לבוש מרדכי על זבחים כג

לר"י משמי' דאילפא אליבא דמ"ד אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו שיפסלו בלינה ואיך פסק הרמב"ם לודאי דפוסל לינה במי כיור

והנראה לי, דהנה הרמב"ם כתב בפ"ק מהלכות תמידין ומוספין דתרומת הדשן היתה תמיד עד עלות השחר מלבד ביוה"כ ורגלים וא"כ כיון דכבר עבר זמן לינה, א"כ מאי תמה מהא דאמר ר' יוחנן המקדש ידיו לתרומת הדשן, אין צריך למחר לקדש. הא זמן לינה הוא עלות השחר ודילמא מיירי בכל יום ואפשר, דאם מיירי בכל יום אין זה חידוש וע"כ דר' יוחנן מיירי ביוה"כ או ברגלים אכן קשה דברי הרמב"ם בפ"ה מהלכות ביאת מקדש הלכה ט'. שכתב ז"ל קידש ידיו לתרומת הדשן אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחילת העבודה קידש עכ"ל. ולכאורה כיון דלינה הוא עלות השחר כמו דאיתא לקמן נ"ו, א"כ לא הי' להרמב"ם לומר אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש הי' להרמב"ם לומר קודם שתעלה השחר, ועיין בקורן אורה שג"כ העיר בזה

ונראה לי דהנה התוס' בב"מ הקשה בדף ק"י בד"ה יצא בלילה. דמתניתן קתני דשכיר שעות דלילה גובה כל הלילה וכל היום ואינו עובר בבל תלין בעמוד השחר דלינה משמע כל הלילה וזה השכירות לא לן כל הלילה וגבי קידוש ידים ורגלים ומי כיור משמע דעמוד השחר פוסל בלינה, אפילו לא התחיל לינה אלא לאחר תחילת הלילה

ונראה לי. דהנה בשכיר כתוב ביומו תתן שכרו ושכיר שעות דיום גובה כל היום ותו לא. אבל בלילה לא משום דכבר עבר על ביומו ומשום לא תבא עליו השמש, אכן שכיר שעות דלילה. מה שעבר הלילה אין עובר משום ביומו, שהרי היום הולך אחר הלילה. א"כ כל היום הוא יומו, אכן בקדשים הא איתא בחולין שבקדשים הלילה הולך אחר היום ופירש"י בחולין דף פ"ג ד"ה בקדשים ז"ל דכתיב ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בוקר אלמא לילה שאחריו קרי יום קרבנו עד בוקר ע"כ, והנה לקמן דף נ"ו איתא אמר רב יצחק בר אבודימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנאמר ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב. והנה רש"י פירש לענין דאין מועיל הלנה בראש המזבח לאכשורי, אכן התוס' הקשו דהא איכא מאן דאמר לינה מועלת בראשו של מזבח. ע"כ פירושו בתוס' דאתא ביום יתירא לרבוי. דאף בשקיעת החמה נפסל, דהוה אמינא דעד צאת הכוכבים יממא הוא קמ"ל קרא מיותר כיון ששקעה חמה כבר יום אחר הוא. ואיתא לקמן בברייתא דמחשבין בדמן משתשקע החמה ובבשרן ובאימוריהן משיעלה עמוד השחר אף דבקרא דמחשבת פגול כתיב ביום השלישי והכא אחר שקיעת החמה, עדנה לאו יום אחר הוא, עכ"ז הויא מחשבה כאלו חשב על יום אחר כיון שהתורה עשאתו ליום אחרי ממילא יש לו דין דיום השלישי הכתוב בפגול. וכן תניא כותי' דר"י דאם חישב לאור שלישי הוי פגול אף שעדנה אין יום אחר הוא שהרי בקדשים לילה הולך אחר היום, כיון שאסרה התורה לאכול ממילא הוי יום אחר א"כ היכא שהעלה את הכיור בלילה, ולא שקעו אף אם הוי אמינא דלא ילין כל הלילה משמע, אבל עכ"פ עמוד השחר, עשה אותו התורה ליום שני. א"כ קדושה מיום זה נפסל ביום שני. כמו דאמרינן ביום שאתה זובח אתה מקריב. וכיון שעבר היום נפסל הקדושה, ועמוד השחר בודאי עושה ליום אחר וא"כ הקדושה של יום זה נפסל ביום שני

והנה כמו שאמר רב יצחק בר אבודימי, דאף דלשארי דברים עד צאת הככבים יממא, בקדשים גלי קרא דבעינן יום ממש, א"כ גם בבקר, כיון דכתיב קרא יום יתירה, כמו דילפינן לערב, דמשקיעת החמה לאו יום הוא כן בבוקר אף דלשארי דברים מן עמוד השחר יממא הוא לקרבנות בעינן דוקא יום ממש היינו האיר כל המזרח עד שבחברון ועוד מוכח הוא דהנה קי"ל דמשקיעת החמה מתחיל בין השמשות והוי ספיקא דילמא לילה הוא וא"כ הא קמי שמיא גליא. ואם נימא דקמי שמיא גליא דלילה הוא למה אצטריך יום יתירא אטו אצטריך קרא לספיקא, וא"כ נילף מזה דבין השמשות משתשקע החמה לאו לילה הוא משו"ה איצטריך קרא לקרבן לפסול משקיעת החמה, אכן לפי דברינו ניחא. דאפשר לומר. דבין השמשות לילה הוא וקרא איצטריך לשחרית דאחר עמוד השחר, עוד פסל לקרבן. דבעינן יום ממש. משו"ה מן עמוד השחר עד האיר כל המזרח, אף דלשארי דברים הוי יום לגבי קרבן בעינן יום ממש, ורק תרומת הדשן דכתיב בה תן בקר לבקר של לילה, כשר בכל יום מעמוד השחר ומסר הכתוב לחכמים וברגלים וביוה"כ, עוד מקדימין

והנה אף דילפינן דבקדשים לזביחה בעינן יום ממש, אעפי"כ לינת הלילה, בודאי עושה ליום אחר, אבל גם מעמוד השחר, עד האיר כל המזרח. ג"כ עושה ליום אחרי כמו דדם נפסל משקיעת החמה בתורת ודאי ונעשה פגול, אף שאפשר שבין השמשות הוא יממא. לקרבן ודאי אחר שקיעת החמה הוא יום אחרי א"כ היה לנו לומר, דאם קידש ידיו לתרומת הדשן. לאחר שעלה עמוד השחר. אבל קודם שהאיר היום מה שהאיר היום עושהו ליום אחר, ואין קדושת יום זה מועיל ליום שני' היינו אחר שהאיר המזרח אבל כיון שקידש מתחלת עבודה ופסול דקידוש ידים ורגלים תלוי לראב"ש, בגישת העבודה, וכיון דתחילת עבודה היא, האיר המזרח, אין עושה לגישה חדשה משו"ה לא נפסל בזה שהאיר היום. אכן לרבי הי' צריך לפסול דלדידי' הפסול. כמו שארי הקדשים. אך כיון דלינה בקידוש ידים ורגלים. הוא דרבנן. לא פסלו רבנן, מקריאת הגבר עד צפרא. ולפי דברינו מובן טעמא דר' חייא בר יוסף דאמר מי כיור נפסלין למתירין כמתירין, ולכאורה אין לזה ביאור. דהא לינה עושה עמוד השחר, אכן לדברינו כיון דהטעם הוא משום קדושה דאין הקדושה של יום זה. מועיל ליום שני. א"כ ס"ל לר' חייא בר יוסף דגם הקדושה של מי הכיור שנתקדשו להקדיש לידים ורגלים לעבודה אין הקדושה מועלת לקדש למתירין דלמתירין אחר שקיעת החמה יום אחר הוא ונפסלה קדושת המים לקדש למתירין ביום שני, אכן רב חסדא ס"ל דכל גישת העבודה של כל היום עד למחר לתרומת הדשן. חדא גישה הוא, ולא שייך לומר למתירין כמתירין, דאין הקדושה למתורין, אלא לגישת העבודה

ולפי"ז יהי' הפירוש בדברי הגמ' לקמן. דאמר ור' יוחנן אמר כיור כיון ששקעו שוב אינו מעלהו, למימרא דלעבודת לילה נמי לא חזי והאמר רב אסי אמר ר' יוחנן משמי' דאילפא כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש, מאי אינו מעלהו דקאמר לעבודת יום אבל לעבודת לילה חזי אי הכי היינו דר' חייא בר יוסף, איכא ביניהו גזרת שיקוע, והא"ר יוחנן קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש שכבר קידש מתחלת עבודה. בשלמא לרבא דמוקי לההיא כראב"ש הא כרבי אלא לאביי דמוקים לה כרבי קשיא דר' אדרבי מ"ש התם דמשקע לי' ומ"ש הכא דלא משקע לי' דמסלק לי' והדר משקע לי' אי הכי למחר אינו מקדש (אמאי אין צריך לקדש) למימרא דלמתירין מחזי חזי היינו דרב חסדא איכא ביניהו מצות שיקוע ע"כ. והנה רש"י מפרש דמעיקרא כי אמר איכא