לבוש מרדכי על יבמות פה

תמיד איסור גברא שלא יעבוד אם לא ירחץ מקודם הידים והרגלים

והנה בתוס' יבמות ל"ב ד"ה איסור כתבו, דלהאי לישנא דסבר ר' יוסי איסור כולל, יקשה אשת איש ונעשית חמותו אמאי לא הוי איסור כולל, וכתבו בתוס', משום דהאיסורים על הקרובות הם משם אחר, אכן הקשו אמאי הוי איסור כולל בע"מ ששימש בטומאה משום דמגו דאתסר באכילה אתסר נמי בעבודה, הא אכילה ועבודה שני שמות נינהו ותירץ בתוס' דאכילה ועבודה שניהם האיסור מטעם קריבה, דבעבודה כתוב כל איש אשר בו מום לא יגש להקריב לחם, ובאכילה בטומאה כתוב איש אשר יקרב מכל זרעכם דמיירי באכילה כדאמרינן בפ"ב דמעילה ובזבחים עכ"ל התוס', והנה זה דחוק דהא חזינן דפריך בגמ' אוכל בשר קדש מנא לן, ואמאי לא אמר מהאי קרא דילפינן לטמא ששימש מולא יחללו דהתם מפני איסור קריבה הוא מחלל, והיינו משום דאכילה אין קרא דאסור קריבה, דהאי דאוקמינן אשר יקרב באכילה, היינו דדרשינן אם ראוי להקריב היינו לבתר זריקה, א"כ הפירוש אשר יקרב לא בא לומר דאיסור אכילה הוא מטעם קריבה אלא בא לומר דאימתי חייב דוקא בראוי להקריב, אכן בלא דברי התוס' אפשר דמשום זה מקרי שם אחד כיון דאיסור אחד אוסר להקריב ולעבוד היינו איסור הטומאה, משא"כ בנעשית חמותו דאיסורא דהקרובות הם מאיסור אחר ולא מחמותו, אכן לדברי הראב"ד אפשר לומר דגם זה שני שמות, דאיסור אכילה אף שיש איסור גברא הוא מטעם איסור החפצא ואיסור העבודה מטעם איסור גברא, וא"כ אפשר אף דשניהם האיסור משום טומאה, אבל כיון דבאו האיסורים חלוקים זה מאיסור חפצא וזה מאיסור גברא, הוי שני שמות

והנה באבני מילואים בשו"ת סימן י"ב הביא דברי הפמ"ג שהתפלא על דברי הש"ך ביו"ד סימן רל"ח שכתב, במי שנשבע על הנבלה ונעשה חולה שיש בו סכנה שמותר לו לאכול, שפיקוח נפש דוחה, אכן האיסורים שיש לתקן הא מחויב לתקן, וא"כ לכאורה הי' צריך להתיר שבועתו, וכתב הש"ך כיון דאין איסור חל על איסור א"כ לא חלה עליו השבועה ואין צריך להתירה, והקשה הפמ"ג הא דאין איסור חל על איסור הוא רק לענין לחייב שתים, אבל איסור הא יש, שהרי אמרינן נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, וכיון שיש איסור אמאי לא ישאל על שבועתו כדי להנצל מן האיסור

ונראה לי דהא דאמרינן לקוברו בין רשעים גמורים היינו דוקא היכא שיש טעם, אבל בלא טעם לא חל איסור כלל, שהרי רב אשי אמר מידי חטאת או לאווי קתני, איסורא בעלמא קתני נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים, הרי דרב אשי סובר דכל מחלוקת ר' חייא ובר קפרא הוא אי מחייבין שתים והרי חזינן דפליגי אי הנך דפליגי אליבי' אם הוא ר' שמעון או ר' יוסי, פליגי, אי סברי איסור כולל, או איסור בת אחת, ואם נימא דאיסור חל על איסור לענין לקוברו בין רשעים גמורים גם בלא טעמים חל, א"כ במאי פליגי ר' חייא ובר קפרא, ע"כ דאף לענין לקוברו בין רשעים גמורים בעינן טעמא או משום כולל או משום בת אחת, א"כ שבועה שלא יאכל נבלה אין כאן לא כולל ולא בת אחת, לכו"ע לא חל האיסור כלל אף לענין לקוברו בין רשעים גמורים, משו"ה לא בעי לאתשול

והנה הרשב"א כתב בשם הרמב"ן דאף דאין ר' יוסי מודה לענין מלקות לחייב בכולל, אעפי"כ הא דאמר ר' יוסי לענין אשת אח ואחות אשה שחייב שתים הוא לקוברו בין רשעים גמורים, הרי דלר' יוסי אף דלית לי' איסור כולל לזה מועיל כולל לענין לקוברו בין רשעים גמורים, א"כ אפשר דאליבא דידן אף דסבירא לן כרבנן דאיסור חל על איסור בכולל, לחייב שתים, היינו דוקא היכא דהוי משם אחד, אבל אם משתי שמות אין מועיל לטייב שתים, אבל לענין לקוברו בין רשעים גמורים מועיל אף משתי שמות א"כ הראב"ד לטעמי' דמחלק בין איסור חפצא לאיסור גברא, הא דאמרינן אטמי לי' מגו דאסור באכילה אסור בעבודה, אף דהוי שתי שמות, היינו משום דקאי לענין לקוברו בין רשעים גמורים, אבל לענין לחייב שתים לא אמרינן כולל, ודוקא באיסור בת אחת מחייב שתים, וא"כ הרמב"ם שכתב חיוב שתים השיג עליו הראב"ד דזה דוקא בב"א, אבל בכולל נהי דלקוברו בין רשעים גמורים יחול האיסור אף דהוי שתי שמות, אבל לחייב שתים לא. סימן כח

בדין המתנת שלשה חדשים מלינשא בגיורת ומשוחררת

דף ל"ה. לישנא אחרינא אמרי לה אמר שמואל כולן צריכות להמתין שלשה חדשים חוץ מגיורת משוחררת גדולה, אבל קטנה בת ישראל אין צריכה להמתין שלשה חדשים, במאי אי במיאון האמר שמואל חדא זימנא, ואי בגט הא קאמר שמואל דבעיא, דאמר שמואל מיאנה בו אין צריכה להמתין ג' חדשים נתן לה גט צריכה להמתין ג' חדשים, אלא בזנות, וזנות בקטנה לא שכיח, גיורת ומשוחררת דשכיחה בהו זנות לגזור, הוא דאמר כר' יוסי, דתניא הגיורת והשבוי' והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' יהודה ר' יוסי מתיר לארוס ולנשא מיד ע"כ

והנה הרמב"ם בפי"א מהלכות גירושין הלכה כ"א כ"ב כתב ז"ל, שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה ממתינין תשעים יום, ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן תשעים יום כדי להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה כו', וכן המזנה אין צריכה להמתין מפני שמשמרת עצמה שלא תתעבר וכן אנוסה ומפותה אינן צריכות להמתין עכ"ל, וכתב ע"ז המ"מ, דהא דאמר הרמב"ם בשפחה וגיורת שצריכות להמתין מיירו בנשואות לבעליהן, הא לאו הכי אין צריכות להמתין, שאע"פ שהמה בחזקת מזנות, אשה מזנה משמרת עצמה שלא תתעבר וכר'