לבוש מרדכי על יבמות צד

דאין חילוק לדין זה, וכיון דסתמא דמתניתין דלא כראב"י, איך יפסוק הראב"ד דלא כמתניתין, עוד קשה לי דהנה ראב"י הא אמר בפסח מצרים הכתוב מדבר, א"כ קאי ראב"י על הכתוב דמילת עבדיו מעכבתו מלאכול בפסח, וסובר ראב"י דבפסח דורות אף מילת עבדיו אין מעכב את הרב מלאכול בפסח, וא"כ הראב"ד פוסק כראב"י דאין מילת העבדים מעכב הרב מלאכול בפסח, וא"כ פוסק הראב"ד נגד כל הנך סתמא דגמ' דנקט לפשטות דמילת העבדים מעכב את הרב מלאכול בפסח

לכן נראה לפרש דברי הראב"ד באופן אחר, דהנה עבד שמל ולא טבל הא עדנה הוא עצמו אסור לאכול בפסח כדילפינן לר"ע מקרא דתושב ושכיר לגר שמל ולא טבל, וכדברי הרשב"א דסובר, דאף דיצא ע"י המילה מכלל גוי ואיננו עוד בכלל כל הגוים ערלים, אעפי"כ אסור לו לאכול בפסח, דבלא טבילה לא נכנס עדנה לדת ישראל ולפי זה יקשה א"כ איך קאמר קרא דומלתה אותו אז יאכל הרב בפסח, הא עדנה לא נכנס העבד לדת ישראל, וצריך לומר נהי דהעבד בעצמו אסור לו לאכול קודם הטבילה שלא נכנס עדנה לדת ישראל גמור, אעפי"כ עכבת הרב תלוי אם העבדים והשפחות יצאו מכלל גוי, וכיון דעבד ע"י המילה יצא מכלל גוי וגם מילה הוי בו, אין מעכב את האדון מלאכול בפסח מה שלא נגמר הכנסתו לדת יהודית, ור' אליעזר בן יעקב פליג על זה דסבירא לי' דאף טבילת העבד אחר המילה מעכב את האדון מלאכול בפסח, והא דכתיב קרא ומלתה אותו אז יאכל בו דמשמע דאם מל עבדו אף שלא טבלו עדנה מותר לאכול הרב בפסח, זה נאמר בפסח מצרים ולא בפסח דורות, וטעמא דמילתא, דהנה בתוס' ישנים בדף מ"ו פירש דלר' יהושע קודם מתן תורה נכנסו לכלל ישראל לאכול פסח במילה בלבד, וכיון שניתנה תורה ונצטוו בזמן הזה לטבול, א"כ עתה, בלא טבילה לא נעשה גר, נמצא אף דקי"ל אינו גר עד שימול ויטבול, הוא לאחר מתן תורה שאז נצטוו לטבול, אבל קודם מתן תורה במילה בלבדה הותרו לאכול בפסח, נמצא דר' אליעזר בן יעקב אדרבה לחומרא, דהא קאמר באמהותיו מעכב טבילה, אבל בעבד מעכב רק המילה מלאכול הרב בפסח, ע"ז אמר ראב"י, אומר אני, מה דהרב מותר לאכול בפסח תיכף אחר מילת עבדיו אף שלא טבלו, זה נאמר בפסח מצרים שלא היו מחויבים בטבילה, אבל לאחר מתן תורה שנתחדשה הלכה שצריך טבילה, אף טבילת עבדיו שאחר המילה מעכב את האדון מלאכול בפסח

ולפי זה לא קשה מה שהקשינו הא במשנה בפסחים קא חשיב דברים שבין פסח מצרים לפסח דורות ולא חשוב זאת, אכן לפי שביארנו לא קשה, דבמשנה חשיב הדברים שחילוק הדין במצות הפסח, אבל הא דטבילת עבדיו לאחר המילה מעכב בפסח דורות ולא הי' עיכוב האדון לאכול בפסח מצרים, אין חילוק הדין בהפסח, אלא בהעבד, שבפסח מצרים נכנס לברית במילה בלבד, ובפסח לאחר מתן תורה לא נכנס העבד לברית בלי טבילה, משו"ה לא קתני, ומשו"ה פסק הראב"ד כראב"י

אכן הרמב"ם סבירא לי' כיון דבכולה גמ' נזכר רק מילת עבדיו, סתמא דגמ' פסק דלא כראב"י, דאין מעכב טבילת העבדים את האדון מלאכול בפסח כיון שכבר מלו אף דהעבד בעצמו אסור לאכול הפסח קודם טבילה

ג) ועפ"י דברינו יש לישב הגמ' פסחים צ"ו דאיתא, אלא מעתה תושב ושכיר לא יאכל בו הכי נמי דבו אינו אוכל אבל אוכל הוא בפסח דורות, אמר קרא ועבדת, אלא בו למה לי, בו המרת דת פוסלת ואין המרת דת פוסלת בתרומה, וכתב רש"י ז"ל ולא גרסינן אלא מעתה תושב ושכיר, דהא תושב ושכיר כולי' קרא יתירה הוא, דתושב ושכיר אוכל בפסח, דהא תושב זה קנוי קנין כסף קנין עולם ונרצע, ושכיר זה עבד עברי, ותרויהו ישראל מעליא נינהו ואכלו בפסח כדאמרינן ביבמות בפרק הערל קרא יתירא ומופנה הוא לגז"ש כו' ואיידי דכתבו כתב בו דידי', וללשון הספרים לא ידענא מאי שנויא דמשני בו המרת דת פוסלת, מאי שייך המרת גבי תושב ושכיר הא ישראל מעליא הוא, ועוד הא דרשה מבו דגבי בן נכר דדרשינן לי' עכ"ל רש"י, אכן בספרים דילן כתיב הגרסא ולא נמחקה, והנה תירוץ רש"י ניחא אליבא דר"א דלדידי' תושב ושכיר מופנה לגז"ש, אבל אליבא דר"ע הא לא דרשינן לגז"ש

לכן נראה לי, לפי מה שביארנו למעלה דלש"ס דילן הקונה עבד ע"מ למוהלו ומהלו יצא כבר מכלל כל הגוים ערלים ואף דלא נכנס לדת ישראלית, אבל ערל כבר איננו, ור"ע דריש מתושב ושכיר דאף שיצא מכלל כל הגויים ערלים כיון דחסר לו עדנה דת יהודית אסור לו לאכול בפסח ומותר לו לאכול בתרומה אם כהן קונה אותו, מעתה מיושב שפיר דברי הגמ', בו בפסח המרת דת, פירוש מה שחסר לו עדנה דת יהודית מעכבתו מלאכול הוא עצמו בפסח, אבל אין זה מעכבתו מלאכול בתרומה, ועבד כהן כיון שמל מותר לאכול בתרומה, ויש שני מיני המרת דת ישראל שפרק עול ונשתמד זה ילפינן מקרא דבן נכר דאין אוכל בפסח ואוכל בתרומה, ויש עוד המרת דת היינו מה שחסר דת, היינו גר שמל ולא טבל, וזה ילפינן מקרא דתושב ושכיר לא יאכל בו דאין אוכל בפסח אבל אוכל בתרומה, ופשוט דחד מאידך לא ילפינן לא לקולא ולא לחומרא, דבן ישראל שהמיר הרי בר חיובא הוא ואפשר לומר שיותר נחשב לבן ישראל אף שהמיר, ולהיפך אפשר לומר כיון שפרק עול הרי הוא כגוי, משא"כ גר שמל ולא טבל הא לא פרק עול אדרבה הוא מתעתד ליכנס בדת ישראלית

נמצא לפי זה יש פלוגתא דתנאי, ר"א במכילתא דריש קרא דעבד איש ומלתה אותו קאי על דין העבד, דקודם המילה אסור לו לאכול, וא"כ המכילתא אליבא דר"א שפיר דריש עבד איש אין לי אלא עבד איש שאסור להעבד בעצמו לאכול בפסח קודם המילה, עבד אשה וקטן מנין שהעבד בעצמו אסור לאכול קודם המילה, ע"ז קאמר מקנת כסף ומלתה אותו, פירוש כיון דקרא קאמר דאף שהוא מקנת כסף אסור הוא לאכול קודם שנמול, א"כ מה חילוק בהעבד גופי' אם הוא עבד איש או