לבוש מרדכי על זבחים קז

בהלכה ו' וכתב ז"ל ולוקח שני רקיקין וחולק ומניח פרוסה לתוך שלם ומברך המוציא לחם מן הארץ וכו' ואחר כך כורך מצה ומרור כאחת ומטבל בחרוסת ומברך ברוך וכו' אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ואוכלן, ואם אכל מצה בפני עצמה ומרור בפני עצמה מברך על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו והשיג הראב"ד זה לשונו זהו כהלל מ"מ זה הסדר לא דייק וכונת הראב"ד להקשות כיון שכתב כהלל א"כ הי' לו לכרוך פסח מצה ומרור ביחד כדרך שהי' הלל עושה, והנה שם בפסחים קט"ו איתא אמר רבינא אמר לי רב משרשיא בר' דרב נתן משמי' דהלל לא לכרוך אינש בזמן הזה מצה ומרור וליכול משום דסבירא לן מצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן ואתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא, אפילו למ"ד מצות אין מבטלות זו את זו ה"מ דאורייתא בדאורייתא ודרבנן בדרבנן, אבל דאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטל דאורייתא, מאן שמעת לי' דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל הוא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהי' כורכן בבת אחת ואוכלן שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו אמר ר' יוחנן חולקים עליו חביריו על הלל דתניא יכול יהא כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. מתקיף לה רב אשי אי הכי מאי אפילו אלא אמר רב אשי האי תנא הכי קתני יכול לא יצא בהו ידי חובתו אלא א"כ כורכן בב"א ואוכלן כדרך שהלל אוכלן תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו וכו' והנה כבר הקשה בתוס' מאי מייתי ראי' דהלל סבר מצות אין מבטלות זו את זו, דילמא שאני הכא דכן אמרה התורה שצריכין לאכול דוקא בבת אחת דכן הוא המצוה ותירצו בתוס' ז"ל וי"ל מדסבר דלכתחילה יש לו לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך א"כ בעלמא אין מבטלות דאי מבטלות א"כ איצטריך קרא להתיר כריכה ולומר דהכא לא מבטל והלכך לרבנן דמוקי קרא בדיעבד שמעינן דבעלמא מבטלות ושאני הכא דגלי קרא ודברי התוס' תמוהים דא"כ למאי איצטריך לרבנן לימוד דיאכלוהו דאפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו הא בלא קרא דיאכלוהו הוי אמרינן דהא דאמר קרא על מצות ומרורים היינו דבדיעבד יוצאין אף אם כרכן

אכן לדידי נראה דראית הגמ' דלהלל מצות אין מבטלות זו את זו דהנה כתבו בפוסקים דצריכין לאכול שני זיתים מצה אחד לחיוב מצה ואחד לפסח, ונראה מדבריהם דאוכלין המצה תחת הפסח ולדידי נראה דהנה הפסח מביא חיוב לאכול מצה שהרי בפסח שני ג"כ מחויבים לאכול מצה וכדכתיב קרא על מצות ומרורים יאכלוהו, אכן אף בלא פסח מחויבים לאכול מצה בלילה הראשונה כדכתיב בערב תאכלו מצות, והנה אילו היו הדין דמצות מבטלות זו את זו הנה בודאי דהפסח צריך לאוכלו כדינו אליבא דהלל לכרוך במצה ומרור שהרי כן מצות התורה לאכול את הפסח על מצות ומרורים אכן במצה שהי' אוכל בעת אכילת הפסח לא הי' יוצא חובת דבערב תאכלו מצות שהרי אותה המצה שצריכין לאכול בערב משום חיוב דבערב תאכלו מצות אותה אין לה דין לאכול עם פסח ומרור, וא"כ הי' צריך הלל לאכול עוד כזית מצה מלבד המצה שאכל עם הפסח, אכן אם נימא מצות אין מבטלות זו את זו א"כ הלל אף אם לא הי' הדין שפסח צריך לאכול עם מצה והי' אוכל המצה עם הפסח הי' יוצא א"כ יוצא במצה שאכל עם הפסח גם ידי חובת מצה דבערב תאכלו מצות וא"כ אם היו אומרים על הלל שאכל הפסח עם מצה ומרור לא הי' כלל ראי' דהלל סבר דמצות אין מבטלות זו את זו, דאפשר שאחר אכילת הפסח עם מצה ומרור הי' אוכל כזית מצה בפני עצמה משום מצות אכילת מצה בערב, אבל הלא אמרו עליו שהי' כורכן ומהו הפירוש כורכן הפירוש אלו השלשה מצות שמחויבים בלילה הראשונה, פסח מצה ומרור, הי' הלל אוכלן בב"א, א"כ מוכח שלא הי' אוכל עוד מצה אלא הי' כורך כל אלו השלשה מצוות של פסח מצה ומרור הי' אוכל ביחד. מזה מוכיח דס"ל להלל מצוות אין מבטלין זו את זו ובאכילת הפסח עם מצה ומרור הי' יוצא גם מצות בערב תאכלו מצות, ע"כ דס"ל מצות אין מבטלין זו את זו

והנה בהא דשני רב אשי דהכי קתני יכול לא יצא ודי חובתו אלא א"כ כורכן וכו' אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו הנה המאור ס"ל דלרב אשי האי ברייתא אתיא כהלל, אכן רב אלפס מפרש דהך ברייתא רבנן אמרי לה ופליגי עלי' דהלל דלהלל לא יצא אלא אם כרכן, ולרבנן אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ועיין בדברי הרמב"ן במלחמות אכן לכאורה קשה נהי דמהאי ברייתא דאיתא דיצא אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו שמעינן דרבנן פליגי על הלל וס"ל דיוצאין אפילו זה בפני עצמו וזה, בפני עצמו, אבל מנא לן דהלל פליג על חביריו דילמא גם הלל סבירא דבדעיבד יוצאין אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, אכן הלל הי' נוהג תמיד לאוכלן בב"א משום דהלא בקרא כתיב מעיקרא לכורכן כדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו

אכן הלל והך ברייתא דרשי שני פסוקים וכמו שציין הגר"ב רנשבורג דברייתא אין הגרסא על מצות ומרורים אלא הגרסא ומצות על מרורים יאכלוהו, דהנה האי פסוק דעל מצות ומרורים יאכלוה נאמר במדבר ט' לגבי פסח שני: אכן הפסוק דמצות על מרורים נאמר בפסח מצרים וכתוב שם ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו וברייתא דדרשה פסוק דפסח מצרים דרשו מדכתיב קרא ואכלו את הבשר צלי אש ומצות על מרורים דלא איצטריך לכתוב יאכלוהו כיון דכבר כתיב בקרא ואכלו את הבשר וידעינן דקרא מיירי באכילה, א"כ הי' לכתוב ומצות על מרורים והוי מפרשינן דאת הפסח ואכלו צלי אש, והמצות יאכלו עם מרורים והיינו שיאכלו הפסח בלבדו והמצות יאכלו עם מרורים (והרמב"ם אין מפרש בהברייתא כפירש הרשב"ם דאילו לא הי' כתוב יאכלוהו הוי אמינא דיאכל הפסח עם מצה ומרור אלא דבלא קרא דיאכלוהו הי' הדין דפסח בלחודי' ומצות על מרורים היינו המצה עם המרור) אבל כיון דכתיב יאכלוהו שהוא מיותר דהרי קרא מיירי באכילה והוי מפרשינן מאי דכתיב ומצות על מרורים שיאכלו המצות עם מרור, משו"ה דרשי רבנן דאם רוצה אוכל מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו ואף דיאכלוהו הוא לשון זכר ומצה הא לשון נקבה אפשר דקרא יאכלוהו על המרור ומרור הוא לשון זכר, אכן הלל דרש קרא דבמדבר ט' דמיירי בפסח שני דכתיב שם בחדש השני בארבעה עשר יום בין הערבים יעשו אותו על מצות ומרורים יאכלוהו, דשם ע"כ צריך לכתוב יאכלוהו דהרי לא כתיב שם אכילה ודרש הלל מדכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו שצריך לאכול הפסח עם המצה והמרור, וכיון דהוא דריש האי קרא א"כ דוקא אם כרך את הפסח עם המצה והמרור יצא ואם לא כרך לא יצא שהרי האי קרא יאכלוהו ע"כ קאי על הפסח שיאכלו אותו עם מצות ומרורים: אכן רבנן האי קרא לא דרשי דהם מפרשים שיאכלו הפסח ובעת ההיא יהי' גם המצות והמרורים לאכילה היינו דאשמיענן דגם לענין מצה ומרור דין פסח שני כדין פסח ראשון שאוכלים אותו על אכילת מצה ומרור,