לבוש מרדכי על זבחים יב

עלה במערבא אלא חטאת העוף דפסולה בה מחשבה לר"ש היכי משכחת לה אי דחשיב עלה מקמה דליפוק דם לאו כלום היא. כו' כי אתי רב פפא ורב הונא ברי' דר' יהושע מבי רב אמר היינו חוכא ובהולכה רבתי לא פליגי, והא כי פליגי בהולכה רבתי פליגי, אלא בהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי דפסלה, (ויש גירסא דלא פסלה) כי פליגי בהולכה רבתי, ע"כ. והנה רש"י פירש דמעיקרא בעי לומר דר"ש ורבנן במחשב בהולכה היכא דשחט רחוק מן המזבח ובשעת הולכה חשב: גם ר"ש מודה דפסל מחשבה ורב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע מקשו דהא בדמתניתן אמר ר"ש אפשר שלא בהילוך והדברים תמוהים איך הוה ס"ד דר"ש מודה בשוחט רחוק מן המזבח מהני מחשבה. ובשוחט בצד המזבח לא מהניא הא קאמר בפירוש. דטעמא דידי' משום דאפשר שלא בהילוך

לכן נראה דפירוש הגמ' כן. דס"ד דהא דקי"ל דר"ש ורבנן פליגי בהולכה שלא ברגל, דבהולכה רבתי, בשחט רחוק מן המזבח דשם בעינן שיוליך ברגל כו"ע מודי דאם עשה שלא ברגל ביטל את ההולכה אחרי שעשה שלא כדרך פסולי משום שביטל ההולכה הצריכה ואף דר' שמעון סבר. דאם חשב בשעת הולכה, לא פסל, היינו דעבודה שאפשר לבטל אין מועיל בה מחשבה, אבל עבודה הויא שהרי מסקנת הגמ' דאם הוליך זר אף ר"ש מודה דפסולה, א"כ אם הוליך שלא ברגל פסל, כי פליגי בהולכה זוטרתי דשם דרך לזרוק תיכף ולא להוליך ברגל ר"ש סבר דהולכה הויא עבודה שאפשר לבטל דאיהו ס"ל דהולכה שלא ברגל לא הויא הולכה, א"כ הולכה הויא עבודה כזו שאפשר לבטלה משו"ה ס"ל דאין מחשבה מועלת בהולכה אכן רבנן פליגי עלי' וס"ל דאם שחט בצד המזבח אף שעשה הולכה שלא ברגל מקריא הולכה, דס"ל הולכה שלא ברגל הויא הולכה, א"כ הולכה הויא עבודה שאי אפשר לבטלה, ופליגי בפירוש הכתוב אי האי והקריבו. הפירוש שילך עם הדם ברגל כמו באברים דכבר כתוב מקודם, וערך הכהן אותם על העצים אשר על האש, ולמאי כתוב אח"כ, והקריב הכהן את הכל כו', ע"כ דמיירי בהולכה היכא דצריך להוליך ברגל, או דאף שבאברים מיירי בהולכה ברגל, והקריבו דכתוב בדם. הפירוש שיקריבו הדם למזבח, בכל מאי דצריך ואף שלא ברגל וע"ז מחכו במערבא. וכדפירשו רב פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע והא כי פליגי בהולכה רבתי פליגי, פירוש כיון דר' שמעון סבר דכיון שאפשר לבטל לאו עבודה חשובה היא. א"כ אם שחט רחוק מן המזבח וזרק לר' שמעון יהי' כשר דאף שאם הי' זר מוליך הי' פסול, היינו דעשה הזר העבודה, אבל הכא שזרק רחוק מן המזבח ולר"ש לפום מאי דסובר עתה, הולכה שלא ברגל לא הוי הולכה. מה עשה הוא ביטל את ההולכה ולר"ש, הא אם ביטל את ההולכה, לר"ש כשר, דכפי שמפרש השתא, ס"ל לר"ש דלזה לא ילפינן הולכה מקבלה, שכמו שקבלה מעכבת אם לא עשה כן הולכה תעכב, שהרי כפי שמפרש עתה, לר"ש, אם שחט בצד המזבח לא קים הולכה אלא בהולכה זוטרתי כו"ע לא פליגי, פירוש דזה כו"ע מודו דאם לא קים כלל הולכה, אף ר"ש מודה דפסול, דילפינן מקבלה כיון דאפיק קרא להולכה בלשון קבלה, לא תפקה הולכה מקבלה כמו דקבלה אם לא עשה פסול, כן הולכה אם לא עשה פסול אלא דר"ש פליג רק בהילוך, היינו דר"ש ס"ל, הולכה שלא ברגל הויא הולכה, א"כ אם עשה הולכה שלא ברגל ששחט בצד המזבח. קים מצות הולכה, דאיהו מפרש והקריבו:

שיקריבו הדם למזבח. לא שילך עם הדם אבל הילוך ללך ברגל אפשר לבטל, וא"כ אין הפירוש בדברי ר"ש שעבודת הולכה אפשר לבטל, הוא אמר רק שהילוך אפשר דבטל, שאם שחט בצד המזבח ויזרוק ג"כ הוי הולכה א"כ מה שחשב בשעה שהלך שזה הי' אפשר לבטל לא הויא מחשבה בעבודה. אבל מה שחשב בהולכה זוטרתי, היינו ששחט בצד המזבח שזה אי אפשר לבטל, מודה שהויא מחשבה בעבודה לפסול. אכן רבנן סבירא להו הולכה שלא ברגל לא הויא הולכה ולדידהו. בע"כ צריך לשחוט רחוק מעט כדי ללך, אלא דזה מודי שאם הלך קצת מה שמושיט ידו אצל המזבח כיון שזה גמר עבודת ההולכה ברגל ושם בע"כ צריך להושיט ידו גם זה הויא הולכה אבל אם עשה הכל שלא ברגל בודאי פסולה ולדידהו גם הילוך אי אפשר לבטל דלדידהו הפירוש והקריבו שילך עם הדם למזבח

והנה בתוס' שם ד"ה תהי בה ריש לקיש הקשו מאי קאמר ריש לקיש כלום למדנו אלא משלמים: הא ריש לקיש גופא קאמר לקמן מודה ר"ש בהולכת חטאת הפנימית היינו דקשה לתוס' אמאי לא נימא כלום למדנו פיגול אלא משלמים, ובשלמים אין מפגל בהולכה, אכן לדברינו הא למסקנא גם לר"ש פיגול בהולכה, היינו אם חשב בהולכה זוטרתי, א"כ גם לר"ש מפגל בחשב בהולכה אלא דמה שיכול לבטל לאו עבודה חשובה היא, אבל הכא פריך ריש לקיש, דילמא הולכה דוקא. אם מקרב אצל המזבח, אבל טבילת אצבע הא איננו מקרב אצל המזבח, שהרי הוא רק טובל האצבע ואפשר בליקט לבונה, גם ריש לקיש מודה, שאם נימא הולכה שלא ברגל הויא הולכה נפקא מהולכה, אכן טבילת אצבע איננה בעצמה לע"ע הקרבה אל המזבח, אלא דנימא כיון דצריכה נעשית עבודה ומקריא הולכה, על זה פריך. כיון דטבילת אצבע איננה בשלמים נימא שטבילת אצבע אינה מפגלת ומהולכה אי אפשר למילף שזהו דוקא הקרבה למזבח

לפי זה יהי' הפירוש הא דמשני הא ר"ש הא רבנן דמשני כן, דאפשר דהני תנאי לא פליגו בזה, אם נימא שטבילת אצבע, מדהויא דבר המעכב כפרה נעשית עבודה חשובה בפני עצמה, כיון דכתיב בקרא אלא פלוגתייהו אי הולכה שלא ברגלו הויא הולכה דלמאן דס"ל, הולכה שלא ברגל הויא הולכה. ילפינן טבילת אצבע, דלדידי', הפירוש והקריב שיקריב הדם למזבח וא"כ כיון שע"י טבילת האצבע יוכל לקרב הדם למזבח הויא הולכה. אכן אם נימא הולכה שלא ברגל לא הויא הולכה, א"כ הפירוש והקריבו שילכו עם הדם לא נוכל למילף טבילת אצבע שהרי אינו הולך. ולפי זה יהי' תלוי בהנך סברות הגמ'. למ"ד ר"ש ס"ל הולכה שלא ברגל לא הויא הולכה, א"כ הא דתני אינה מפגלת ר"ש היא, ולמסקנא דרבנן ס"ל הולכה שלא ברגל לא הויא הולכה הא דתני אינה מפגלת רבנן היא, ודחי, אף אם נימא דר"ש סבר הולכה שלא ברגל לא הוי הולכה, ג"כ קשה דמאי איריא טבילת אצבע אינה מפגלת, הא לר"ש כל שאינה על המזבח החיצון אין בה פגול ע"כ דזה בחטאת הפנימית, כיון דכתיב בה וטבל, נעשית עבודה חשובה המעכבת כפרה, וילפינן מכל העבודות וכמו דבתחילה, רצה לילף הולכה מכל העבודות, אלא דדחי, מה להנך שכן אי אפשר לבטלן, אבל בלא האי סברא הוי ילפינן הולכה מכל העבודות ילפינן טבילת אצבע דמפגלת כיון דכתיב בקרא, ומעכבת כפרה משו"ה מפגלת

ויתישב בזה קושית התוס' במנחות: אמאי בליקוט לבונה אמר ש"מ הולכה שלא ברגל הויא הולכה, אכן לפי הנ"ל אדרבה, מגמ' זו דאמר דטבילת אצבע בחטאת החצונות אינה מפגלת, א"כ כיון דלא כתוב בקרא בהדיא, לא נעשית עבודה א"כ טעמא דטבילת אצבע מפגלת אין הטעם משום הולכה אלא כיון דכתיב בהדיא, וטבל נעשית עבודה וממילא הויא עבודה שמעכבת כפרה וילפינן