לבוש מרדכי על יבמות צג

הגוי על מנת למוהלן, ר' יסא בשם ר' יוחנן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הלוקח עבדים ערלים מן הגוי על מנת למוהלן אפילו מלן לא יאכלו בתרומה. ועיין בקרבן עדה דמשבש וגריס ע"מ שלא למוהלן, ובאמת קשה מה דקאמר ע"מ למוהלן, אטו משום דקנן ע"מ למוהלן, איצטריך קרא, הא עכו"ם נינהו. משו"ה גריס הקרבן עדה ע"מ שלא למוהלן

אכן נראה לי, דהנה בגמ' דילן שם פריך, ולר"ע תושב ושכיר מאי עביד לי' כו' לאתוי גר שמל ולא טבל, והקשה בתוס' בדף מ"ו ד"ה כי פליגי ז"ל, תימה דלקמן בריש הערל ממעט ר"ע גר שמל ולא טבל מפסח מדכתיב תושב ושכיר, והשתא כמאן סבר ר"ע, אי כר' יהושע למה לי קרא פשיטא דלא אכיל דעכו"ם גמור הוא כו' וכתב הרשב"א על זה ז"ל, וליתא, דשאני הכא דמילתו לשם ויהודית ואעפ"י שלא נגמר גיירותיו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית שאינו צריך אלא טבילה עכ"ל הרשב"א, היינו דסובר הרשב"א דכבר יצא מכלל עכו"ם ויצא מן כלל כל הגוים ערלים כיון שמל לשם יהודית, ואף שלא נעשה ישראל אבל מכלל כל הגויים ערלים יצא וא"כ הוי אמינא שמותר לאכול בפסח, קמ"ל דאסור לאכול בפסח עד שיהי' ישראל גמור

והנה לכאורה קשה לר"א דדריש ומלתה אותו אז יאכל בו העבד, למה לן קרא כיון דלא מל הא לא יאכל משום כל ערל לא יאכל בו, וצריך לומר דר"א סבירא לי' דכיון דהעבד הוא מקנת כסף ואין מחייב עדנה במצות, א"כ ערלותו הוי כערלה שלא בזמנה, וא"כ מה שנקרא ערל הוא רק מקרא דכל הגויים ערלים, וסובר ר' אליעזר, כמו עבד כהן שמועיל קנין הכהן להאכיל את העבד בתרומה אף דכל מצות הוא מחויב כאשה, והעבד הא הוא זר, ואשה זרה הא אסורה לאכול בתרומה, אעפי"כ מועיל קנין הכהן שנתקדש גופו ובשביל קנין הכהן בו עושהו שאיננו זר, וכמו אשה דקנין הכהן מאכילה דע"י הקנין יצאו מכלל זרות, הכא נמי קנין הישראל בהעבד שעי"ז חל על גופו הדין לעשות אותו לישראל, הקנין הזה מוציאו מידי כל הגוים ערלים, ואף שלא נמול ערלתו הוי כערלה שלא בזמנה, וא"כ מקרא דוכל ערל לא יאכל בו לא הוי ידענא שעבד שקנאו רבו ע"מ למוהלו שלא יאכל העבד בפסח, משו"ה אשמעינן קרא דומלתה אותו אז יאכל בו, דקנין שיש לישראל בו ואף שהוציאו מכלל כל הגויים ערלים, אעפי"כ אסור לאכול בפסח עד שימול

, והנה לקמן איתא אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשי' ומילת עבדיו בשעת אכילה, מנין ליתן של זה בשל זה ת"ל אז אז לגזרה שוה, ולפי זה יהי' הפירוש בגמ' כן, דהנה מילת זכריו היינו מילת הבנים ועבדים ילודי בית מעכב את הרב מעשות הפסח אף לר"א מקרא דהמול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ומילת עבדים מעכבין את העבד מלאכול בפסח אף שיש עליו קנין הישראל שמוציאו מכלל כל הגוים ערלים, מעכבתו מלאכול בפסח מנין שמילת הזכרים מעכב את האדון מלאכול בפסח ומילת העבדים מעכב את העבד מעשות הפסח, היינו אם קנה ישראל העבד ועשה הפסח ואח"כ מל העבד, מנין שזה שלא הי' מהול העבד בשעת העשי' מעכב את העבד מן הפסח משום שלא הי' מהול בשעת העשי' אף שהוא מהול בעת האכילה, ת"ל אז אז לגזרה שוה, ולפי זה יהי' הפירוש בגמ', בו, היינו בפסח זה הדין דמילת הזכרים מעכב את האדון מאכילת ועשית הפסח כדילפינן מגז"ש דאז אז, ומילת העבדים מעכב את העבדים מאכילת ועשית הפסח. אבל בתרומה אין מילת הזכרים מעכב את האדון ולא מילת העבדים מקנת כספו מעכב את העבדים מלאכול בתרומה, דכיון דלר' אליעזר ע"כ דעבד מקנת כסף קנין הישראל שבו מוציאו מכלל כל הגוים ערלים אם קנהו ע"מ למוהלו, וערלתו הוי שלא בזמנה, מותר עבד מקנת כסף לאכול בתרומה, מטעם וכהן כי יקנה נפש קנין כספו

ולפי זה קאמר הירושלמי דתושב ושכיר שנאמר בתרומה אליבא דר"ע הוא לאשמיענו דלא כר"א, אלא אף שיש קנין של ישראל בהעבד ע"מ למוהלו אעפי"כ אסור להעבד לאכול בתרומה עד שימולו ובא ר' יסא בשם ר' יוחנן ללמוד עוד חידוש דאף אם מהלו ויצא מכלל עכו"ם אין מותר לאכול בתרומה עד שימול ויטבול, דר"ע לית לי' כלל דע"י קנין הישראל יצא מכלל כל הגוים ערלים, וא"כ כי איצטריך קרא, היכא דמל, שאז יצא מכלל כל הגוים, אעפ"כ כיון שלא נעשה ישראל גמור אסור לאכול בתרומה

ואפשר דבזה פליגי בבלי והירושלמי, דלגמ' דילן משמע דלר"ע אייתר תושב ושכיר בפסח, וא"כ בתרומה היכא דקנה הכהן עבד ומל ולא טבל מותר לאכול בתרומה, ולהירושלמי תושב ושכיר דתרומה אייתר ואף בתרומה אסור לאכול

ב) ובזה יש לפרש השגת הראב"ד על הרמב"ם שכתב, וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו, כתב ע"ז הראב"ד, א"א בתוספתא דפסחים בדברים שבין פסח מצרים לפסח דורות עכ"ל, וכתב ע"ז המגיה ז"ל, בדברי התוספתא דילן הכי איתא התם, אחד פסח מצרים ואחד פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח, ראב"י אומר אומר אני בפסח מצרים הכתוב מדבר, ורבינו פסק כת"ק, ואם דעת הראב"ד להשיגו על שהי' לו לפסוק כדעת ראב"י דמשנתו קב ונקי, אינה השגה, דהיינו במשנה דוקא ולא בתוספתא כדאמרינן בכמה דוכתי ודוק עכ"ל המגיה

אכן ע"ז יש לתרץ דהראב"ד ס"ל דאף בברייתא הלכה כראב"י וכדמוכח ביבמות ל"ז דדברי ר' אליעזר בן יעקב הוא בברייתא ואעפי"כ קאמר, אביי ורבא טרחו לאוקי דברי ר' אליעזר בן יעקב אליבה דהלכתא כי היכי דלא תקשי הלכתא אהלכתא הרי דאף בברייתא הלכה כר' אליעזר בן יעקב

אכן זה קשה דהא במתניתין דפסחים דף צ"ו איתא מה בין פסח מצרים לפסח דורות, ולא חשיב החילוק הזה שבפסח מצרים טבילת אמהותיו מעכבת מלאכול בפסח ולא בפסח דורות, א"כ מוכח ממתניתין