לבוש מרדכי על זבחים יא

ופודין אותה שאז ע"י הפדיון מסתלק הפסלות אם נימא בע"ח אינן נדחין א"כ קדושת הפסח שחלה על הבהמה הוי קדושה ואילו הי' בציור שהנקבה תתהפך לזכר היתה יכולה לקרב א"כ חל על הבהמה קדושת פסח וא"כ יש גם בהדמים קדושת פסח א"כ אם נפלו מום בהבהמה ונפדית שאז מסתלק מהדמים פסול מה שהיא נקבה אז הדמים ראוין לפסח ולאחר הפסח לשלמים וא"כ אמאי אמר במתניתן יפלו הדמים לנדבה שהיינו לקיץ המזבח לעולות ע"כ דבע"ח נדחים וקדושת הדמים נדחה ודיחוי מעיקרא הוי דיחוי ולא חלה על הבהמה כלל קדושה לפסח שאף שאמרה התורה מדחזיא לדמי חלה קדושת הגוף היינו דוקא היכא דראוי אבל היכא דהקדושה דחוי' מעיקרא ולא הי' קדושת פסח לא לגוף ולא לדמי רק קדושת הגוף בלי שום קדושה לקרבן שם אמרינן דמותר מקדושה שאין עלי' שם אזלא לנדבה לקיץ המזבח דילפינן ממותר חטאת ואשם דלמאן דס"ל בע"ח נדחין א"כ האשם גופא אין ראוי לעולה ולדידי' בודאי אף אם ניתק לרעי' ויקרבו לעולה יהי' פסול א"כ מה דאמרה התורה מותר אשם יפול לנדבה משום דהוי קדושה לכפרה וכפרה אי אפשר הוי הדין על הדמים שהמה מקדושה לכפרה שאי אפשר להיות לכפרה יפלו לקיץ המזבח ה"נ אם נתקדשה הנקבה לפסח שאי אפשר להיות פסח, הקדושה על הדמים לקיץ המזבח אבל למאן דס"ל בע"ח און נדחים. חל קדושת הפסח על הדמים. וצריך להביא שלמים מהדמים, א"כ בכריתות פריך אדרבה מדרבנן דהרי בברייתא איתא דאם הקדיש נקבה לפסח קודם הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר לדמי פסח ואם נימא דבע"ח נדחין א"כ הא על הדמים לא חל כלל קדושת הפסח ואמאי תמכור לדמי פסח דאין קדושת הפסח שבהנקבה נדחתה רק מטעם הפסלות וכיון שנפל מום ופדאו הדמים דאזל הפסלות נשאר הקדושה שהי' על הבהמה וא"כ תקשה מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו ואח"כ העני אמאי אמרינן הואיל ונדחה ידחה הא חזינן דהקדושה שהי' על הנקבה לא נדחתה מקדושת פסח וע"ז משני אמרי דבי ר' אושעיא כי אמרי לרבנן דר"ש ס"ל בע"ח אינן נדחים, ועיין בש"מ שמחק הגירסא וצריך לומר ור"ש, לכן סובר הרמב"ם דגרסינן הא ר"ש פירוש רבנן דברייתא כר"ש ס"ל בדין זה דבע"ח אינן נדחים וכמו דבפסחים צ"ח קאמר ג"כ רב אשי אמר כו' ור"ש היא דאמר אין בע"ח נדחין א"כ ה"נ אמר דרבנן דר"ש כר"ש סברו דבע"ח אין נדחין משו"ה אם הפריש נקבה לפסחו ירעה ויהי' הדמים לפסח נמצא דהרמב"ם דפסק דבע"ח אין נדחין פסק כברייתא דיביא בדמיו פסח דלא כמתניתין דאמרה יפנו הדמים לנדבה לקוץ המזבח, דמתניתן ס"ל בע"ח נדחין, והדמים יפלו לקיץ המזבח. דלא חל כלל קדושת הפסח על הדמים אבל הרמב"ם פסק אין בע"ח נדחין משו"ה יביא בהדמים פסח. ובהאי סוגיא דפסחים צ"ח גרסינן וש"מ יש דיחוי בדמים, פירוש דזה חידוש:

דאף הדמים נדחין. מלהביא בהם פסח או שלמים, אבל בדר' יוחנן גבי בהמה של שני שותפים לא גרסינן יש דיחוי בדמים דהא ר' יוחנן לא אמר מה יעשו בהדמים של בהמה זו כשתומם. וע"כ הגירסא שם וש"מ קדושת דמים מדחה, היינו שזה שיש על הבהמה קדושת דמים מדחה שאי אפשר להקריבה שוב מצאתי שכן מפורש בפירוש הר"ח שרב הונא ברי' דרב יהושע מביא ש"מ דבע"ח נדחין כו', הוא מהא דקתני במתניתין, יפלו הדמים לנדבה ולא קתני יביא בדמיו שלמים. מפורש כמו שביארנו

סימן ג

סוגיא דהולכה שלא ברגל

דף י"ד. איבעא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה, או לא שמה הולכה כו'. איתמר אמר עולא אמר ר' יוחנן הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, והנה הרמב"ם כתב בפ"א מה' פסולי המוקדשים הלכה כ"ג ז"ל והולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך כהן (גדול) שקיבל הדם ועמד במקומו וזרקו למזבח נפסל הזבח. ע"כ, והיינו דהרמב"ם פסק דלא הוי הולכה, ואם זרק למזבח בלא הולכה פסול שביטל מצות הולכה והקשו דבגמ' מנחות דף י"ג איתא אמר ר' ינאי ליקוט לבונה בזר פסול מ"ט א"ר ירמי' משום הולכה נגעו בה קסבר הולכה שלא ברגל שמה הולכה והולכה בזר פסולה: וא"כ הרמב"ם דפסק דהולכה שלא ברגל לא הוי הולכה, הו' לו נפסוק דליקוט לבונה בזר כשר, וא"כ איך כתב בפי"א מהלכות פסולי המוקדשין דליקוט לבונה בזר פסולה, עוד הקשו איך כתב דאם זרק למזבח וביטול הולכה פסול הזבח. הא ר"ש אות לי' דאפשר לבטל הולכה וגם לרבנן הדין כן. שהרי אמרינן לעיל דף ד' אשכחן כולהו הולכה מנא לן וכי תימא לילף מכולהו מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה, תאמר בהולכה שאפשר לבטלה ואיך כתב הרמב"ם שאם ביטל ההולכה פסול הזבח

ונראה לי דהרמב"ם מפרש דהא דאמר בגמ', דהולכה אפשר לבטלה היינו בתחילה, דעדנה לא הובא כלל לימוד, דהולכה הויא עבודה אלא דאף שאין לימוד, עכ"פ הא צריך ע"כ להוליך הדם למזבח וא"כ אם שחט רחוק מן המזבח הלא צריך להוליך, ובעי למימר דבשביל זה שצריך להוליך. תחשב לעבודה ויפסול אז מחשבה, ע"ז פריך מה לכולהו שאי אפשר לבטל אבל הולכה: הא אפשר לשחט קרוב למזבח, שלא יצטריך להוליך וא"כ מנא לן דמשום דמוכרח להוליך נחשב עבודה, ויליף מדכתיב והקריבו זו קבלת הדם, ואעפי"כ הוציא הכתוב בלשון הולכה שהרי באברים מה דכתיב והקריב הכל המזבחה הוא הולכה, א"כ אמר הכתוב, דהולכה לא תיפוק מכלל קבלה, לענין מחשבה וממילא לבתר דגלי קרא דהולכה לא תפקא מכלל קבלה, כמו דקבלה מעכבת אם לא עשה קבלה פסול הזבח ה"נ אם ביטל את ההולכה פסול הזבח

אכן ר"ש לכאורה סבר. דהולכה אינה מעכבת, ואם ביטל את ההולכה ששחט בצד המזבח, וזרק כשר, אכן באמת גם ר"ש סובר. שבהכרח שיהי' הולכה דהנה בדף י"ג איתא אמר ר' יהודה ברי' דר' חייא שמעתי שטבילת אצבע מפגלת בחטאת הפנימית כו' לימא כתנאי דתני חדא טבילת אצבע מפגלת בחטאת ותניא אידך לא מפגלת ולא מתפגלת, מאי לאו תנאי היא. לא הא רבנן הא ר' שמעון ע"כ, והנה רש"י פירש דהינו ר"ש דאמר הולכה לא מפגלא, והדברים תמוהים, דהא טעמא דר"ש דהולכה לא מפגלא משום דאפשר לבטלה והרי טבילת אצבע אי אפשר לבטלה והרי בהולכת חטאת הפנימית משום דאי אפשר לבטלה, גם ר"ש מודה, דמחשבה פוסלת ועיין ש"מ בהגהה שהעיר זה, ותירוצו אינו מובן

והנראה לי דהנה לקמן דף ט"ו איתא איתמר הולכה שלא ברגל מחלוקת ר"ש ורבנן. בהולכה רבתי דכו"ע לא פליגי דפסולה, כי פליגי בהולכה זוטית מחכו