לבוש מרדכי על יבמות פג

יוסי באיסור מוסיף, ופירש בתוס' ד"ה לידון ז"ל, לענין קרבן פריך שיתחייב ב' חטאות בשוגג, אי נמי אם התרו בו משום אשת איש ולא התרו בו משום חמותו עכ"ד התוס', עכ"פ חזינן דפריך רק משום דר' יוסי מודה באיסור מוסיף, אבל אם לא הי' מודה אפילו באיסור מוסיף לא הי' יכול להקשות לחייב נמי משום אשת איש, משום דכבר נעשית חמותו קודם שחל עלי' איסור אשת איש, ולפי זה הא הקשה הרמב"ן לדברי הראב"ד, אפילו אם לא ס"ל איסור מוסיף, אעפי"כ יתחייב נמי משום אשת איש שהרי בשעה שהביא שתי שערות חל עליו איסור אשת איש שהרי יש כמה נשים דאסירי משום אשת איש

עוד הקשה הרשב"א על הראב"ד מהא דאמרינן לקמן, מאן האי תנא דאית לי' איסור כולל ואיסור בבת אחת, ואמרינן ר"מ הוא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד, כיצד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביה"כ, ר"מ אומר אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב, דאלמא מר"מ דוקא הוא דשמעינן איסור בת אחת, הא בשארה ליכא בת אחת ולדברי הראב"ד ז"ל, איסור חלב ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתי, דמכיון דאייתי שתי שערות אחייב בחלב ומוקדשין, ואפשר לדחות דאה"נ, ובדין הוא דלימא מת"ק, אלא משום דאשכחן ר"מ הוא דאית לי' בהדיא הכי, ות"ק דר"מ לא איתפרש מאן נינהו, ניחא לי' למתלי בדר"מ כו', ומיהו אכתי קשיא לי' מדאמרינן בפרק גיד הנשה, הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן הן קדושין, ונוהג בשליל, דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדדי אתי, ואם איתא למה לי' למימר דנוהג בשליל, בלא"ה משהביא זה שתי שערות חלו עליו איסור גיד ואיסור מוקדשין, דגיד ומוקדשין טובא איכא, ועיין עוד בשעה"מ שהקשה מאלמנה ונעשית גרושה ג"כ למה איצטריך משום משום איסור מוסיף, תיפוק לי' דבשעה שהביא שתי שערות חל עליו איסור אלמנה ואיסור גרושה

אכן נראה לי לבאר דברי הראב"ד, דהנה הר"ן בנדרים דף י"ח פורש, דאם אמר נדר על דבר שכבר נשבע עליו חל, משום דשבועה הוי איסור גברא, ונדר הוי איסור חפצא, וחייל איסור חפצא על איסור גברא, אבל שבועה על נדר לא חייל משום אף שנדר הוא איסור חפצא, אבל מחפצא נעשה איסור גברא ע"ש, והנה איסור יום הכפורים אילו הי' כתיב בתורה לא תאכל ביום הכפורים, הי' אפשר לומר שביום הכפורים הוא איסור חפצא, אבל הא ביום הכפורים הא כתיב ועיניתם את נפשותיכם, אלא אף אם נימא דיש לאו, היינו האיסור שאל תסיר מן העינוי, וע"י שאוכל הוא סר מן העינוי, אעפי"כ אין זה איסור חפצא אלא איסור גברא, שלא יאכל, כי בזה הוא משבית העינוי

והנה בגמ' חולין דף ק"א איתא, ור' יוסי הגלילי לית לי' איסור כולל, והתניא שבת ויום הכפורים שגג ועשה מלאכה מנין שחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו ת"ל שבת הוא יוהכ"פ הוא דברי ר' יוסי הגלילי, ר"ע אומר אינו חייב אלא אחת, והנה רש"י כתב, דהתם ס"ל דמאן דלית לי' כולל לית לי' איסר בת אחת, וכתב רש"י ופלוגתא היא ביבמות, אכן למסקנא הא מפרש דאף מאן דלית לי' איסור כולל אית לי' איסור בת אחת, דהא בר קפרא איתותב, וא"כ מאי הקשה, ועוד קשה, דהנה אם נימא דאיסור בת אחת ג"כ אינו חל אלא אחת, בודאי דחל התמורה, וא"כ התם בחולין דאמר שלח רבין משום ר' יוסי בר חנינא כך הצעה של משנה ואיפוך, שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משום ר' יוחנן לדברי ר' יוסי הגלילי למאי דאפכן, שגג בשבת והזיד ביום הכפורים חייב, הזיד בשבת ושגג ביום הכפורים פטור, ופריך מאי טעמא, ולפי דברי רש"י מאי קשיא באיסור בת אחת חייל התמורה, ושבת חייל יום הכפורים לא חייל, ואף דרש"י כתב לקמן בד"ה סוף סוף תרויהו בהדדי אתי, דאף אם לא חייל אם הזיד באחד שגגת חבירו עומדת וחייב, לכאורה קשה דהא הפלוגתא אם במוסיף וכולל חיילי ומאן דס"ל דלא חייל אף אם שגג באחת היינו בהאיסור שבאה באחרונה והזיד בהאיסור שבא ראשונה אינו חייב חטאת, וכמו שכתב בתוס' סנהדרין הנ"ל דהא דאמר לי' רב אדא בר אהבה חמותו ונעשית אשת איש לדון נמי באשת איש דהא איסור מוסיף הוא, וכתב בתוס' דנ"מ אם התרו בו משום אשת איש ולא התרו בו משום חמותו, הרי דאם נימא לא חייל, היינו אם ר' יוסי לא מודה באיסור מוסיף, אז אף שאין ענוש על חמותו שלא התרו בו, אעפי"כ אין עונשין אל אשת איש, אלא דפריך הא מודה ר' יוסי באיסור מוסיף, הרי חזינן דאם נימא דאין איסור חל על איסור, אז אף היכא דאין דין לאיסור הראשון, ג"כ אין מחויב על איסור השני, א"כ אם נימא איסור בת אחת שוה לדין דכולל ע"כ דחייל החמור ולא הקל, ואף אם אין עונש על החמור לא עבר על הקל, ואם נימא דאיסור בת אחת אין לו דין כולל, דבכולל לא חייל כלל, ואף אם אין עונש ולא חיוב חטאת על הראשון לא מביא חטאת בשוגג על השני ולא עונשין על השני אף אם לא התרו על הראשון, אבל בבת אחת חיילי, ואם אין עונש ולא חטאת על החמור יש עונש או חטאת על הקל, א"כ הא בת אחת לא דמי לכולל, וא"כ איך פריך ור' יוסי הגלילי לית לי' איסור כולל

לכן נראה לי דכונת הגמ' כמו שהביא רש"י שם ז"ל, ואני שמעתי דשבת חשיב לה כקודמת, משום דקביעא וקיימא, ויום הכפורים אחרון משום דבי דינא מקדשי לי' כדלקמן, ור' יוסי הגלילי דמחייב תרתי, טעמי משום כולל עכ"ל רש"י, והיינו דהי' סבר דכיון דשבת קביעא וקיימא לא הוי מחוסר מעשה, וא"כ תיכף משהביא שתי שערות חל עליו האיסור שלא ועשה מלאכה בשבת, אבל יום הכפורים כיון דמחוסר מעשה שצריך קידוש החודש, שבי"ד יקדשו את תשרי ויעשוהו ליום הכפורים, א"כ קודם יום הכפורים אין איסור שלא לעשות ביום הכפורים, וא"כ הוי יום הכפורים איסור הבא אחרון וא"כ ר' יוסי הגלילי דס"ל שחל איסור יום הכפורים על שבת ע"כ משום כולל הוא. ומה שהקשה רש"י ז"ל, וקשיא לי בגוה למאי דקא מותיב