לבוש מרדכי על זבחים קב

לא הוי חיבור משו"ה אף בכלי חרס בעינן דוקא כשפופרת הנוד כדי שיהי' המים שבתוכה מחוברים כדין למי הים, ובכלי עץ אף שהנקב אינינו גדול כמוציא רמון והכלי עדנה מקבלת טומאה, אעפי"כ טובלין בה כשהנקב כשפופרת הנוד דהא דאין טובלין בכלים הוא שאין כלי נעשה מקוה, אבל אם המים שבכלי מחובר למקוה הרי היא כמקוה אף בכלים כדקי"ל כלי שיש בו כשפופרת הנוד מטבילין בו, וכן האי דינא דגבי כלי שחברה בשוקת שכתב הכ"מ דמדקתני כשרה משמע דלענין לטבול בה היינו ג"כ אם הכלי מחוברת למקוה ואף שאין בה בעצמה מ' סאה, משו"ה היכא הדין תלי אם הנקב כשפופרת הנוד אז הוי מחובר למקוה, ואם אין הנקב כשפופרת הנוד אין טובלין בה אף אם נטהרה מטומאתה כגון שהוא כלי חרם אבל כיון שאין בה מ' סאה אינינה מקוה והכשרה לטבול בה מטעם חבור למקוה, ואם אין הנקב כשפופרת הנוד לא מקרי חיבור למקוה דעירוב מקואות הוא דוקא כשפופרת הנוד, אבל הא דאמר הלוקח כלי גדול וקבעו בארץ ועשה אותה מקוה הא מיירי שאינה מחוברת למקוה אלא שהיא בעצמה נעשית מקוה, דין זה לא תלי בשפופרת הנוד אלא בדין שהכלי תטהר ולא יהי' עליו דין כלי, בזה כתב הרמב"ם דבעינן נקב המטהרו דבכלי חרס אם ניקב כמוציא זית דבטל שם כלי טובלין בהכלי דהמים שבכלי נעשו מקוה כיון שיש בהם מ' סאה והכני כבר בטל מינה שם כלי כיון שניקב הכלי חרם כמוציא זית ואף אם לא ניקב כשפופרת הנוד טהור, וממילא תוכל להעשות מקוה, אבל בכלי עץ אף אם ניקב כשפופרת הנוד כיון דלא בטל שם הכלי אין טובלין בה שהרי אין טובלין בכלי והיא אינה מחוברת למקוה. ודין זה שייך בדין דטהרת הכני, לא בדין שפופרת הנוד, ולדעתי הדברים פשוטים ופליאה על מרן איך השוה הדברים

ועוד נראה לי דגם בדינא דאם הי' כלי וחברה ג"כ לא בעינן דוקא כשפופרת הנוד להרמב"ם אם ניקבה בכדי טהרתה דהנה במתניתן איתא היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסל את המקוה ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה וכונה נקבל מים כל שהם כשרה וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד אמר ר' יהודה בן בתירה מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים והיתה נקובה כשפופרת הנוד והי' כל הטהרות שבירושלם נעשים על גבה ושלחו ב"ש ופחתוה שב"ש אומרים עד שיפחת רובה ע"כ, וכתב ע"ז הרא"ש לכאורה משמע שקאי ארישא כמה יהא בנקב לבטלו מתורת כלי שלא יפסול המקוה משום שאיבה אבל מדתניא בסיפא עובדא דשוקת יהוא וההוא מייתי נה בסוף פ"ק דיבמות על עירוב מקואות משמע דמיירי כגון שהיו המים נמשכים לתוך השוקת ממי גשמים ולא הוי בהם מ' סאה אלא שמחוברים למקוה שיש בו מ' סאה עכ"ד הרא"ש, אכן הכ"מ כתב בפ"ו מהלכות מקואות דמדברי הרמב"ם שכתב נקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשרה ואינה פוסלת את המקוה משמע דמפרש מתניתן כפשטא דכמה יהא בנקב קאי למאי דסליק מינה, דהיינו לענין לבטלו מתורת כלי שלא ופסול המקוה מחמת שאיבה, קאמר כמה יהא בנקב כשפופרת הנוד ולפ"ז צ"ל בההיא דיבמות דתרי שוקת יהוא נינהו שהיו בירושלם חדא שהיו מטבילים בתוכה ולא הי' בה מ' סאה אלא ע"י עירובה עם מקוה שבצידה ע"י נקב שביניהם ועוד שוקת אחרת היתה בה שהיו המים נמשכים בה ויורדים למקוה ועשו בה נקב לבטלה מתורת כלי והיינו הך דתנן במס' מקואות וכו' ואע"ג דבתרויהו קתני כל טהרות שהיו בירושלם נעשו על גבה אין למדין מן הכללות וקצת הטהרות היו נעשות בשוקת זו ובזמן אחר היו כל הטהרות נעשות בשוקת זו עכ"ד הכ"מ, וכמובן הדבר קשה מאד לומר דנא נזהרו חכמים בלשונם ולומר כל טהרות היכא דלא הוי רק קצת

, לכן נראה לי לבאר פירוש אחר דאיתא במתניתן ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהוא, דהנה לכאורה קשה דאמאי לא ביאר הרמב"ם דהא דמועיל נקב כשפופרת הנוד הוא דוקא אם הנקב מן הצד הוא סמוך לשולים ואין יכולה לקבל מים מן הנקב ולמטה כדאיתא במתניתן וכמו שפירש הכ"מ דאם גבוה הנקב שהוא כשפופרת הנוד מעט מן השולים. אז פוסל את המקוה שהרי מקבל מים כל שהוא ואמאי כתב הרמב"ם דאם ניקב מן הצד כשפופרת הנוד אינה פוסלת המקוה בסתמא דמשמע אף שהנקב גבוה ומקבלת הכלי מים מן הנקב ולמטה ופליאה בעיני מדוע לא עוררו זאת נושאי כלי הרמב"ם

והנה איתא בתוספתא הובאה בכ"מ קסטלין המקלח מים בכרכים אם הי' נקוב כשפופרת הנוד אינו פוסל המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו ענו עלי' בני אסיא שלש רגלים ולרגל השלישי הכשירו להם אפילו נקב כמחט אמר ר' אלעזר בר' יוסי הלכה זו הורתי ברומי נטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הורתה בד"א מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל את המקוה ואם הי' מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה ופירש הר"ש וכן כתב הכ"מ דהאי בד"א מן הצד הוא מדברי חביריו שאמרו בד"א דנקב כמלא מחט פוסל מן הצד אבל למטה אינו פוסל ואם הי' הנקב גבוה מן השולים ומקבל מים כל שהוא למטה מן הנקב אף שהנקב כשופפרת הנוד פוסל את המקוה, אכן הכ"מ בשם הרמב"ם מפרש דלה כפירוש הר"ש דהא דאמר ר' אלעזר ב"ר יוסי הלכה זו הורתי לטהרה הוא דהכשיר בנקב כמלא מחט, אלא הרמב"ם מפרש דראב"י סובר דהדין הוא דבעינן נקב שמועיל לטהרה והאי דאמר בד"א חוזר לדברי ת"ק, עכ"פ יש חילוק בין נקב מן הצד לנקב מלמטה והרמב"ם הא לא חילק, גם קשה פירוש הרמב"ם שמפרש דקסטלין המקלח השאלה אם לטבול בהקסטלין א"כ לא הי' צריך לאמר פוסל המקוה הי' לומר אינו כשר למקוה, אכן גם פירוש הרא"ש והר"ש קשה מאד דכיון דאם ניקב מלמטה אין פוסל המקוה אפילו נקב כמלא מחט ח"כ מן הצד היכא דאין מן הנקב לשולים כל שהוא אמאי צריך דוקא נקב כשפופרת הנוד כיון דאין הנקב גבוה מן השולים ואין מקבל מים כל שהוא א"כ כי היכי דמלמטה אף נקב כמלא מחט מבטל מתורת כלי א"כ גם מן הצד נקב שניקב אצל השולים ואין מקבל מים כל שהוא ג"כ יבטל את הכלי

, לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש פירוש אחר במתניתן בהא דאין מקבל מים כל שהוא דהנה הא דבעי בכלי חרם נקב כמוציא זית הוא דוקא בסתמא אבל העשוי למים שיעורו כמוציא מים וע"י נקב כמוציא מים בטל משם כלי ואין פוסל את המקוה ואם יהי' בו מ' סאה ויקבעוהו בארץ יהי' כשר למקום דכיון דניקב כמוציא מים והוא עשוי למים בטל מתורת כלי, אכן אם הנקב מן הצד גבוה מן השולים אף שיש הנקב ויוציא המים ע"י הנקב אבל כיון דכלי שיש בו נקב הרי הוא מקבל המים רק שמוציא אח"כ א"כ המים מתקבל בהכלי באויר הכלי שתחת הנקב שזה שמן הנקב ולמטה הוא כלי גמור א"כ גם האויר שלמעלה מהנקב פוסלים המים מדין שאובים שהרי קבלה הכלי את