לבוש מרדכי על זבחים קט

של מצה, אכן כפי שביארתי אין כונת האלפס לומר דמה שאנו כורכין אינו אלא זכר בעלמא, אלא כונת האלפס כיון דמה דתקנו רבנן מרור הוא זכר למקדש א"כ צריכין היו לתקנו כמו שהי' במקדש ואף דלא יכול לתקן שיאכל עם בשר צלי, עכ"פ תקנו שיאכל המרור עם המצה דלהלל בזמן הבית יצאו דוקא אם הי' כורכן ואוכלו בבת אחת, א"כ אם לא יכרוך המרור עם המצה לא יצא מצות מרור אליבא דהלל א"כ כיון דמספקא לן דילמא הלכה כהלל בע"כ צריך לכרוך מרור ומצה ולאכול, דאל"כ הא ספק שמא לא יצא וא"כ הוי ברכתא לבטלה, נראה לי דאסור להפסיק בין אכילת המרור לכריכה בדבור כדי שלא יהי' הפסק דמשמע לדברי האלפסי שספק הוא הלכה כמאן

, סימן ט"ז

סוגיא דנבלת עוף טהור מהו שיטמא בכזית

דף ק"ה בעא מיני' ר' אבא בר ממל מר' חייא בר אבא נבלת עוף טהור לר' מאיר מהו שיטמא בכזית דמחתא על ארעא לא תיבעאי לך דנקיט בפומי' לא תיבעי לך כי תיבעי לך דנקט לי' בידי' מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי או לא. בתר דבעיא הדר פשטה מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי איתבי' שלש עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד מהן צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין כביצה מאי לאו ר"מ היא לא רבנן היא והא קתני רישא צריכה מחשבה אין צריכה הכשר ומאן שמעת לי' האי סברא ר"מ ומדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא. והנה הרמב"ם לא הביא כלל האי דינא ומשמע דס"ל דאין מטמא טומאת אוכלין אלא כביצה כדמשמע פשטות דבריו בפרק ג' מאבות הטומאה הלכה ט"ז שמסיק ז"ל ואינו מטמא טומאת אוכלין אחרים עד שיהי' בו כביצה כשיעור כל האוכלין לטמא כמו שיתבאר עכ"ל. פשטות דבריו משמע דקאי בין על נבלת עוף טהור שחישב עליו, בין על נבלת עוף טמא שהי' לה הכשר וכן משמע מדבריו שם בהלכה ב' שכתב חישב עלי' לאכילה הרי זו מטמאה טומאת אוכלין והרי היא כאוכל ראשון לטומאה עכ"ד, ובאוכל ראשון הא אין מטמא אלא כביצה, ולכאורה דבריו תמוהין כיון דבגמ' אמר דנקיט בפומא לא תיבעי לך דמטמא בכזית ואף בנקיט בידי' פשיט דמחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי, וכיון דהרמב"ם פסק בזה כר"מ דנבלת עוף הטהור אם חישב אין צריך הכשר אמאי לא ביאר הרמב"ם דאם נקט בידי' וכש"כ בפומא אף בכזית מטמא

והנראה לי דהנה הרמב"ם כתב בפ"ג מאבות הטומאה הלכה ג' ז"ל פרה אדומה ושעירים הנשרפין אינו כן אפע"י שהן מטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריכין שתגע בהן טומאה ואחר כך יטמאו טומאת אוכלין עכ"ל הרמב"ם. וכבר תמה הראב"ד שזה נגד הסוגיא בזבחים שם דאיתא ת"ר פרה ופרים ושעיר המשתלח המשלח השורפן והמוציאן מטמא בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי ר"מ וחכ"א פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין שעיר המשתלח אינו מטמא שהוא חי והחי אינו מטמא אוכלין ומשקין בשלמא לר"מ כדתני רבי ישמעאל דתני דבי ר' ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אלא לרבנן אי אית להו דתנא דבי ר' ישמעאל אפילו שעיר המשתלח נמי אי לית להו אפילו פרה ופרים מנלן כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר ע"כ ופירש רש"י דבעינן שיהא ראוין לקבל טומאה ואם ראוין לכך מטמאים הם עצמם וכמו שמבאר שם הראב"ד וא"כ לרבנן פרה ופרים אין צריכין הכשר ואמאי כתב הרמב"ם שצריכין הכשר, אכן הראב"ד פירש עוד פירוש ז"ל עוד יש לפרש להאי מימרא הכי לעולם רבנן לית להו דר' ישמעאל דסבירא להו דבעינן שיקבלו טומאה ופרה ופרים נמי ע"י קבלת טומאה הילכך פרה ופרים דבני קבול טומאה מקבלי טומאה ויהבי לה אבל שעיר המשתלח שהוא לא מקבל טומאה ולדעת רבנן נבלת עוף טהור נמי לא מטמאה עד דמקבל טומאה ממקום אחר והאי פירושא ניחא טפי לההוא דזבחים, מיהו בהאי סוגיא והאי פירושא ליכא פלוגתא בין פרה ופרים לקבלת עוף טהור וסוגין נמי בכולה גמ' כר' ישמעאל דלא בעינן לא הכשר מים ולא הכשר שרץ עכ"ל הראב"ד

והנה לכאורה מוכח כהראב"ד דמפרש דדוקא לר"מ נבלת עוף הטהור אין צריכה הכשר אבל לרבנן פרה ופרים ונבלת עוף צריכה הכשר שהרי זה לשון הגמ' שם אותבי' שלשה עשר דברים נאמרו בנבלת עוף טהור וזה אחד צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין כביצה מאי לאו ר"מ היא לא רבנן היא והא קתני רישא צריכה מחשבה ואין צריכה הכשר ומאן שמעת לי' האי סברא ר"מ ומדרישא ר"מ סיפא נמי ר"מ מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא, והנה הגהה מן הצד ציין הגרי"פ ז"ל צריך עיון רב, וכונתו להקשות הא מעיקרא אמר (לפי פירוש רש"י) דגם רבנן סבירא להו בפרה ופרים דאין צריכה הכשר, וא"כ גם נבלת עוף טהור אין צריכה הכשר, וכן הקשה הגליון הש"ס אכן לפי פירוש השני של הראב"ד דרבנן אפילו בפרה ופרים ס"ל דצריכין הכשר א"כ ס"ל גם בנבלת עוף טהור דצריכה הכשר, וא"כ שפיר אמר מאן תנא דאין צריך הכשר ר"מ, אבל להרמב"ם דסבירא לי' פרה ופרים צריכין הכשר א"כ איך פסק בנבלת עוף טהור דאין צריכה הכשר וכמו שכתב בפ"ג מאבות הטומאה וממ"נ אי פסק כרבנן אף נבלת עוף טהור אין צריכה הכשר, ואם פסק כר"מ אף פרה ופרים ושעיר המשתלח אין צריכה הכשר

והנראה לי דהנה שם בדף הנ"ל בזבחים איתא בעי ר' אלעזר פרים ושעירים הנשרפין שיצאו וחזרו מהו מי אמרינן כיון דנפק איטמו להו או דילמא כיון דהדור הדור אמר ר' אבא בר ממל ת"ש היו סובלין אותן במוטות הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו הראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו ואי ס"ד כיון דנפקי להו איטמו להו הנך דאיכא גואי ליטמא, אמר רבינא ותסברא והא בעינן ואחרי כן יבא אל המחנה וליכא, (נ"ל שצריך לגרום ואחרי כן יבא אל המחנה והוא בויקרא ט"ז, לא כמו הגרסא שלפנינו ואחר יבא אל המחנה וציין בתורה אור ויקרא י"ד שמיירי במצורע המטהר מטומאתו שאינו ענין כלל לפרים הנשרפים) אלא ר' אלעזר היכי בעי לה כגון דנקיט לה בבקולסי ע"כ והנה רש"י פירוש בתחלה דקס"ד דבעי לענין טומאת בגדים של אלו שהוציאום והקשה בתוס' ז"ל וקשה אטו מחיצות עזרה מקום טהרה דכיון שנטמאו מי יטהרם עכ"ל התוס'

ונראה לי דהנה יש להסתפק האי דינא דאמרה התורה בפרים הנשרפים ופרה