לבוש מרדכי על יבמות עג

טריפות שיש לו בדיקה, אם לא בדקוהו או שאין יכולין לבדוק הרי הוא כספק טריפה ואוסרין אותה, ולא אמרינן נשחטה הותרה אלא בדבר שנוכל לומר שנעשה הריעותא לאחר שחיטה דלא יצאה מחזקתה מחיים עכ"ד הרמ"א והוא מד"מ בס"ס ל"א, ושם מסיק הד"מ ז"ל, וכן משמע בתוס' פ' ד' אחין דף ל"א עכ"ל, וכבר הקשה מהר"ם מלובלין דהרי אדרבה התוס' דחו חילוק זה, ומסקנת התוס' דאפילו היכא דנעשה הריעותא מחיים אפ"ה יש להעמיד בחזקת היתר כדאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מספק והא דחוששין לספק דרוסה וכן לעיל בסימן ל"ג בישב לה קוץ בושט דחוששין שמא הבריא, היינו משום דשכיח, וכתב הש"ך לתרץ קושית מהר"ם מלובלין ז"ל, אבל נראה לי דדעת הרב, דתוס' כתבו כן אליבא דרבה, אבל אביי הא הקשה לרבה מהא דנפל הבית כו', אמאי לימא אשה זו בחזקת היתר, ומסקו אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה, א"כ התוס' דמדמי דין זה לנשחטה הותרה, מוכח, דכי היכא, דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר, הכי נמי לא אמרינן נשחטה הותרה, היכא דאתיליד ריעותא מחיים כו', וזה שכתב וכן משמע בתוס' פרק ד' אחין, ר"ל שכתבו שם מעיקרא החילוק הזה, ואף שדחו שם החילוק ההוא, היינו לרבה, אבל לאביי ורבא דקי"ל כותיהו, יכול להיות החילוק ההוא קיים עכ"ל הש"ך

אכן תמוה לי דברי הש"ך, דהא התוס' מביאים ראי' דאין חילוק בין נולד ריעותא מחיים לנולד לאחר שחיטה, מהא דספק כלבא ספק שונרא, ואף שיש לדחות דשאני התם דהוי ספק ספיקא, אפשר לומר דדעת התוס' דנגד חזקת איסור אין מועיל ספק ספיקא ומביא התוס' ראי' דאם נימא דמשום דנולד הריעותא בשעה שהיתה אסורה הוי חזקת איסור, א"כ גם ספק ספיקא לא יועיל, אך אפשר לתרץ דברי הש"ך דס"ל דהיכא דנולד ריעותא מחיים לא הוי לא חזקת היתר ולא חזקת איסור ומשו"ה ספק אסור, אבל עכ"פ דברי התוס' קשה מאי מייתי ראי' מספק כלבא, התם הוי ספק ספיקא, ורב הונא קאמר דוקא נשחטה הותרה, אבל היכא דבהדדי נינהו היינו בנולד ריעותא מחיים ואין חזקה לא לאיסור ולא להיתר אסורה, משו"ה ספק דרוסה אסורה ולא מטעם דשכיחא טפי לאיסורא

עוד קשה לי דאף אם נימא דלאביי ורבא גבי יבמה כיון דנולד הריעותא בשעה שהיתה אסורה שהרי בעלה הי' חי', לא מקרי חזקת היתר, זהו דוקא ביבמה שאין לה חזקה אחרת, אבל בטריפות מלבד איסור הטריפות הרי יש לה חזקת הגוף שלא היתה טריפה, וכמו דאמרינן גבי יין העמד יין על חזקתו ולא נחמצה, ה"נ אף בנולד הריעותא מחיים אמאי פסק הרמ"א דאסורה, הא יש להבהמה חזקת הגוף דאיננה טריפה, וא"כ תשתרי מטעם חזקת הגוף

עוד קשה לפירוש הש"ך דקושית אביי לרבה, משום דאביי ס"ל כיון דנולד הריעותא בשעה שהיתה אסורה שהי' בעלה חי לא הוי בחזקת היתר, דהנה התוס' שם כתבו, ז"ל, וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר היא צרת ערוה, אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק ועוד לר' ירמי' דוקא בגירש ולבסוף כנס מיירי, וי"ל דמ"מ בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה עכ"ד, והנה לפי זה אין הטעם משום דהאשה היינו הצרה היתה בחזקת היתר לשוק שעמד שאם ימות תהי' מותרת, אלא הטעם כיון דהשאלה נולד בהערוה ואותה החזקנו בחזקת שלא נתגרשה ממילא הצרה מותרת, וא"כ מאי פריך אביי לרבה, דילמא גם רבה מודה דכיון דהריעותא נולד בשעה שהיתה אסורה, לא מקרי חזקת היתר, רק טעמא דרבה משום דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה, וזה לא שייך בנפל הבית עליו ועל בת אחיו, בשלמא בלא פירוש הש"ך אפשר לפרש דאביי הקשה דמשום חומר איסור יבמה לשוק לא מוקמינן אחזקה, אבל לפירוש הש"ך דקושית אביי על רבה היא משום דרבה ס"ל דגם אם נולד הריעותא בשעה שהיא אסורה מקרי חזקת היתר כיון שעומדת להיות מותרת אם ימות, ואביי פליג על זה, א"כ דילמא גם רבה לא ס"ל, וטעמא דרבה הוא משום דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה. משום זה הויא בחזקת היתר לשוק

א) ונראה דיש לישב דהנה בכתובות ד' י"ג ע"ב פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר אי אמרינן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, או אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, משום דאיהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות, ולכאורה תקשה, דהנה קי"ל מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפריע בין ברה"י בין ברה"ר טמאים משום דאמרינן העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל, ולכאורה אדרבה נימא הנך טהרות שנגע בהן הטמא שטבל מוקמינן על חזקתיהו, ואימא לא נטמאו, למאן דס"ל דלא מהני חזקת האם לבת, ה"נ לא להני חזקת הטומאה של הטמא להטהרות שנגע בהן, וצ"ל דלא דמי, דהתם בטהרות שנגע בהן הטמא לא נולד להם ספק טומאה מצד עצמן אלא מטעם האיש שנגע בהן הספק אם נטהר מטומאתו או לא, וכיון שנפסק הדין עליו שהוא טמא שהרי העמידהו על חזקתו, ממילא נגעו הטהרות באדם טמא, שהרי אין להטהרות שאלה מצד עצמן, אכן בכתובות הספק על הבת שמא היא פסולה לא מטעם האם אלא מטעם האב, א"כ נולד לנו שתי ספקות ביחד, על האם אם בא עלי' פסול ונפסלה, ועל הולד אם מפסול, בכה"ג ס"ל לר' אלעזר דמה שהאם בכשרותה מפני חזקתה אין מברר הספק שעל הבת מאיזה איש נולדה

ולפי זה בתוס' קדושין ד' ס"ו ע"א גבי מעשה דינאי המלך, דתרי אמרי נשבית אמו ותרי אמרי לא נשבית. דהתם הספק אם אמו של ינאי המלך היא פסולה ונפסל ינאי המלך מטעם שנולד מן אם פסולה, לכו"ע חזקת האם מהני לבנה, היינו כיון שנפסק הדין על אם ינאי שהיא כשרה ממילא אין לנו פסלות על ינאי, והוי מצי בתוס' למיפרך אליבא דכו"ע והא דלא אמרינן במקוה העמד המקוה על חזקתה וחזקת המקוה מהני להטמא שנטהר, היינו משום דהמקוה היא ודאי חסירה, וא"כ לא