לבוש מרדכי על יבמות ע

כשימות, דהא להרמב"ם אף בחליצה לא נאסרה מן התורה לכל האחין ורק רבנן גזרו, והיכא דהוי יבום לא גזרו בה רבנן לאסור להאח השני, א"כ להרמב"ם זיקת אח אחד אסר על השני. והא דמותרת להתיבם משום דע"י זיקה עוקר זיקת היבום למפריע

אבל הרשב"א דאיהו ס"ל כגירסא בגמ', חד אמר לאו, היינו שיש איסור דלא יבנה אם בא על יבמה השני' בלא יבנה, א"כ ע"כ דאותה שמיבם אין עוקר הזיקה, דאם הי' עוקר הזיקה היתה אסורה על כל האחין בלא יבנה מטעם המת, א"כ אם יבם האחד ומת היתה אסורה על האח השלישי כשימות הוא, ע"כ דיבום אין עוקר זיקה, ואעפי"כ שריא ליבומי להרשב"א דאין זיקת אח אחד אוסר על השני

ג) והנה מצות יבום הוא דוקא אם הנשואין אוסר על האח השני, אבל אם אין הנשואין אוסר על האח השני אז אין מצות יבום, שהרי לעיל דף י"ג איתא, רבא אמר טעמא דבית שמאי דאין איסור חל על איסור, תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי אלא נשא חי ואח"כ נשא מת אחות אשה קדים, כיון דלא אתי איסור אשת אח וחייל אאיסור אחות אשה הויא לה צרת ערוה שלא במקום מצוה עכ"ל הגמ', הרי חזינן אף שהיא אשת אחיו, כיון שאין איסור של אשת אח אין כאן מצות יבום, דאימתי אמרה התורה מצות יבום היכא שהי' לאשת האח דיני אשת אח, ואם לא אין מפיל ליבום, ואף דבית הלל לא סבירא להו האי סברא דמ"מ אשת אחיו היא, וכדאיתא בתוס' דף ל"ב ד"ה שנשא, היינו נהי דאין אסורה מטעם אשת אח. עכ"פ הא יש עליה איסור מטעם שהיא אשת איש של אחיו, אבל היכא שמה שהיא אשת אחיו אין אסורה על האח הכל מודים שאין מפיל ליבום

לפי זה אזלי הרמב"ם והרשב"א לטעמייהו, הרשב"א דגריס לעיל בפלוגתא דרב אחא ורבינא, דחד אמר בלאו, היינו דאם בא על יבמה אחת שארי היבמות בלאו דלא יבנה, א"כ יקשה אם יבם אחד איך מותרת להאח השני, ע"כ דיבום מה שמייבם היבמה לא עקר הזיקה מהיבמה שיבמה, וא"כ וקשה איך מותר ליבם הא יש עלי' זיקת האחין הנשארים, ועכצ"ל דזיקת אח אין אוסר לשני, וא"כ אם מת אין זיקתו מפלת ליבום, והרשב"א בודאי דלא יסבור כהשלטי גבורים לענין אם נפלה יבמה לשני אחין ומת אחד מהן והיו לו בנים דכיון דמחיים לא אסר אין זיקתו מפלת ליבום, וא"כ אם מת בעל האחיות אי אפשר לומר שתהא אז הנכרית אסורה משום שנופלת ליבום מטעם האח שמת שהיתה לו זיקה עלי', דכיון דזיקה אין אוסר, ממילא אין מפיל ליבום, וא"כ במת ולא גירש היא נופלת ליבום רק מטעם נשוי הנכרית שמת, משו"ה פריך הרשב"א איך תתסר הנכרית כשימות אחד מבעל האחיות, הא אין צרה לאחר מיתה

אבל הרמב"ם הא סבירא לי' דיבום עוקר זיקה, וא"כ זיקה אוסרת, והא דשרי לייבם יבמה שנפלה לפני כמה אחין, משום דע"י יבום נעקר הזיקה, אבל אם מת לא תעקר זיקתו אף ע"י יבום, וא"כ נופלת עתה ליבום גם מכח בעל האחות אשה, וא"כ הוי צרת ערוה מחיים, שהיתה זקוקה לו מחיים ביחד עם אחות אשתו מכח האח בעל האחיות, וא"כ הוי צרת ערוה מחיים. סימן כג

בסוגיא דנתן גט למאמרו

דף ל"ב. אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה צרתה אבל היא אסורה דמחלפה בבעלת הגט, איכא דאמרי אמר רבא נתן גט למאמרו הותרה אפילו היא מ"ט מאי דעביד בה שקלי'

כתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות יבום הלכה ד' ז"ל, נתן מאמר ליבמתו וחזר ונתן גט למאמרו מה שעשה הרי בטלו והותרה, ונראה לי שלא הותרה אלא לאחיו, אבל זה שנתן הגט אסורה היא לו וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל, ובגמ' בלישנא בתרא אמרינן הותרה אפילו היא עכ"ל הראב"ד

א) ונראה לי לבאר טעמא דהרמב"ם, דהנה לעיל בדף כ"ט איתא, רב אשי מתני הכי, אמר ר"א לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחי' גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעי, אלא דוחה ומשייר הוא. א"ר אבין אף אנן נמי תנינא, ב"ש אומרים יקיימו יקיימו אין, לכתחילה לא, ואי ס"ד מאמר לבית שמאי דוחה דחי' גמורה, זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה, ואלא הא קתני בש"א אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה, אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתה, דלא חזיא לכולהו לא חזיא למקצתה, ופירש בתוס' ד"ה אלא לדחות בצרה, ז"ל, פירש בקונטרס בכולה שמעתה אחותה שנופלת עמה כו', וא"ת היכי מייתי סייעתא ממתניתין יקיימו אין לכתחילה לא, הא מהני מאמר לכל הפחות דדחי לצרה ושריא בעלת מאמר אף לכתחילה, עוד הקשה בתוס' שם בד"ה לא תימא, ז"ל, תימא מאי קאמר ר"ש לעיל בפ"ב דף י"ט אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל, כי הוי נמי מאמר אשת שניהם הוא בועל, דהא אפילו לב"ש דמאמר קונה אינו קונה לגמרי אלא קונה ומשייר עכ"ד התוס'

והנראה לי לבאר דברי הגמ', דהנה לכאורה הא דס"ל לב"ש מאמר קונה הוא מדין קדושין, דאין קדושין תופסין ביבמה לעלמא שאסורה להם. אבל ליבם שאינה אסורה לו תפסי קדושין לבית שמאי, ואף דמוכח שע"י הקדושין מקיים ג"כ מצות יבמין, דאם נימא דע"י הקדושין אין מקיים מצות יבום כלל, איך אמר זה יעשה מאמר, הא מבטל מצות יבמין, ועכצ"ל דמקיים מצות יבמין במקצת מה שקונה אותה, וכיון שכבר יש לו קנין לא חיישינן משום בטול מצות יבמין משני' דהרי גם חליצה איננה המצוה כתקנה, דהרי עוקר המצוה הא הוא יבום, וכדאמרינן, חליצה במקום יבום לאו כלום הוא, וא"כ לגבי חליצה מועיל גם קנין שקונה, שמקיים ולקחה

אבל עכ"פ לכאורה מה דמועיל מאמר לבית שמאי לכאורה הוא מדין קדושין

אבל אי אפשר לומר כן, דהא בנדרים ע"ה איתא דאף לבית שמאי אין חייבים עלי' סקילה כנערה המאורסה