לבוש מרדכי על יבמות פח

גזרו במינקת ולא בשאינה מינקת, ואין זה שייך לדין דר"מ, ועכצ"ל כן, דאל"כ קשה הא בדין דשלשה חדשים הלא אף במפלת אחר מיתת בעלה צריכה להמתין, וא"כ אמאי אמרינן הכא דהלכתא מת מותר, עכצ"ל כדברינו, דהיכא דמת או גמלתו איננה מינקת, והא דבגמלתו אסורה להנשא היא גזירה חדשה, גמלתו שמא תגמול, ומת שמא תהרגנו, אבל בנתנה בנה למינקת שאז עוד תוכל להניק אז היא עדנה מינקת, וא"כ מביא רב פפי ראי' דבמינקת גזרינן נתנה בנה למניקה אטו לא נתנה כיון שהיא עדנה מניקה, ומשו"ה רב נחמן שרא לדבי ריש גלותא אף דרב נחמן סבר הלכה כר"מ בגזרותיו. משום דבי ריש גלותא דמפונקים המה, אם פסקו מלינק שוב אי אפשר להם לינק, ודרכם שיצטמקו שדיהם תיכף, א"כ אינהו לא מינקת נינהו והך גזירה שמא תגמול בשביל להנשא לא ס"ל לרב נחמן משו"ה התיר להם, נמצא דלמסקנא דאמרינן גמלתו אסור דחיישינן שמא תגמול אין הלכה כרב נחמן, דאף לדבי ריש גלותא אסור, נהי דלא הויא מינקת דהא אינהו לא הדרי לאנוקי, אבל הא אסרו רבנן משום שמא תגמול את בנה, נמצא דלא קשה אמאי השמיטו האלפס והרמב"ם האי דינא דשרא רב נחמן לדבי ריש גלותא, דהרי למסקנא דקאמר והלכתא גמלתו אסור משום שמא תגמול, אין הלכה כרב נחמן, דהא שמא תגמול בשביל להנשא שייך אף בדבי ריש גלותא, עכ"פ להלכה סבר שמואל דגזרינן הא אטו הא, דלא כר' יוסי דס"ל דלא גזרינן

ג) והנה שמואל אמר דגיורת ומשוחררת אין צריכה להמתין, בזנות צריכה להמתין, ודוקא קטנה אינה צריכה להמתין, וקאמר בגמ' הוא דאמר כר' יוסי, ופרש"י, דשמואל גזר זנות אטו נשואין. והנה לקמן בגמ' אמר רבה מ"ט דר' יוסי קעבר אשה מזנה משמשת במוך שלא תתעבר, א"ל אביי בשלמא גיורת כיון דדעתה לאגיורי מנטרה נפשה כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה שבוי', ושפחה, דשמעה ממרהו ומשמרי נפשיהו, אלא יוצאת בשן ועין היכי משכחת לה, וכי תימא כל ממילא מודה ר' יוסי והתנן אנוסה ומפותה צריכה להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה, ר' יוסי מתיר לארס ולנשא מיד, אלא אמר אביי אשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה

הרי שיש שני טעמים בדין דאשה משמרת בזנות שלא תתעבר והנה מדקאמר ואידך שמא לא נתהפכה יפה, הרי דגם ר' יהודה הי' סובר דאשה מזנה רוצה שלא תתעבר, אלא דאין מועיל מה שנתהפכה, ואם נימא דגזר ר' יהודה זנות אטו נשואין, למה לומר לאביי ואידך חיישינן שמא לא נתהפכה יפה, ע"כ דסבר אביי דזנות אטו נשואין לא גזרינן, דזנות בישראל לא שכיחא, ותקנת רבנן היתה בנשואין, וא"כ בזנות היכא דלא שכיח ואין חששא לא גזרינן, ורק טעמא דר' יהודה דשמא לא נתהפכה יפה, אכן על הא דמשמשת במוך אי אפשר לומר דשמא אין מועיל, דהרי ג' נשים משמשות במוך, הרי דעל תקנת שישמש במוך אין לחשוש, והנה כיון דגיורת ושפחה כיון דדעתם לאגיורי הא אפשר להו לשמש במוך, ורק בזנות הא אי אפשר לשמש במוך, וע"כ סובר הרמב"ם דטעמא דשמואל דאמר דגם בזנות צריכה להמתין, דבזה ס"ל לשמואל דבזנות בגדולה חיישינן שמא לא נתהפכה יפה כר' יהודה, ולא מטעם דגזר זנות אטו נשואין, ופריך גיורת ומשוחררת דשכיחא בהו זנות אף דיש סברא דמינטרא נפשיהו ולא מזנות, אבל כיון דהם מאלה דשכיח בהו, לגזור אטו נשואי בת ישראל, ומשני הוא דאמר כר' יוסי דלא גזר, דהרי ר' יוסי מתיר לארס ולנשא בגיורת, ומשמע דאף בנשואה מתיר, ואף דשמואל הא סבר הלכה כר"מ בגזרותיו, ע"כ דבזה לגזור כותית אטו בת ישראל לא גזר אבל זנות אטו נשואין גזר, והנה גיורת ומשוחררת אף בנשואה כיון דדעתה לאגיורי מנטרה נפשה ומשמשת במוך כמו שפירש"י בד"ה הוא דאמר כר' יוסי, וא"כ אם נסבור כר' יוסי וכפי שאמר שמואל דלא גזרינן כותית אטו בת ישראל, א"כ אף בנשואה אליבא דר' יוסי לא גזרינן

וא"כ הרי הב"י מדייק מברייתא דסתמא כר' יהודה היינו ברייתא דגר וגיורת שנתגיירו צריכות להמתין שלשה חדשים, אף דמיירי בנשואה, אכן הא אף בנשואה ג"כ כיון דדעתה לאגיורא הא מנטר נפשה כדי להבחין ובודאי משמשת במוך, ע"כ דהך ברייתא אתיא כר' יהודה דגזר גם הביאה שהיתה בעודה כותית גזרינן אטו בת ישראל, וכיון דגזר א"כ אף בנתגיירה ולא היתה נשואה ג"כ גזר, שהרי דוקא בישראל לא שכיחא זנות, והרמב"ם מפרש הא דאמר בגמ' גיורת ומשוחררת לגזור, הכונה לגזור אטו בת ישראל, היינו אף דאמרינן דמסתמא מנטרה נפשה, אבל כיון שהיא כותית או שפחה דשכיח בהו זנות, א"כ לגזור, ומשני הוא דאמר כר' יוסי דלא גזר, אבל הרמב"ם פסק כברייתא דגר וגיורת צריכות להמתין הרי דגזר אף בכותית, והא דפסק דבזנות לא גזר בישראל, דלא כשמואל, דזה מוכח מדאמר אביי דטעמא דר' יהודה באנוסה משום דלא נתהפכה יפה, ולא קאמר משום דגזרינן, ע"כ דזנות אטו נשואין לא גזרינן בישראל, משום דזנות בישראל לא שכיחא. סימן כט

בדין ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא

דף ל"ח. ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי סבא, ספק אמר האי גברא בר מיתנא הוא ויבם אמר את בראי דידי ולית לך ולא מידי בנכסי. הוי יבם ודאי, וספק ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי, וכתב בתוס' ד"ה הוי יבם ז"ל, פירש בקונטרס ודאי, שיודע מאיזה כח הוא בא ומוחזק בנכסים, ולא דמי להא דרב משרשיא לעיל, דהתם אע"ג דספק אית לי' בנכסים זכי' ממ"נ, אפ"ה לא חשיב ודאי, דלא ידע מכח מי הוא בא עליהם, משמע מתוך פירושו דקרי ודאי מה שודאי נוטל חלק בנכסים ובפרק מי שמת גבי נפל הבית עליו ועל אמו אלו ואלו מודים שיחלוקו, פירש רבינו שמואל שיחלוקו יורשי האם, היינו אחי האם מאבי', עם יורש הבן, היינו אחי הבן מן האב,