לבוש מרדכי על יבמות צא

בגופא ולאחר מיתה, לפליגי בחיי' ולפירות, דילמא גם אביי מודה דבחיי' כיון דאיהי ודאי אין ספק מוציא מידי ודאי, ואף דאביי הא הי' סבר דלב"ש ספק מוציא מידי ודאי, אכן הא התוס' הקשו שם בד"ה קסברי, מאי פריך אביי, הא הוא בעצמו סובר בפרק האשה שנפלו דלב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי, ותרצו בתוס' דלבתר דשמעה מרבה סברא, א"כ הא אפשר לומר דלבתר דשמע מרבה סובר ג"כ דאף לב"ש אין ספק מוציא מידי ודאי

לכן נראה לתרץ קושית התוס' מאי פריך אביי ולב"ש אין ספק מוציא מידי ודאי, הא גם אביי סובר דשטר העומד לגבות כגבוי דמי, נראה דמה דאביי סובר דלב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי, אין הכונה שהקרקע של הלוה כבר הוא של המלוה, דהא עדיין מחוסר גוביינא, וכל זמן שלא גבה עדנה אין השדה שלו, וכמו שכתבו תוס' בב"ק דף ל"ג ד"ה איכא ביניהו, וא"כ כל זמן שלא נגבה עדנה אין השדה או החפץ של המלוה ויכול לסלק בזוזי, והא דאמר כגבוי דמי, היינו דב"ש סברי כיון שמגיע להבע"ח: כבר קנוי להבע"ח דמי הקרקע, וקנוי להלוה גוף הקרקע ולהבע"ח, דמי הדבר, וכמו שפירשו תוס' בגיטין דף ס"ו, דאם אמר דמי חמרא קנוי היינו לדמיו, ואביי ס"ל דלב"ה אם לאחד קנוי ודאי הגוף ולאחד ספק אם יש לו קנין דמי הדבר, כיון דאילו לא הי' לו להשני קנין דמי הדבר הא ממילא למי ששייך גוף הדבר לו שייך גם דמי הדבר, א"כ זה שיש לו ודאי קנין גוף הדבר ולהשני ספק אם יש לו קנין בדמי הדבר הוי ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי

נמצא דלב"ה אף אם היו סוברים שטר העומד לגבות כגבוי דמי, הי' ג"כ הדין דאין ספק מוציא מידי ודאי, אכן ב"ש לא סברי אין ספק מוציא מידי ודאי, כיון שהספק אם יש לו קנין בפני עצמו, וכמו דסומכוס סבר ממון המוטל בספק חולקין, כן ס"ל לב"ש אם יש לאחד ספק קנין בהדבר ואם הוא נוטל שלו הוא נוטל, אז לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי

והנה אביי סבר ידו כידה, פירוש דכל הנכסים המה קנויים לה הגוף, ולהבעל קנוי קנין גוף לפירות, ולב"ש לא אמרינן כיון דלה קנוי כולו לגוף בודאי ולו ספק אם קנוי לו הגוף לפירות לא אמרינן בזה אין ספק מוציא מידי ודאי, אכן לב"ה כיון דהגוף שלה בודאי ולו ספק אם יש לו קנין לפירות, אין ספק מוציא מידי ודאי, משו"ה אביי לטעמי' דס"ל ידו כידה פריך רבה דאמר טעמא דרישא משום דאיהי ודאי ואינהו ספק אין ספק מוציא מידי ודאי, דהא לב"ש אף היכא דהגוף ודאי של הלוה אעפי"כ אם הספק אם להמלוה היינו להאשה או להבע"ח קנין דמי בהדבר היינו שקנוי לו הגוף לדמים, אית לי' לב"ש יחלוקו, וא"כ לא קשה כלל על אביי הא איהו ג"כ מודה דלב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דאף אם כגבוי דמי אעפי"כ הגוף בודאי של הלוה, שהרי מצי לסלק בזוזי ורק דמי הדבר של האשה או הבע"ח, ואעפי"כ סברי ב"ש יחלוקו, דב"ש לית להו אין ספק מוציא מידי ודאי, אכן רבה סבר ידה עדיפא מידו, היינו דהגוף שלה ולו יש קנין כמו שכירות לקח פירות ממנה, ושכירות לא הוי קנין בגוף הדבר, א"כ לו יש קנין להוציא ממנה, ובכה"ג גם ב"ש מודה דהמוציא מחבירו עליו הראי' וא"כ לרבה לא קשה מדין דנפל הבית, דהתם שטר העומד לגבות כגבוי דמי לענין הדמים, א"כ אם הוא נוטל שלו הוא נוטל הבע"ח או האשה, ובכה"ג ספק מוציא מידי ודאי אליבא דב"ש, אבל בפירות הדין הוא שיכול ליטול ממנה אם יש לו זכות, וא"כ הוא ספק אם יש לו זכות להוציא ממנה אליבא דרבה בזה גם ב"ש מודו דהמוציא מחבירו עליו הראי'

אכן רבא סבר ידו עדיפא מידה, פירוש דהנכסים המה שלו, ולה יש קנין שאם ימות או יגרשנה אז תטול, משו"ה לרבא אם נפלו הנכסים תחתיו דבעל, בודאי לכו"ע יורשי הבעל מוחזקים ביותר. אלא דמיירי שנפלו הנכסים כשהיא שומרת יבם, ורישא מיירי דלא עבד בה מאמר, דאם עשה בה מאמר א"כ הספק שמא מאמר עושה נשואה, וא"כ הנכסים שלו והספק שמא במכירתה גוזלת ממנו, אף דאיהי ודאי, משום זה אין לה למכור בנכסים לכתחילה, אבל אם לא עבד בה מאמר ואיהי ודאי ויבם ספק, מוכרת לכתחילה, והיכא דעבד מאמר ומתה, הללו באין לירש והללו באין לירש, ויחלוקו, ולב"ה אין ספק מוציא מידי ודאי, אכן רבה דסובר דאפילו בנשואה ידה עדיפא מידו, דלו יש רק זכות ליטול ממנה א"כ משום דאיהי ודאי ואינהו ספק, ואף אם הי' ודאי לא הוי רק זכותו לקח ולא הוי גוזלת אם תמכור אלא מזקת זכותו, משו"ה אם הוא ספק מותרת למכור לכתחילה

ולפי זה לא קשה מה שהקשינו דילמא גם אביי סובר דאין ספק מוציא מידי ודאי, אכן לדברינו הא אביי סובר דלב"ש היכא דאם הוא נוטל שלו הוא נוטל, לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי

ולפי זה מיושבים דברי הרמב"ם. שהוא פסק כאביי דידו כידה ואיהו סבר כב"ה דאין ספק מוציא מידי ודאי, משו"ה אם נפלו לה נכסים כשהיא שומרת ובם אז הוא ודאי ויבם ספק אם יש לו זכות, משו"ה מותרת למכור לכתחילה, ואין ליבם פירות, משום דכיון דידו כידה, א"כ איהי ודאי והיבם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, אכן אם מתה והללו באין לירש והללו באין לירשו לב"ש דס"ל חלוקה עדיפא חולקין בכל הנכסים: ולב"ה נכסים בחזקתן

נמצא לפי דברינו הוא, דאם הוא נוטל שלו הוא נוטל אז לב"ש לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי, לפי זה לא קשה קושית התוס' על רש"י מהא דנפל הבית עליו ועל מורישיו, דמוקי באח הבן, ואמאי לא נימא האחים ודאי והבן ספק אם ירש, דלמאן הקשה תוס', אי ב"ש הא אינהו ס"ל דאם מה שהוא נוטל הוא מדינא ששלו הוא נוטל לא אמרינן אין ספק מוציא מידי ודאי, והא דאמרינן דספק ויבם בנכסי סבא אין ספק מוציא מידי ודאי