לבוש מרדכי על זבחים קג

המים באויר הכלי שתחת הנקב, אכן אם הנקב גדול כל כך שאין הכלי מקבלם כלל שהמה יצאו תיכף כשיבואו להכלי אז אף שהנקב גבוה הרבה מהשולים ותחת הנקב יש כלי אין המים שבאים למעלה ונשפכים תיכף דרך הנקב מקרי שנתקבלו בהכלי, שאין הכלי קיבלתם אפי' כל שהוא, וכמה הוא שיעור הנקב שנימא שע"י הנקב הזה המים שנשפכים להכלי לא נתקבלו בהכלי כל שהוא אם הנקב גדול כשפופרת הנוד כיון דקיי"ל עירוב מקומות כשפופרת הנוד א"כ הלכה למשה מסיני שע"י נקב כשפופרת הנוד המים מעורבים א"כ אם הנקב מן הצד גדול כשפופרת הנוד אז מקרי שאין מקבל (עד הנקב) אפילו כל שהוא, וא"כ הפירוש במתניתן ניקבה מלמטה (פירוש אפילו נקב כל שהוא דכיון דעשוי למים שיעורו במוציא מים) או מן הצד היינו גבוה מן השולים אם אין מקבל מים כל שהוא פירוש אם הנקב שמן הצד גדול כל כך שאין המים הנזחלים להכלי אין מקבלים הכלי כל שהוא אז אין פוסל המקוה דהמים לא נתקבלו כלל בהכלי, וכן בתוספתא הפירוש שאם מקבלים מים כל שהוא היינו שאון הנקב גדול כשפופרת הנוד אז מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה היינו מה שלמטה כלי זה פוסל את המקוה, או דהפירוש דהמים שמן הנקב ולמטה אם רוח הפך את הכלי פסול משום מים שאובים ולפי זה גם בדברי הרמב"ם הפירוש כמתניתן ניקבה מלמטה פירוש אף נקב כל שהוא או מן הצד כשפופרת הנוד אז כשרה אם היא נעשית מקוה ואין פוסל את המקוה משום מים שאובין דאם ניקבה מלמטה בטלה מתורת כלי וממילא אין פוסל את המקוה משום שאובין ואם הנקב כשפופרת הנוד כשרה היא בעצמה אם היא מחוברת למקוה ואין פוסל המקוה דלא קבלה הכלי את המים, ולפי זה האי דינא דאם הי' הנקב מן הצד היינו גבוה מן השולים שלמטה עוד כלי משו"ה אין פוסלת המקוה משום דהלכה למשה מסיני דעירוב מקואות כשפופרת הנוד, א"כ אם הנקב גדול כשפופרת הנוד מקרי שאין מקבל מים כל שהוא עד הנקב, וא"כ גם הגמ' ביבמות סוברת דמעשה דשוקת יהוא היתא נקובה למקוה והמים היו נמשכים דרך השוקת להמקוה אלא דמשו"ה מביא שם מתניתן דעירוב מקואות כשפופרת הנוד דכיון דאיתא במתניתן דעירוב מקואות כשפופרת הנוד וא"כ ע"כ דב"ה סברי דאם ניקב מן הצד נקב כשפופרת הנוד אין פוסל המקוה שהרי לא קבלו מים ואמאי הרחיבו ב"ש הנקב ע"כ דעשו ב"ש כדבריהם והם לא סבירא להו דעירוב מקואות כשפופרת הנוד משו"ה לדידהו אם לא בטל הכלי שמתחת אם נקבה מן הצד אף כשפופרת הנוד פוסל המקוה לפי זה הרמב"ם גם בדינא דהיתה כלי וחיברה, שנה לנו דין דבכדי טהרתו היינו בנקבה מלמטה לא בעינן כשפופרת הנוד דהיכא דנקבה בכדי טהרתה אינה פוסלת המקוה

, עכ"פ זה למדנו אם מחובר המים למקוה בנקב כשפופרת הנוד אז המים בעצמם מקוה והנה בספרא איתא מנין שאם טמא נטהרו ת"ל מקוה מים יהי טהור, ונראה לי דהפירוש הוא כך אם הי' פחות ממ' סאה מנין דכמו שמקוה מטהרת אדם וכלים כן היא מטהרת עצמה שאם נעשה מקוה נטהרו המים הטמאים ת"ל מקוה מים יהי' טהור דמקוה היא טהורה, ולפי זה שפיר ניחא הא דמים טמאים אם השיקן למקוה נטהרו דכיון שהשיקה אותן הרי נעשו המים שבכלי מקוה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד שהרי כל המחובר למקוה הרי היא כמקוה, ומשו"ה מטבילין בכלי שהיו כשפופרת הנוד וכיון שנעשו המים כלי ממילא אזל טומאה מן המים שהרי מקוה מים יהי' טהור אמר רחמנא ומשו"ה דוקא למים מועיל השקה שהרי מים נעשו מקוה, אבל משקין לא נעשו מקוה משו"ה אין מועיל להו השקה וזה שבגמ' פסחים אמר כיון דאין זריעה להקדש ה"נ אין מועיל השקה להקדש, אינו אלא דמיון כמו דדין הוא דאין מועיל זריעה להקדש לסלק מהן הטומאה מדרבנן ה"נ אין מועיל השקה, אבל אין הכונה דהשקה היינו זריעה, אלא הכונה כיון שנעשו המים מקוה ממילא פרחה טומאה מיניהו דמקוה מים יהי' טהור אמר רחמנא

ולפי זה יהי' הפירוש בגמ' דמי רגלים רואין כאילו הן מים דהנה קי"ל דמיעוט שאינו מקפיד אין חוצץ, אכן זה הדין נאמר רק באדם או כלים הטובלים שאם באו במקוה ויש עליהם דבר החוצץ אין פוסל את הטבילה, אבל לא נאמר דין זה על המקוה שאם מקצת המקוה אינינה מטהרת אז אם האדם או הכלי מקצת מהם הי' באותו מקצת המקוה שאינינה מטהרת אז הוי כאילו אותו מקצת לא באו במים וכאילו טבל חוץ ממקצת דאז אין מועיל כלל הטבילה, והנה קי"ל דמקוה שנשתנה מראה המים מחמת מי פירות וכדומה פסולה, ולא עוד אלא אף אם מקצת המים נשתנו מראיתם אז אין טובלין באותו המקצת והנה מים על מים קי"ל דהיינו הנחתן דהוי חיבור להדדי, ואם נגע טבול יום באחת המים פסול כל המים, אבל משקין על מים לא הוי חיבור ואם נגע טבול יום במשקה לא פסל את המים לפי זה אם יהי' בהכלי משקין שנבטלו מפני מיעוטם אז אין המשקה חיבור להמים, א"כ עליהם שייך הדין דחציצה, וכיון שבטלום, לא הוו חציצה אבל אם היו בהכלי מים שנשתנה מראיתם אז לא שייך לומר שבטלו, ולא יהי' חציצה שכיון שנתחברו להמים שבהמקוה הרי הם מהמקוה והם פסולים מפני שנשתנה מראיתם א"כ הפסול בהמקוה והוי כאילו לא בא המקצת בהמקוה, והנה מי רגלים אמרינן במס' בכורות דף ז' מיא על מיא נפיק א"כ מי רגלים מים נינהו ומה שנשתנה מראית המי רגלים מפני הבל הבשר הוי כאילו נשתנו ממי פירות דהבל הבשר הוא משקה ואין עושין ממנו מקוה לכתחילה, נמצאו המי רגלים אם מראיתם נשתנה יש בהם פסול מעתה מה דאמרינן רואין אותם כאילו מים הוא לחומרא דאם הי' נחשב מי רגלים למשקה א"כ אם הי' ע"י רבי' דיהה מראיתם היו בטלים שלא היו מחוברים למקוה רק הי' אז הדין דחציצה והיתה מועלת הטבילה אם היו בטלים שהיו בהכלי מיעוט שנפל עליהם המים שבטלו אבל כיון דהוי מים א"כ הם מחוברים להמקוה, ע"כ הא דרואין מי רגלים כאילו הוא מים הוא חומרא דאם מראיתם שאם היו מים לא היו חוזרים למראה מים אז אין מועלת הטבילה שהם שייכים להמקוה והם פסולים מטעם נשתנה מראיתם וכיון דנשתנה מראיתם אין טובלים בהם א"כ לא בטלו ואין הטבילה מועלת, אכן זה הדין אם נשתנה מקצת מי המקוה אין טובלים בהם כדאיתא בהרמב"ם בפ"ז מהלכות מקואות הלכה ט' הא דוקא אם אמרינן הא דאמרה התורה אחרי רבים להטות הוא רק דין היכא דהמיעוט צריך להכריח את הרוב כמו באיסור דאמרינן דנסתלק האיסור ע"י רוב ההיתר אבל מציאות הדבר לא בטל והרוב אין עושה דינים על המיעוט אמרינן דמקצת המים שנשתנו מראיתם אף שהרוב לא נשתנה פסולין לטבילה, אבל אם אמרינן דכלל אמרה התורה אחרי רבים להטות וכל דבר בטל המיעוט בתוך הרוב לא מפני שהוא סותר, א"כ כיון דרוב המקוה לא נשתנה מראיתו בטל המיעוט שנשתנה מראיתו וטובלין אף בהם שהרי הטבילה בכל המקוה ורובו ככולו לפי זה יהי' הפירוש בגמ' מאן שמעת לי' דאית לי' רואין פירוש דסבירא לן דאם מקצת המקוה פסולה לטבול בהם לא