לבוש מרדכי על יבמות פד

רבא לקמן לר' יצחק לבתר דאפכוה סוף סוף תרויהו בהדדי אתי, מאי תיובתא הא רב יצחק לדברי ר' יוסי הגלילי קאמר, ור' יוסי הגלילי מדפטר לי' ש"מ לאו איסור בת אחת חשיב לי' עכ"ל רש"י, ולא אבין נהי דמעיקרא הי' סבר דמשום דשבת קביעא וקיימא חל האיסור אף בימי החול, רבא דחי דאי אפשר לומר כן דיסבור ר' יוסי הגלילי דאין חייב אלא על שבת, משום דאזיל לטעמי' דלית לי' כולל, אי אפשר לומר כן, דאף שבת קודם שחייל אין כאן איסור שבת, וכדחזינן בהאי סוגיא דקודם שבת אין האיסור שלא לעשות מלאכה בשבת, ולפי המסקנא אי אפשר לומר דהוי איסור כולל, אלא שבת ויום הכפורים הוי איסור בת אחת, והא דלא משני דפליגי גם באיסור בת אחת, דס"ל דזה אין סברא לומר דבאיסור ב"א לא יתחייב תרתי, דכיון דר' יוסי הגלילי ורבנן פליגי רק באיסור כולל, מכלל דבבת אחת כו"ע מחייבי

ב) לפי זה פשוטים דברי הראב"ד דאף אם נתנבלה ביום הכפורים לא חל עליו איסור יום הכפורים שהרי בשעה שהביא שתי שערות חל עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות, ואף דבהמה זו לא נתנבלה עדנה, אבל הא יש נבלות בעולם, א"כ עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות, ואיסור יום הכפורים קודם שהגיע יום הכפורים לא חל עליו, א"כ בשעה שחל יום הכפורים לא חל עליו איסור גברא שלא יאכל נבלות ביום הכפורים, משום שאם יאכל יסור מן העינוי שהרי האיסור גברא שלא יאכל נבלות כבר חל עליו, ואיסור חפצא אין על החתיכה, שהרי יום הכיפורים הוא רק איסור גברא ולא דמי כלל לחמותו ונעשית אשת איש, וגיד ומוקדשין, דהתם הא הוא איסור חפצא, וא"כ צריך שתהי' האשה הזאת איסור חפצא שיחול עליו איסור אשת איש, וכיון שחל עליו איסור חפצא משום חמותו בלא איסור מוסיף לא הי' אפשר שתחול עליו איסור חפצא של אשת איש, כיון שחל עליו כבר איסור חפצא של איסור חמותו, משום הכי בעי דוקא טעמא דר' יוסי סבירא לי' איסור מוסיף, משו"ה אפשר לאיסור אשת איש לחול על איסור חמותו וכן בגיד ומוקדשין אם איסור גיד קדים ונעשה הדבר איסור חפצא, וגיד אי אפשר לחול עליו איסור מוקדשין אף דגברא יש עליו איסור אשת איש ואיסור מוקדשין, אבל הא בעי שזאת האשה יחול עלי' איסור אשת איש, וחתיכת גיד יחול עליו איסור מוקדשין, וכיון שכבר קדמו עליהם איסורים לא חל, אבל יום הכפורים דלא הוי איסור חפצא רק איסור גברא, אמרינן שאיסור גברא שלא יאכל נבלות ביום הכפורים או אפשר לחול מפני שכבר חל איסור גברא שלא יאכל נבלות, ולא אתי איסור יום הכפורים וחייל

וכן מה שאמר הראב"ד על זר שאכל מליקה, דמשו"ה חייל תרויהו בהדדי משום דכשהביא שתי שערות היו מוקדשין ונבלות בעולם, אין כונתו לתרץ על איסור החפצא של מליקה, דזה הוי איסור בבת אחת בודאי, במו שכתבו התוס', רק כונת הראב"ד לתרץ אמאי בזר ששימש בשבת וכן בבעל מום ששימש בטומאה לא אמרינן עתה בעת שבא להקריב הקרבן יש כאן שני האיסורים ביחד, כמו במליקה דאמרינן ב' האיסורים ביחד, על זה אמר הראב"ד דהאיסור גברא שלא יעבוד בזרות חל מקודם, ואיסור לעשות מלאכה בשבת קודם שבת אין עליו, כמסקנת הגמ' בחולין, וכן בע"מ קודם שנטמא אין שייך לומר שיש עליו איסור שלא יעבוד בטומאה, כיון שמחוסר מעשה שיהי' טמא, א"כ האיסור גברא של זרות הוא קודם לשבת, ושבת אחרון, ואיסור גברא של בע"מ קדים לטומאה, שמחוסר מעשה הטומאה, אבל במליקה האיסור גברא שלא יאכל נבלה ושלא יאכל מוקדשין תרויהו חלו עליו משהביא שתי שערות, ואיסור החפצא זה פשיטא להראב"ד דהוי תרויהו בהדדי, כמו שפירשו בתוס', שהרי הראב"ד הזכיר בחילוקו רק הא דבע"מ שנטמא וא"כ קאי רק על איסור גברא

ג) ועפ"י דרכנו יש לישב דברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות ביאת מקדש שכתב, שאם שימש טבול יום מחוסר כפורים וטמא ולא רחוץ ידים ורגלים ומחוסר בגדים עובר בכולן, ועיין בכ"מ שכתב טעמים איך חלו כל האיסורים, ועל שלא רחוץ ידים ורגלים כתב דמשו"ה הוי איסור מוסיף משום שאף בטהור אסור, וזה תמוה דהא עכ"פ כיון שהוא כבר נאסר משום טומאה איך אסור משום שלא רחוץ ידים ורגלים, וא"כ נימא שטומאה של בע"מ הוי איסור מוסיף משום שאיסור טומאה הוי אף בכהן שאינו בעל מום, ע"כ דזה לא שייך מוסיף, כיון שעכ"פ האיש הזה כבר נאסר, ואף דמצינו בקדושין דף ע"ז דפריך אלא זונה מאי איסור מוסיף בה, אמר רב חנא בר רב קטינא הואיל ושם זנות פוסל בישראל עכצ"ל דסבר דכהן וישראל שני עממים הם, וא"כ הוי איסור מוסיף, דאלמנה וגרושה אין איסורם פוסל בישראל ושם זנות פוסל בישראל, אבל טמא וטהור לא שני עממים נינהו, דא"כ גם בע"מ ושלם נימא הואיל וטומאה פוסל אף בטהור

אכן לפי דברינו הדברים מבוארים, דהנה טומאה הוא איסור, וכל זמן שלא נטמא אין עליו איסור שלא ישמש בטומאה, אבל בגדים וריחוץ ידים הוא אדרבה תיקון גברא, דאסור לשמש בלי רחוץ ידים ורגלים, ואף בשעה שעשה התיקון ורחץ הידים והרגלים, יש עליו איסור שלא ישמש בלי בגדים ובלי רחוץ הידים, והאיסור הזה חל עליו משעה שהביא שתי שערות, ולא שייך לומר מחוסר מעשה, שהרי אדרבה צריך לעשות המעשה לרחוץ הידים ורגלים וללבוש הבגדים, משא"כ בטומאה לא שייך לומר שיש עליו איסור לשמש בטומאה, שהרי מחוסר מעשה הטומאה, ודברי מרן הכ"מ שכתב הטעם משום דאיתא בטהור צ"ע, ואין לתרץ דכונת הכ"מ דאיסור שלא רחוץ הוי מוסיף משום שאף כשיטהר יהי' אז עליו איסור שלא רחוץ ידים ורגלים, אכן אי אפשר לומר כן, דא"כ אשת איש ונעשית חמותו אמאי אמר ר' יוסי נידון בזיקה הראשונה, הא חמותו הוא איסור מוסיף, שכשיגרשנה הבעל או ימות תאסר משום חמותו, ע"כ כיון דעתה אין איסור חדש לא הוי מוסיף, א"כ גם בשלא רחוץ ידים ורגלים אמאי הוי איסור מוסיף: אכן כפי שביארנו יש עליו