לבוש מרדכי על יבמות עה

אכן לפי זה יקשה עדנה איך הובא בשו"ע הא דרב משרשיא, דבן פקועה שבא על בהמה מעליא, אותו הולד אין לו תקנה, דהא לכאורה מסקנת הגמ' כרב חסדא, דאף בכה"ג אמרינן ד' סימנין אכשר בה רחמנא

ונראה לי, דהנה יש לעיין הא דטריפה ששחטה שאסורה, אם השחיטה הוי ככל השחיטה ואיסורה רק מטעם טריפה, או כיון דטריפה היא והסימנין אינם חיים כבריאות, גם השחיטה שלה אינה שחיטה ואף דילפינן דמועיל לטהרה מידי נבלה משום דלענין לטהר מידי נבלה גם שחיטה כזו מועלת, אבל שחיטת טריפה איננה כשחיטת כשרה, ונראה לי דזה הוא דקאמר בפרק כיסוי הדם, לא לכל אמר ר"מ שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה, מודה ר"מ שאינה מתירתה באכילה, ופריך פשיטא. ומשני לא נצרכא אלא לשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי, פירוש דאם הי' שחיטת טריפה שחיטה ראוי' כשחיטת כשרה, והא דאסורה מטעם שהיא טריפה, א"כ הולד שהוא חי הא אינו טריפה, א"כ תועיל שחיטת אמו שהיא שחיטה ממש להתירו באכילה, אלא דשחיטת טרפה איננה שחיטה להכשיר בשרו נמצא דלא הי' על הולד שחיטה המתרת, אכן מזה בלבד אין להביא ראי' גמורה ששחיטת טרפה איננה שחיטה, דאפשר לומר דהשחיטה היא שחוטה מעליא, והא דאין הולד ניתר בשחיטת אם טרפה, דהאי דינא דהולד ניתר בשחיטת האם ילפינן מקרא דכל בבהמה תאכלו. א"כ היכא דהאם טרפה ולא הותרה האם, אין על הולד דין דכל בבהמה תאכלו

, אכן נראה לי להוכיח דשחיטת טרפה איננה שחיטה לענין היתר הבשר, מהא דבעי ר' זירא, נקבו בני מעים בין סימן לסימן מהו, מי מצטרפי סימן ראשון לסימן שני לטהרה מידי נבלה או לא, ואם נימא דשחיטת טרפה הויא שחיטה מעליא ואיסורא משום טרפה, א"כ הרי הי' שחיטה מעליא, וא"כ לאו נבלה היא ואיסורה רק מטעם טרפה ולא משום נבלה, אכן אם נימא דשחיטת טרפה לאו שחיטה כשרה היא אלא דאמרה התורה דלענין לטהרה מידי נבלה גם שחיטת טרפה מועיל, שפיר מיבעאי אי מצטרפי שני מיני שחיטות, הסימן הראשון הי' שחיטת כשרה, והסימן השני שחיטת טרפה מיבעאי אי מצטרפי לטהרה מידי נבלה, אלא דרבא פשיט דבודאי מצטרף, דכיון דמועיל שחיטת כשרה להתיר באכילה, מכש"כ דמועיל לטהרה מידי נבלה

ויש לומר דהאי דינא אם שחיטת טריפה הויא שחיטה מעליא. או דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא תליא בזה בלימודא דילפינן דשחיטת טרפה מועיל לטהרה מידי נבלה, דתנא דמתניתין יליף מטעם דרק בבהמה טמאה אין שחיטה מטהרה, אבל בטרפה שיש במינה שחיטה, שחיטתו מטהרתו, ורב יהודה אמר רב וכן במתניתא תני, יליף מדכתיב וכי ימות מן הבהמה, מקצת בהמה מטמאה, אבל יש מיתה שאין מטמאה, ואיזה זה טרפה ששחטה, דתנא דמתניתין סבר דשחיטת טרפה כיון דבמינה יש שחיטה, הויא שחיטה מעליא ואסורה רק משום טריפה, אבל רב ותנא דברייתא סברי דשחיטת טרפה הוי מיתה, אלא דגלי רחמנא דמיתה הבאה ע"י שחיטת טרפה מטוהרה מידי נבלה

ולפי זה מתורץ קושיתנו איך בשחט הטרפה ומצא בן ט' חי מועיל השחיטה להולד, הא כבר הוא שחוט מצד אמו, שהרי הועילה השחיטה לטהרו מידי נבילה אם ימות, אכן לדברינו לא קשה, דרב חסדא ס"ל דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא כלל, אלא הויא מיתה, רק גלי רחמנא דמיתה הבאה אחר שחיטת טרפה מטוהרה מידי נבלה, וסבירא לרב חסדא דכיון דחזינן דאמרה התורה דשחיטת כשרה מועיל להולד לטהרו מידי נבלה, ילפינן גם לדין זה לדין דאם שחט את הטרפה מטהר את הולד מטומאת משא, אבל שחיטת כשרה לא הי' על הולד, משו"ה אמרינן ד' סימנין אכשר רחמנא משא"כ בדין דרב משרשיא בבן פקועה הבא על בהמה מעליא, הרי מצד האב הי' להולד שחיטה כשרה, וכבר הולד מקצת כשחוט, משו"ה אין מועיל השחיטה להולד (והרמב"ם שהשמיט האי דינא דאם שחט הטרפה הולד אין מטמא במשא, וגם השמיט לדרב משרשיא, אולי מספקא לי' כיון דרבא הקשה דילמא רבא ס"ל דגלי רחמנא רק בכשרה דהויא שחיטה להולד, אבל בטרפה דהויא רק כמיתה אין מועיל כלום וגם לדרב משרשיא השמיט דאולי פליגי אהדדי רב חסדא ורב משרשיא אבל הרמ"א ס"ל דודאי לא פליגי וכדביארנו)

ג) והנה לפי דברינו לא קשה כלל קושית התוס' שהקשה כיון דאמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אף שנולד הריעותא מחיים בשעה שהיתה אסורה שהי' הבעל חי, לדין דרב הונא, דדוקא אם נולד הספק לאחר שחיטה אבל היתה הריעותא מחיים אסורה, דהתם באשה הא היתה עומדת בחזקת שכשימות הבעל תהי' מותרת לשוק, ועתה הבעל ודאי מת, ומותרת מפני חזקתה, אבל בבהמה נהי דעומדת אם יהי' בה שחיטת כשרה תהי' מותרת, אבל עתה שנולד הריעותא מחיים, הא ספק לן אם הי' כלל שחיטה, דאם היא טרפה הרי אין שחיטתה שחיטה כלל, אלא כעין מיתה, נמצא דהוי כעין עד שיודע, לך במה נשחטה, דאם הספק שהיא טרפה הרי הספק שמא לא נשחטה שחיטה כשרה ועכצ"ל דתוס' סברי דשחיטת טרפה הויא שחיטה מעליא, א"כ הרי נשחטה ודאי, א"כ שפיר מדמי התוס' דין דבבהמה היכא דנולד הריעותא מחיים לדין דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, אבל בשו"ע שהביא לדינא דרב משרשיא דד' סימנין אכשר לא אמרינן היכא דהי' שחיטה, ע"כ מוכח כיון דשרינן בשוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי מלטמא במשא, אעפי"כ הולד ניתר בשחיטה, דשחיטת טרפה לאו שחיטה היא כלל, א"כ לא דמי כלל לדין דאשה בחזקת היתר לשוק עומדת, דהתם הא עמדה לכשימות הבעל תהי' מותרת, והבעל הא מת בודאי, אבל הכא נהי דעמדה הבהמה להיתר אם יהי' עלי' שחיטה, אבל כיון דנולד ריעותא, א"כ הספק שמא לא הי' כלל שחיטה

והא דאמר בד"מ, וכן משמע בתוס' פרק ד' אחין, נראה כונתו, דהנה האי דינא דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, יש לפרש בתרי גווני, או דהפירוש שהרי