעמוד השחר או באור היום וכיון דבעמוד השחר הי' שקוע וגם אח"כ שקעוהו, ובעת אור היום הי' ג"כ שקוע לא נפסל, ע"כ דסובר כר' חסדא, א"כ היינו דרב חסדא, בשלמא לרבא אין צריך לומר דסבר כרב חסדא דאפשר דסבר כר' חייא בר יוסף ואעפי"כ היכא דהעלה לתרומת הדשן ולא שקע כשר משום דאף דלמתירין נפסל מי כיור בשקיעת החמה משום דגישת המתירין כלתה בשקיעת החמה, ולא שייך לומר דהקרבת אימורין עדנה גישת המתירין, דאינם שייכים לעבודת המתירין. אבל תחלת עבודת היום היינו תרומת הדשן. היא הגישה למתירין, דזהו ההתחלה, ומשו"ה לדידי' אף שמתירין קודם האיר היום פסולין. מי כיור אין נפסלין דתחלת הגישה הוא אלא לרבי דלדידי' מי הכיור נפסלין בלינה ככל הקרבנות א"כ לר' חייא בר יוסף יפסלו אם היתה קדושה שלהם, מעמוד השחר עד שהאיר היום דלמתירין עדנה לאו יום הוא ע"כ דר' יוחנן סבר כר' חסדא, ומשני דבאמת לאביי סבר כרב חסדא ואיכא ביניהו מצות שיקוע, היינו לר' יוחנן מצוה לשקעו מקודם פן ישכח ולא ישקע בעלות השחר ולרב חסדא אין חיוב המצוה לשקע קודם דלא חיישינן שישכח לשקע בעלות השחר והא דאמר לעיל גזירת שיקוע והכא אמר מצות שיקוע דלעיל קאי אליבא דר' חייא בר יוסף ובודאי דלכו"ע החיוב לשקע בעוד יום ואי אפשר להעלות בלילה, דהעלאה בלילה, דהוי קדושת הלילה פוסלת למתירין. וא"כ בלילה בודאי גם אליבא דר' חייא בר יוסף אסור להעלות, שאם העלה כבר נפסל הכיור לעבודת יום. וע"כ הא דאמר ר"י כיור ששקעו שוב אינו מעלהו. הכונה ששקעו מבעוד יום ועדנה יום הוא, ואעפי"כ אסר ר' יוחנן, לעלותו לעבודת יום אעפ"י שעדנה יום הוא, ואין לומר דחיישינן פן ישכח אח"כ לשקעהו, דהא כל היום ג"כ נימא שאסור להעלות הכיור, ואיזה זמן יש שמחויב לשקע הלא רק רגע אחד קודם שקיעת החמה, וא"כ כיון דעדנה יום הוא אמאי אמר אינו מעלהו ועכצ"ל כיון דאחר ששקע הוא מעלהו חיישינן פן יעלהו גם בלילה אחר שיקוע, א"כ הוי רק גזירה, גזירה משום שיקוע שיהי' תיכף ללילה. אבל עתה דסבר כר' חסדא א"כ קאי השיקוע מבערב א"כ ר' יוחנן ס"ל דמצוה לשקוע עוד קודם השקיעה, כדי שיזכור גם בלילה לשקע קודם עלות השחר, ורב חסדא לא סבר למצות שיקוע, ורק קודם עלות השחר צריך לשקוע כדי שלא יפסל בלינה

ולפי זה שפיר פסק הרמב"ם כרבא. אליבא דר' יוחנן. דקידוש ידים ורגלים. תליא בהגישה. וכרב חסדא, דאף למתירין לא נפסלו מי הכיור אלא בעמוד השחר. אבל אור היום לא פסל. דקידוש ידים ורגלים תליא הקדושה. בתחילת הגישה, ומתרומת הדשן כבר הוי התחלת הגישה. משו"ה. אף דקידוש קודם אור היום. שהוא האיר המזרח אין צריך לחזור ולקדש. וגם מי הכיור. צריך רק לשקעו. קודם עלות השחר, דעיקר תרומת הדשן, הוא אחר עלות השחר. ואפשר דאף לר' יוחנן אם קידש ידיו. ביוהכ"פ מחצות וברגלים מאשמורה ראשונה אין צריך לחזור ולקדש הידים ורגלים. דכיון דאמרה תורה תן בוקר לבוקרו של לילה, ומסר הכתוב לחכמים דבעת הצורך אפשר לעשות הבוקר. אף מאשמורה ראשונה. וזה יהי' תחילת הגישה. זהו דוקא הידים ורגלים אפשר לקדשן מחצות שיהי' כבר הגישה. אבל לעשות שינוי במי הכיור. אי אפשר. ומי הכיור יופסלו בעמוד השחר. כמו בכל יום. דעמוד השחר להם