לבוש מרדכי על זבחים יד

המוקדשין הנ"ל. דאם הקטיר בשמאל כשר. הא איהו גופי' כתב בפי"א מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ו' ז"ל היתה המנחה שלא בכלי שרת או שהיתה קומצה שלא בכלי שרת. שהעלהו למזבח שלא בכלי שרת כו' פסולה. וא"כ הרמב"ם סותר דברי עצמו

לכן נראה לי, דסובר הרמב"ם. כיון דלמסקנא, הא דטבילת אצבע מפלגת, אין הטעם משום דהוי הולכה, דהולכה שלא ברגל לא הוי הולכה, אלא כיון דכתב קרא וטבל, נעשית עבודה חשובה. ומעכבת כפרה. וכל דבר שהויא עבודה ומעכב כפרה, מפגל, א"כ הא דנתינה לכלי במנחה מפגל. אין הטעם: משום דהויא הולכה. או קבלה דבאמת כיון דלא דמי לעבודת הולכה, דהא הוי אשלא ברגל וקבלה. הא מעצמה ובמנחה נותן לכלי א"כ נתונה לכלי במנחה. לא הוי לא קבלה ולא הולכה אלא הטעם כיון דמעכב כפרה עבודה חשובה היא, וכל שמעכב כפרה, מפגל והרי שחיטה לאו עבודה היא. ואעפי"כ מפגל דכל דמעכב כפרה ואיתא בקרא. מפגל, אכן הולכת הקומץ והלבונה למזבח. הוי ממש הולכה, כמו בדם. וא"כ כמו בדם, בעינן דוקא, הולכה בימין ובכלי שרת ואם שינה פסול, ה"נ בהולכת הקומץ, דוקא בימין ובכלי שרת ומיושב מה דאמר בגמ', אלא הא דאמר רבא יד יד לקמיצה כו' מדרבה בר בר חנה נפקא חד לקומץ וחד לקידוש קומץ. ולכאורה למה לי קרא להכי, אמאי לא נילף מקבלה, או הולכה דדם, אלא ע"כ דס"ל להגמ', דכיון דלא דמיא לקבלה דהא התם ממילא הכא איהו קא שקיל, כדדחי בגמ' בדף י"ג, ואף לפירוש רש"י, שפירוש דקידוש קומץ היינו שהכהן האוחז הכלי צריך לאחוז בימין. ג"כ או אפשר למילף מקבלת הדם דהתם הדם בא מצואר הבהמה והכא אדם נותן והאדם הנותן הוא המקדש והכהן האוחז הכלי, הוא רק מעשה אצטבא, והראי' שבדיני מפגלי הפגול הוא רק אם חישב מי שנותן לכלי במנחה. ולא נזכר בשום מקום שיהי' מפגל הכהן האוחז הכלי משום דלא דמי לקבלה דכיון שבא מצואר הבהמה א"כ האדם האוחז הכלי הוא מקבל ומקדש. אבל במנחה הכהן הנותן לכלי הוא המקדש. אלא דאין מקדשין הקומץ בכלי המונחת על גבי קרקע משו"ה בעי כהן שיאחז, אבל עיקר העבודה הנתונה לכלי במנחה, וא"כ לא דמי לקבלה ואיצטריך קרא שיהי' בימין. אבל הולכת הקומץ בכלי למזבח ברגל הוי הולכה ממש ואם כן ילפנלן מהולכת הדם. דבעי דוקא כלי שרת ובימין, ואם שינה פסול כמו בהולכת הדם

אכן בהקטרה נהי דמפלגת משום דהויא עבודה המעכבת כפרה וכתיבא בקרא. אבל לענין שתפסל אם עשה שלא בכלי שרת ושלא בימין אי אפשר למילף מזריקה דלא הוי דומיא דזריקה. דזריקה הוי זריקה המשתברת, וכדאיתא בגמ' ע"ז דף נ"א דמשו"ה ע"ז שעובדין אותה במקל אם זרק מקל לפני' פטור. משום דלא הויא דומיא דמקדש דזריקת מקדש היתה זריקה המשתברת ומשו"ה מה שנותן על גבי האישים לא הוי דומיא דזריקה ולא נוכל למילף מזריקה. ואף במנחת הסולת, דהתם לכאורה זריקה המשתברת היא ג"כ לא הויא דומיא דזריקה. משום דזריקה על המזבח. זריקה מתקימת היא, שהרי הדם נשאר על המזבח אבל זריקת הסולת על האישים זריקה לשריפה הויא. ומשו"ה אי אפשר למילף מזריקת הדם. ואף דדבר המעכב כפרה הוא זהו רק לענין מפגל. דאף שחיטה מפגלת. אבל לענין שיעכב ימין וכלי שרת לא נוכל למילף. דהרי שחיטה מעכב כפרה. ואעפי"כ ימין אין מעכב. וא"כ אף דלכתחילה בעי ימין וכלי שרת. דהרי כתוב והקטיר הכהן. וכל היכא דכתיב כהן. בעי ימין. וכלי שרת. ילפינן מסברא כיון דלא נגמרה הכפרה ולא הוי ככל הקטר. אבל שנה הכתוב לעכב אין כאן

ובזה ניחא, מה דאיתא בתוספתא דזבחים פ"א הקומץ והלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משוח ומנחת נסכים שקדשו בכלי, שנתנן על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בשמאלו ובין בימינו הרי אלו כשרין, ולכאורה קשה הא סתמא דתוספתא, מעיקרא אתיא דלא כר"ש שהרי איתא שם, קבל בשמאל קבל בכלי חול פסול, א"כ אתיא דלא כר"ש ואתיא כרבנן. דאף דאין כתוב אצבע קבל בשמאל פסול, ואיך קאמר כר"ש דהקומץ והלבונה שנתנן על גבי האישים בשמאל כשר, אכן לדברינו פשוט. דההיא ברייתא המובאת במנחות שם איתא שהעלן על גבי המזבח, דהיינו הולכה דוקא לר"ש כשר, דלדידי' גם בהולכת הדם כשר בשמאל אבל ברייתא זו דתוספתא הא קתני שנתן על גבי האישים דהינו הקטרה שזה או אפשר ללמוד מזריקת הדם, כמו שביארנו למעלה. אף דלכתחילה בעו דוקא ימין וכלי שרת, שהרי נאמר והקטיר הכהן אבל כיון דאין כאן שנה הכתוב לעכב, בדיעבד כשר, אף שנתן בשמאל ואין להקשות, הא כתוב עוד פעם והקטיר הכהן את אזכרתה, אכן מיירי קרא במנחת העומר, דבאה מן השעורים והוי אמינא, דאף לכתחילה אין מצוה שיקטיר בימין, אשמעינן קרא דכזה ג"כ מצוה לכתחילה בימין. ואם הוי כתב קרא. אך במנחת העומר, לא הוי ילפינן מנחת יחיד מנה, שהרי מנחת העומר הוי קרבן צבור

מעתה הרמב"ם מדויק מאד, דפי"א מהלכות פסולי המוקדשין כתב או שהעלה למזבח דהיינו הולכת הקומץ למזבח דהוי ממש כהולכת הדם, בזה ילפינן מדם דבעינן דוקא בימין ואם העלה בשמאל פסול. אכן בפ"ב הא כתב הרמב"ם שזרק על גבי האישים, דהיינו הקטרה הקומץ והלבונה בזה כתב שאם הקטירן, אף בשמאל כשר שהרי הקטרה אי אפשר ללמוד מזריקת הדם, וכדמוכח מתוספתא דזבחים

וראיתי שהגר"א זצוק"ל בהגהותיו להתוספתא, מחק את זה שקבל בשמאל פסול. וכתב שם המעתיק, משום דפליגי ר"ש ורבנן. ולכאורה אין טעם זה מספיק למחוק הגירסא, שהרי אף אם ר"ש פליג. אטו אי אפשר שהתוספתא סוברת כרבנן אכן לדברינו ניחא: דהי' קשה להגר"א זצוק"ל, מהא דבסוף התוספתא איתא דאם נתן הקומץ או הלבונה על גבי האישים כשר. הרי דתוספתא סברה כר"ש אכן לדברינו אין צריך למחוק והרמב"ם בודאי גריס אלא דבהקטרת הקומץ אף רבנן מודו דבדיעבד, אף אם נתן בשמאל כשר

ועתה עלינו לחקור אם הלבונה צריכה קדוש כלי או לא, ולכאורה אין הלבונה צריכה קדוש כלי: דהרי איתא במנחות דף ט"ז איבעא להו פיגול בהולכה מהו אמר ר' יוחנן הולכה כקמיצה וריש לקיש אמר הולכה כהקטרה כו' ת"ש בד"א בקמיצה ובמתן כלי ובהלוך מאי לאו הילוך דהקטרה, לא הילוך דמתן כלי, ופירש"י ז"ל דהויא עבודה שלימה דאין מתן כלי בעבודת לבונה: הרי דלבונה לא בעי מתן כלי, אכן לכאורה קשה דבגמ' סוטה דף י"ד איתא ונותנו (לקומץ) בכלי שרת ומקדשו בכלי שרת, למה לי הא קדשה חדא זימנא מידי דהוי אדם אע"ג דקדישתי' סכין בצואר בהמה הדר מקדיש להו בכלי שרת הכא נמי ל"ש, א"כ כמו דהקומץ בעי קידוש כלי שרת, א"כ גם הלבונה דהוי ג"כ מתיר, מדוע לא יצטרך כלי שרת, נהי דקומץ לא בעי ללבונה, דהא דקומץ מהסולת, הוא כדי לברר חלק גבוה, וכמו דאיתא ברש"י דף י"ג ד"ה זה הכלל, ז"ל קומץ דמי לשוחט דזה נוטל ומפריש חלק לגבוה מחלק כהנים ובלבונה דבריר חלק גבוה. שהרי הלבונה כולה לה' משו"ה בלבונה אין