לבוש מרדכי על יבמות צב

בודאי דב"ש לא ס"ל, דהרי לדידהו מה שהוא נוטל שלו הוא נוטל, ואם קושית התוס' מב"ה הא בודאי לא קשה, שהרי ב"ה הא אמרי נכסים בחזקתן, ולענין צאן ברזל מה דסבר הרמב"ם שג"כ יחלוקו עיין מה שביארנו בספרנו על ב"ק סימן כ"א מה שביארנו בסוגיא דלקמן ס"ו גבי היא אומרת כלי אנו נוטלת. סימן ר

בענין אי מילת עבדיו של הקטן מעכבתו מלהמנות על הפסח

גמ' דף מז. ובכתה את אבי' ואת אמה, וגו', בד"א שלא קבלה עלי', אבל קבלה עלי' מטבילה ומותר בה מיד, ר"ש בן אלעזר אומר אעפ"י שלא קבלה עלי' כופה ומטבילה לשם שפחה וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומשחררה ומותר בה מיד, אמר רבא מאי טעמא דרשב"א, דכתיב כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה, אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בעל כרחו, ורבנן אמר עולא כשם שאי אתה מל בן איש בעל כרחו כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו, ואלא הכתיב כל עבד איש, ההוא מיבעא לי' לכדשמואל, דאמר שמואל המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור שנאמר כל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה, אלא עבד שיש רשות לרבו עליו קרוי עבד ושאין רשות לרבו עליו אין קרוי עבד ע"כ

א) כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות קרבן פסח הלכה ו' ז"ל, הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלהמנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן עכ"ל, והקשה עליו המשנה למלך, א"כ מה הקשו עבד איש ולא עבד אשה, הא אצטריך לי' עבד איש להוציא את הקטן. עוד הקשה הכ"מ ממכילתא דאיתא, וכל עבד איש, אשה וקטן מנין ת"ל מקנת כסף מכל מקום, וכתב ע"ז הכ"מ ז"ל ונראה שרבינו גריס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן עכ"ל הכ"מ, והדברים תמוהים דא"כ הי' להרמב"ם להביא דאף אשה אין מילת העבד מעכבתה, ומדוע לא הביא זאת הרמב"ם ונקט רק קטן

והנראה לי, דהנה לקמן בדף ע' איתא, אמר ר' אליעזר מנין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה, מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו: אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו, אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת אמר קרא ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת ואין מילת זכריו מעכבת מלאכול בתרומה, והקשה בתוס' ד"ה אי מה פסח ז"ל, תימה דהא הך סוגיא כר"א ור' אליעזר גופי' דריש במכילתא דמילת עבדיו אין מעכבות אדם מלאכול בפסח ודריש אז יאכל בו העבד עכ"ל התוס'

והנראה לתרץ, דהנה הא דמחויבין למול ילוד בית הוא מדין מילה, שהרי הוא בשמיני ודוחה את השבת, וא"כ מה דמעכב את הרב מלאכול בפסח חיוב מצות המילה שעל האדון למול את עבדיו ומצות המילה מעכבו מלאכול בפסח, אבל מה שמחויב למול מקנת כסף אין הטעם משום מצות מילה דהרי איננו עוד חיוב במצות מילה, אלא דהחיוב להכניס את עבדיו בישראליות, והחיוב הוא אף באמהותיו שמחויב להטבילן, וגם טבילת אמהותיו מעכבתו מלאכול בפסח, וכן כתב הרמב"ם שם בהלכה ה' ז"ל, וכן טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו ודבר זה מפי קבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדות עכ"ל הרמב"ם, היינו דהקבלה היתה דמה דנאמר ומקנת כסף ומלתה אותו אז יאכל האדון, וקודם המילה אין להאדון לאכול בפסח, הטעם, שאמרה התורה מה שאין מכניס עבדיו בישראלוות זה מעכבו מלאכול בפסח, וא"כ גם טבילת אמהותיו מעכבתו מלאכול בפסח, שהרי כשם שהוא מחויב להכניס עבדו בחיוב מצות, כן הוא מחויב בטבילת אמהותיו כדי להכניסן בחיוב מצות, ועל דין זה שמעכב מילת מקנת כסף וטבילת אמהותיו שאין זה מטעם חיוב מילה, ע"ז פליג ר' אליעזר וס"ל כיון דאין עדנה החיוב מטעם מצות מילה אין מעכבו מלאכול בפסח, אבל מילת ילוד בית שהחיוב למולו מטעם מצות מילה, גם ר' אליעזר מודה שמעכב, שהוא בכלל המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, וילוד בית הוא בכלל המול לו כל זכר וכן כתב הרמב"ם שמילת עבדים בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו מקרא דהמול לו כל זכר, וא"כ במילת ילוד בית גם ר' אליעזר מודה דמעכב מלאכול בפסח, אבל בתרומה אין מעכב את האדון מלאכול אפילו מילת ילוד בית

אכן לכאורה קשה על דברינו, הפירוש בדברי הגמ' דקאמר ומלתה אותו אז יאכל בו, בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת מלאכול בתרומה, והא לר' אליעזר האי קרא דומלתה אותו לא קאי כלל על אכילת הרב בפסח, אלא על העבד גופו, שאם לא מלו אותו לא יאכל העבד בפסח, וא"כ איך ילפינן מזה לדין מילת עבדיו דאין מעכבין את הרב מלאכול בתרומה, כיון דקרא לא מיירי כלל בדין אכילת הרב בפסח, וקאי רק על דין העבד שאם לא נמול לא יאכל בפסח

אכן קושי' זו אפשר להקשות גם על תירוץ התוס' דמתרצי על קושיתם ז"ל, ואמר רבינו יצחק דגמ' לפום רהיטא נקט כר' עקיבא דדריש אז יאכל בו האדון, ולר"א מזכריו פריך עכ"ל התוס', וזה הא קשה מאד, נהי דגמ' פריך לפום רהיטא, אבל איך יהי' מסקנת הגמ' דפריך לר"א מזכריו, אימא דמילת זכריו מעכב הרב מלאכול בתרומה, ומאי משני בו מילת זכריו מעכב ואין מילת זכריו מעכב את הרב מלאכול בתרומה, הא האי דומלתה אותו אז יאכל בו לא קאי כלל על עכוב הרב אלא על עכוב העבד מלאכול בפסח כל זמן שלא נימולו ואיך ילפינן מזה מיעוט לעכב הרב באכילת תרומה

והנה בירושלמי בפרק הערל איתא, על דעתי' דר"ע לאיזה דבר נאמר תושב ושכיר בתרומה, כההיא דאמר ר' הילא בשם ר' יוסי הלוקח עבדים ערלים מן