לבוש מרדכי על יבמות פו

יוסי דאמר הכי, והכרח הוא שהוא סובר כן, דכשאינן נשואות פלוגתא הוא דר' יהודה ור' יוסי וכן נחלקו באנוסה ומפותה, דר' יהודה אומר צריכות להמתין שלשה חדשים ור' יוסי מתיר מיד, ואחר שרבינו פוסק באנוסה בת ישראל כדעת הלכות כמ"ש למטה בבאור, דכל בזנות לא גזרינן, ודאי שהלכה כר' יוסי כל שאין נשואות, שהרי בפירוש פסק שמואל שם הלכה כר' יוסי ללישנא בתרא כו'

אכן מרן הב"י באה"ע סימן י"ג כתב ז"ל, ויש לתמוה שאם זה הי' דעת הרמב"ם, הו"ל לכתוב דין שפחה וגיורת בשאין נשואות ויפסוק כר' יוסי דאין צריכות להמתין, ולכן נראה שאפשר לומר דאע"ג דפסק הרמב"ם כר' יוסי באנוסה ומפותה, מ"מ בגיורת ומשוחררת לא פסק כותי' אלא כר' יהודה דאמר צריכות להמתין, וטעמי, מדתניא בפרק החולץ, גר וגיורת צריכות להמתין ג' חדשים, וההיא בפשטא כר' יהודה אתיא עכ"ל הב"י, והקשה על דברי הב"י, הדרישה וכן המשנה למלך, דהא הביא ברייתא דגר וגיורת, ושם ע"כ מיירי שנתגיירה עם בעלה ונעשו גיורים, דאם מיירי באינן נשואות גר למה נקט, הא גר אין צריך להמתין, ע"כ דנקט גר ואשתו שנתגיירו, וא"כ איך מביא מזה הב"י ראי' לאינן נשואות

א) והנראה לישב, דהנה לקמן דף מ"ב איתא, אלמא תניא לא ישא אדם מעוברת חבירו ומנקת חבירו ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית, גזירה שמא תעשה עוברה סנדל, אי הכי דידי' נמי, אי למאן דאמר במוך במוך, אי למאן דאמר מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו: הכא נמי אי למאן דאמר במוך במוך אי למ"ד מן השמים ירחמו מן השמים ירחמו, אלא משום דחסה, אי הכי דידי' נמי חייס עלוי, הכא נמי חייס עלוי', אלא סתם מעוברת למניקה קיימא דלמא איעברא ומעכר חלבה וקטלה לי' כו'

אכן הרמב"ם כתב בפי"א מהלכות גירושין הלכה כ"ה ז"ל, וכן גזרו חכמים שלא ישא אדם מעוברת חבירו ומניקת חבירו אעפ"י שהזרע ידוע למי היא מעוברת, שמא יזיק הולד בשעת תשמיש, שאינו מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא יתעכר החלב והוא אינו מקפיד לרפאות החלב בדברים המועילין לחלב כשתתעבר עכ"ל הרמב"ם, וכבר תמה הכ"מ על דברי הרמב"ם, כיון דבגמ' דחי טעם דדחסא, וקאמר הטעם דלא ישא מעוברת משום דסתם מעוברת למניקה קיימא, א"כ למה שבק הרמב"ם טעם זה ונקט הטעם דנדחה בגמ', וכמובן מה שכתב הכ"מ דהרמב"ם לא גרס אלא, והי' יכול לדחות דעל בן חבירו אינו חייס, אלא דאהדר לי' לפי דעתו, עכ"פ תמוה מאין להרמב"ם לומר כן נגד דעת המקשה, וגם קשה למה לן טעם אחר כיון דסתם מעוברת למניקה קיימא, א"כ הא ממילא אסור לישא מעוברת מפני האיסור של אחר כן כשתהי' מניקה

והנראה לי, דהנה התוס' שם בדף מ"ב כתבו בד"ה סתם מעוברת ז"ל, רבינו שמשון זקנו של רשב"א הי' אומר דגרושה מנקת מותרת להנשא משום דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפרק אעפ"י נתגרשה אינה כופה, ואין נראה לר"ת דהא למאי דהוי בעי לומר דטעמא משום סנדל או משום דחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה, וה"ה להאי טעמא, דאינו חוזר בו אלא מהטעם בלבד, ועוד אלמנה גופה אי אמרה איני נזונית ואיני עושה אי תבעה כתובתה לא משעבדא, וכן פוסק בשאלתות דרב אחא דל"ש גרושה ול"ש אלמנה עכ"ל התוס'

והנה הנו"ב סימן י"ד כתב דגם הר"ש לא התיר אלא בגרושה מטעם כיון שהאב קיים הוא יטפל עם בנו למסמס לו ביעה וחלבא אם לא ימצא מינקת, אבל באלמנה שאבי הולד אינו קיים, אף היכא דלא משתעבדא (כגון שהכניסה נדן רב וכדומה) ג"כ אסורה, דאל"כ וקשה על הר"ש מהא דכתובות דף ס' דאמר רב נחמן בר יצחק, הן הן דברי ב"ש, הרי דגם לב"ש אסורה מינקת שתנשא, והרי לבית שמאי שום אשה אינה משועבדת להניק עכ"ד הנו"ב

אכן דברי הנו"ב תמוהים, דהרי באה"ע סימן י"ג סעיף י"ד ז"ל המחבר, זה שאמרנו בגרושה (דאסורה להנשא) יש מי שאומר דוקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה, אבל קודם הזמן לא, דהא אי בעי לא תניק כלל ואפילו בשכר, ויש מי שאומר דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה צריכה להמתין כ"ד חודש, ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה עכ"ד המחבר הרי דלדעה הראשונה דס"ל אם גרושה קודם הזמן שהולד הכיר אותה מותרת להנשא, גם באשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקתו תהי' מותרת, והרי הכא אין לו אב ומי ימסמס לו בעיא וחלבא, ע"כ דלדעה דס"ל דבגרושה אם נתגרשה קודם שהכיר הולד אותה דאז לא משעבדא להניק ולאו מניקת חבירו היא: אף אם מת האב קודם שחפצה להנשא מותרת להנשא

ומה שהקשה הנו"ב מהא דב"ש ג"כ אוסר למינקת להנשא, אף דלב"ש אין כופין להניק את בנה, נראה לי, דהנה על מה שהקשה ר"ת כיון דלטעמא דסנדל או דחסה הרי מעוברת אף בגרושה אסורא להנשא, וא"כ הא במסקנא ג"כ אף בגרושה אסורה, דלא הדר בו אלא מהטעם אבל לא מהלכה, הנה לפי טעם הרמב"ם דמעוברת אסורה להנשא משום דחסא, א"כ בודאי לענין מעוברת אסורא להנשא בין בגרושה בין באלמנה, דהרי לטעמא דדחסא אין חילוק, ולא קשה הא דקאמר מעוברת אף גרושה לא תנשא, ומינקת דוקא אלמנה לא תנשא, והא בברייתא לא חילק, אכן לדברי הר"ש החילוק איתא בברייתא גופא, דהנה מעוברת אף אם היא גרושה מבעלה נקראת מעוברת חבירו שהרי הולד של חבירו של זה שרוצה לישא אותה ואם ידחוס יזיק ולד של חבירו, ודוקא אלמנה נקראת מניקת של חבירו שהיא מחויבית להניק את בנו של בעלה המת, אבל גרושה שאינה מחויבת להניק, אף אם מניקה איננה מניקת של חבירו, ולפי זה הרמב"ם מפרש דלא גרסינן בגמ' אלא, כמו שכתב הכ"מ דלא גרסינן אלא, הרמב"ם מפרש דבמעוברת האיסור משום דחסא. ומשני על הא דפריך דחברי' נמי חייס,