לבוש מרדכי על יבמות ח

איסור לאחות גרושתו, רק כתיב קרא אשה אל אחותה לא תקח בחיי', וא"כ אף אם נימא דבעת שהוא מיבם את היבמה אחות אשתו נפקע קדושין של אשתו מטעם שהיא נעשית אחות אשתו, היינו אחות של היבמה, אעפי"כ היבמה שייבם לא תותר לו כיון שהיתה כבר אחות אשתו, והרי מה שנפקע הקדושין היינו רק מכאן ולהבא ולא למפרע, וא"כ הרי יבמתו שיבם אחות אשתו בחייה, ומה שנפקעו קדושין של אשתו היי רק כגירושין, וא"כ הדרא קושי' לדוכתה לדברי האבני מלואים אף אם נימא עשה דוחה ל"ת שיש כרת ג"כ אחות אשה לא תתיבם מטעם שתיכף אחר היבום יפקעו קדושי' של היבמה כדין אחות אשתו בחיי', והוי כאומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי, ע"כ דלא דחי אף אם יפקעו אח"כ ג"כ בשעת מעשה חל היבום כיון שהוא עושה קדושין גמורים, וא"כ לר"ע חייבי לאוין אמאי אין מתיבמין ידחה עשה את ל"ת

ועוד נראה לי, דגם רש"י לא סבר דכל היכא שאין קדושין תופסין אף שנעשו קדושין פקעי, דהנה התוס' הקשו, דלדברי רש"י למה לי' להביא טעמא דבא על הנדה אין הולד ממזר משום דבשעת נדה נמי תפסי קדושין, תיפוק לי' מטעם דלא פקעי קדושין בשעת נדתה, ועוד תקשה אם נימא דכל היכא דלא חלו קדושין אף אם היו קדושין פקעי, א"כ לר"ע דס"ל יש ממזר מאיסורי כהונה לר' ישובב תקשה אשת כהן שזינתה או שנאנסה למאן דס"ל אף באונס מקריא זונה יפקעו קדושי', ועוד תקשה מפצוע דכא דיותרו נשיו לעלמא

ע"כ נראה לי, דאין כונת רש"י לומר דבסוטה כיון דחזינן דלא נפקעו הקדושין א"כ ע"כ אף לר"ע איסור סוטה איסורי' שאני, אין כן כונת רש"י, אלא כונת רש"י, דדין הוא בממזרות שהוא דוקא אם הוא בא מאיסורין שאין בהם קדושין, אבל סוטה אם בא עלי' בעלה בעת שהיא עדנה אשתו דלא נפקעו הקדושין מטעם דאין קדושין נפקעים משו"ה אין ממזרות, כיון שהולד בא מאיסור כזה שהי' קדושין להבעל באשתו, ואף שהוא לאו, אעפי"כ כיון שהוא איסור כזה שבא בעת שיש קדושין אין בו ממזרות, ומשו"ה אף אם אח"כ גירשה ובא עלי' אח"כ ג"כ אין בו ממזרות, כיון שאיסור זה שאני שהוא בא דוקא בעת שיש להם זה על זה קדושין, וכן מוכח בתוס' קדושין דף ס"ח ד"ה הכל מודים, עיין שם בכל דברי התוס'

אכן היכא שאשת כהן זינתה ובא עלי' בעלה יש להסתפק אם הולד ממזר לר' עקיבא, דאפשר לומר כיון שעתה יש להבעל עלי' קדושין אין הולד ממזר דכלל הוא בהתהוות ממזרות דכל שהיו להם קדושין זה על זה אין ממזרות, או דהאי דינא דכל שיש קדושין זה על זה אין ממזרות זהו דין בהאיסור, ואיסור סוטה הרי האיסור דוקא לבעלה ודוקא בעת קדושין, משו"ה אמרינן דאין מאיסור סוטה ממזרות, אבל איסור זונה לכהן כיון שהוא מאיסור כזה שאסור על כל הכהנים, ולהם אין קדושין, א"כ האיסור הזה הוא איסור שאין בו קדושין, ואיסור שאין בו קדושין הולד ממזר

ובנדה אם נימא דכל שיש קדושין אין הולד ממזר אף שהוא איסור כזה שחל על כל העולם, ובנדה לבעלה לא איצטריך קרא שאין הולד ממזר מטעם שהרי יש לבעלה בה קדושין, ואז איצטריך קרא דותהי נדתה לאם בא על נדה פנוי' דלא הוי ממזר אף שאין לו בה קדושין, אכן אם נאמר דהאי דינא דאם יש להם קדושין הוא דין רק בהאיסור, שאיסור סוטה הוי איסור כזה שנאסרה לבעלה בעת קדושין, והאיסור חל רק באופן שיש קדושין, אבל בבא כהן על אשתו זונה נהי שהאיסור על כל הכהנים בכה"ג יהי' הולד ממזר, א"כ איצטריך קרא בנדה למילף דאינו ממזר אף בבא עלי' בעלה, שהרי איסור נדה איננו עליו, אלא על כל העולם, והוא איסור כזה שאין בו קדושין. בכה"ג בלא קרא דותהי נדתה הי' הולד ממזר אף מביאת הבעל על אשתו נדה

ולפי דברינו דגם רש"י מודה דלא פקעי קדושין אף באופן שלא הי' חל קדושין, בודאי דנסתר תירוצו של האבני מלואים, והדרא הקושי' אמאי לר' עקיבא חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו יבא עשה וידחה לא תעשה

ה) ונראה לי, דהנה תוס' לקמן בדף ט"ז בד"ה קסבר עכו"ם ועבד, כתבו ז"ל, סוגיא דהש"ס אזלא דר' יוחנן אית לי' עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, מ"מ נראה אמת דלר' יוחנן הולד כשר דבכל דוכתא קי"ל דר' יוחנן סבר הלכה כסתם משנה וסתם משנה דהאומר סברה דהולד כשר כו', וכל הני דסברי הולד ממזר אתי כר"ע כדאמרינן בעשרה יוחסין, וסברי לה כר' עקיבא דאמר עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר כו' וא"ת והיכי פשיטא לי' התם דלר"ע הוי ממזר מעכו"ם ועבד, דילמא גמר מאשת אב או מאנוסת אב דלא תפסי בה לדידי' אבל לאחרינא תפסי לאפוקי הני דלא תפסי לא לדידי' ולא לאחריני דהכי איכא מ"ד בפרק החולץ (לקמן בדף מ"ה), וי"ל דתנן בהדיא בפרק אלמנה לקמן ס"ט דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וע"כ ר"ע היא, וא"ת בשלמא מעבד הוי ממזר דבעבד איכא לאו, אלא מעכו"ם אמאי הוי ממזר בי"ד של שם גזרו כו', וי"ל אע"ג דביאת היתר מדאורייתא בצינעה מ"מ כיון דלא תפסי בה קדושין הוי ממזר כמו בעבד דאפילו ר"ש התימני הי' מודה אי לאו משום דלא תפסי בה קידושין לא לדידי' ולא לאחריני, והואיל דמעבד הוי ממזר לר"ע אע"ג דלא תפסי קדושין לא לדידי' ולא לאחריני ה"ה מעכו"ם. עכ"ד התוס', ולכאורה תמוהים דברי התוס', דהרי ר"ע סבר רק דחיובי לאוין יש להם ג"כ חומר כחייבי כריתות, אבל בודאי דלא חמיר לר"ע חייבי לאוין יותר מחיובי כריתות לרבנן, וא"כ כיון דלרבנן בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל ואף אם על אשת איש דהוי חייבי כריתות לרבנן כשר משום דלא תפסי קידושין לא לדידי' לא לאחריני, וא"כ משום דקשה מתניתין דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום זה נימא דר"ע סובר דחייבי לאוין לדידי' חמיר יותר מחיובי כריתות לרבנן, ובפרט בעכו"ם דלדברי התוס' אין ביאת איסור