לבוש מרדכי על זבחים קו

לר' יהודה דס"ל טעם כעיקר, א"ל לרבנן אין רואין כאילו הן יין אלא כאילו הן מים

פסקא ד'

והא דאמר ופליגא דר' אלעזר דאמר ר' אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורים מבטלין זו את זו מאן שמעת לי' דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהי' כורכן בב"א ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלהו, ולכאורה הא הכא הוי מין בשאינו מינו ובמין בשאינו מינו הא למסקנא דגמ' דידן גם ר"ל מודה נראה לי דהנה כפי שביארנו למעלה הא כל הסוגיא דפגול ונותר שבללן זה בזה ומתניתן דיין ביין ודם בדם. ודיני דכלי מלא משקה וכו' הכל מיירי היכא שנתערבו זה בזה, ונעשו עתה גוף אחד אם בטל המיעוט לגבי הרוב או דעצמיות המיעוט לא בטלו אכן הכא בדין דהלל הזקן הא לא בללן אלא שאוכלן בב"א בזה הוא דין אחר

דהנה המ"ל בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות מסתפק בהא דקי"ל בלע מצה יצא ואם כרכן בסיב לא יצא אם נאמר באיסורים דאם כרך דבר איסור בסיב ובלע אם מחויב, ומביא הירושלמי פ"ג דשבועות הלכה ג' שבועה שלא אוכל פת וכרכן בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת, שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגים וכרכן בחרצנים וזגים חייב על כל אחת ואחת ע"כ ובודאי כפי גרסת הירושלמי קשה מאד דאם אמר שלא אוכל פת ותו לא פשיטא דאינו חיוב אלא אחת וכו' ע"כ כתב דאפשר דהגרסא אינו חייב אפילו אחת ואשמיענן כיון דמפסיק לי' קנים בין גרונו לפת לא חשיב אכילה אבל אם כרכן בחרצנים וזגים חייב אף על הפת משום דחרצנים וזגים חשובי אוכל ומין במינו אינו חוצץ, וכ"כ רבינו פ"ג מהלכות שאר אבות הטומאה דין ה' ז"ל הכורך כזית מבשר נבלת העוף הטהור בחזרת וכיוצא בזה ובלעו אעפ"י שלא נגע בגרונו ה"ז טמא כרכו בסיב ובלעו ה"ז טהור ע"כ, וכתב שם מרן והטעם נראה דהיינו משום דכיון דחזרת מין אוכל הוא מין במינו אינו חוצץ מה שא"כ בסיב, ומיהו גם לפי גרסא זו קשיא לי דאמאי נקט גבי חרצנים וזגים דנשבע עליהם כיון דכונת הירושלמי אינו אלא ללמדנו דחרצנים וזגים חשובי מאכל ומין במינו אינו חוצץ הו"ל דומיא דרישא דאם נשבע על הפת וכרכה בחרצנים וזגים דחייב על הפת עכ"ד המ"ל

והנה מה דנקט המ"ל דטעמא דהרמב"ם דמשו"ה גבי נבלת עוף הטהור אם כרכן בחזרת ובלעו אעפ"י שלא נגע בגרונו, משו"ה טמא דחזרת מין מאכל וכל שהוא מין מאכל הוי מין במינו ואינו חוצץ, נראה לי דאין הכונה כן שהרי כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות חמץ ומצה הלכה ב' ז"ל בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור כאחד ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא שהמרור כטפילה למצה, וכתב שם המ"מ שזה שכתב הרמב"ם שהמרור כטפילה למצה הוא טעם דמשו"ה יצא ידי מצה ולא אמרינן שהמרור הוי הפסק בין גרונו למצה משום דהמרור טפילה להמצה והיינו משום דחזרת הוא מהמינין שנאכלין נטפל וא"כ גם הא דאמר הרמב"ם גבו נבילת עוף הטהור דאם כרך הבשר בחזרת ואכל הוא טמא משום דחזרת הוא טפל להבשר ואין חוצץ דכל דבר שהוא טפל אין חוצץ (וכן כתב רבינו חננאל בסוכה ל"ז דמשו"ה כל לנאותו אינו חוצץ דהוי מין במינו ה"נ כיון שנאכל ללפת בטל לבשר ומצה והוו מין במינו) לפי זה דבר מאכל שאינו נאכל ללפת ואינו טפל אז בזה הדין להיפך, דאם כרך מאכל במאכל ואוכל מין במינו אינו חוצץ ומין בשאינו מינו חוצץ ופטור, ולפי זה הא דעלי קנים חוצצין הוא חידוש שלא נימא כיון שאינם מין מאכל בטלים להמאכל הוי טפל ולא יחצוץ, קמ"ל כיון דאין מין מאכל כלל לא שייך טפל, ולפי זה אפשר גם בדברי מרן שכתב לגבי נבלת עוף הטהור שכרך בחזרת ובלען טמא משום דמין מאכל הוא הוי מין במינו היינו דוקא בחזרת שמין מאכל הוא והוא טפל להבשר, אבל אם מין טפל לבשר מין בשאינו מינו חוצץ, ובדברי הירושלמי יש לגרוס שבועה שלא אוכל פת ועלי קנים וגפנים וכרך הפת בעלי קנים וגפנים (פירוש או בעלי קנים או בעלי גפנים) אין חייב אלא אחת דהרי עלי הגפנים או הקנים מפסיקין בין הפת ואין חייב על הפת שהרי העלים דלאו מין מאכל הוא חוצץ, וצריך לומר דהירושלמי סובר דאיסורין מבטלין זה את זה או דאפשר דאף מאן דסבירא לי איסורין אין מבטלין עלים דלאו מין מאכל הוא כלל חוצץ ועוד אפשר דאימתי אמרינן איסורין אין מבטלין דוקא באיסורין שאסרה התורה שהאיסורים הם גוף האיסור, אבל שבועה דהוי רק איסור גברא כו"ע מודו דאיסורין מבטלין זה את זה, אבל אם נשבע שלא יאכל פת וחרצנים או זגים כיון דחרצנים וזגים הוא מין שבפני עצמם אין אוכלין אותם אבל ע"י תערובות אוכלין אותם. א"כ חרצנים וזגים יש להם דין כמו חזרת שהמה טפלים להאוכל והמה אינם חוצצין בין הפת והגרון, משו"ה מחויב על כל אחת ואחת

והנה לפי זה אם נימא דאיסורין הוי שני מינים אם כן אם לא בלל ואכל שני זיתים כיון דבשעת אכילה חוצץ מין אחד בין חבירו והגרון יהי' פטור לא מטעם ריבוי אלא מטעם חציצה ואדרבה יהי' הדין דדוקא מין בשאינו מינו פטור, וכן במצוה אם אכל שני זיתים זית פסח וזית מצה דבעת אכילה חוצץ המצה בפני הפסח והפסח בפני המצה אם נימא דאיסורין מבטלין זה את זה לא יצא משום דחוצצין זה בפני זה, ומדיצא אם כרכן בבת אחת ואכלן ע"כ כיון דשניהם מצוה אין חוצצין זה בפני זה. וכן באיסורין אין חוצצין זה בפני זה משום דזה ששניהם איסור עושה שאין חוצצין זה בפני זה, ה"נ אם בללן ועשאן גוף אחד אין מבטלין זה את זה דמה שהמה איסורין עושה שלא יבטל זה את זה

ומה דלכאורה קשה מסוגיא זו על סוגיא דפסחים דהכא משמע דדוקא מהלל מוכיח דמצות אין מבטלות זו את זו ואילו בפסחים דף קט"ו מסיק רב אשי דגם רבנן סבירא להו דיוצאין אף אם אוכלן בב"א ולא אמרינן שמבטלין זה את זה, נראה לי דהנה הרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות חמץ ומצה הלכה ח' ז"ל בזמן הזה שאין שם קרבן אחר שמברך המוציא לחם חוזר ומברך על אכילת מצה ומטבל מצה בחרוסת ואוכל, וכתב על זה הראב"ד זה הבל, וכתב המ"מ שלא הי' לא לההביל הדבר שהרי גם ר' יצחק אבן גיאות כתב ז"ל מברך על אכילת מצה וטובל ואוכל אכן לדידי דברי המ"מ תמוהים דמה שכתב הר"י אבן גיאות מטבל משום דכל אכילתם הי' דרך טיבול וכמו שכתב הרשב"ם שם דף קי"ד במתניתן דהביאו לפניו אבל הרמב"ם שכתב מטבל חרוסת הרי דהצריך לטבל בחרוסת, ע"ז כתב הראב"ד שזה הבל, דלמא להטביל בחרוסת

ולישב דברי הרמב"ם נראה לי' דהנה הרמב"ם שם